"פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים" נוסד בשנת 1996, לאחר ששמונה מג"דים שהחליפו אחד את השני בשירות המילואים גילו שאותן הבעיות מציקות לכולם. "כולנו הרגשנו את הניצול, את ההתנכרות מצד הצבא והחברה, את חוסר התגמול ואת עידוד תופעת ההשתמטות", אומר איתי לנדסברג, מרכז הצוות המתאם של הפורום וסמח"ט במילואים בהווה. "קמנו מתוך התחושה שאם לא נשנה דברים בסיסיים בהתייחסות של מקבלי ההחלטות והחברה, מערך המילואים פשוט יתפורר. זו הסיבה לכך שכל תנועות המילואים יוצאות מהארון בשנתיים האחרונות".
לדברי לנדסברג, עבודת הפורום מתרכזת בשני מישורים: הבעיה הביטחונית החמורה לאור צמצום מערך המילואים, וכתוצאה ישירה מכך, החשש לשחיקתו של הגרעין שממשיך לשרת. אנשי הפורום שמו לעצמם למטרה להעלות את הבעיות הקריטיות של מערך המילואים ולפעול לשינוי המצב מבחינת תגמול חומרי, הכרה והוקרה.
"ההבדל בינינו לתנועות האחרות הוא באורך הנשימה, בעבודה ובדרך קבלת ההחלטות"
מערך הצוותים של הפורום מטפל במספר תחומים מרכזיים: מעקב אחר חוק הביטוח, שאנשיו העבירו בכנסת בחודש מאי; שינוי סעיפי חוק הביטוח לאומי כך שמילואימניקים יתוגמלו גם עבור שירות בימי שישי ושבת, ומשכורתם תחושב לפי השכר הממוצע במשק ולא לפי שכר המינימום, כנהוג כיום; מאבק באפליה במקום העבודה, תחום בו הצליחו לשנות את החקיקה הקיימת; מלחמה בתופעת ההשתמטות; שינוי הטיפול המשפטי בתאונות אימונים ותאונות מבצעיות; ומאבק באפליה במוסדות ההשכלה הגבוהה. עניין חוק טל לא זוכה לטיפול בשל חילוקי דיעות על מהותו בין חברי הפורום.
כיום, לאחר שטייסיי המילואים הצטרפו לשורותיו בשנת 1997 על רקע אסון המסוקים והמאבק על הביטוח, מונה הפורום כ-600 קצינים. על מפת תנועות המילואים ניתן לאפיין אותו כגוף הוותיק ביותר, המוכר ביותר, ולדברי גורמים המעורים בתחום - גם המקצועי ביותר. הפורום, אגב, מטפל בכל חיילי המילואים וההחלטה שחבריו יהיו קצינים בכירים בלבד היא ארגונית לחלוטין.
ללנדסברג חשוב להדגיש שלא מדובר בהתארגנות שעומדים מאחוריה "שלושה או ארבעה אנשים, כמו בחלק גדול מתנועות המילואים. יש לנו צוות גדול שמקבל החלטות, והעבודה בשטח נעשית על ידי צוותים של 5-6 חברים שמתמחים בטיפול בנושא מסוים".
שיתוף הפעולה עם תנועות המילואים האחרות לא תמיד עולה בקנה אחד עם שיטת העבודה של הפורום. "ההבדל בינינו לבין התנועות האחרות מתבטא באורך הנשימה, בעבודה ובדרך קבלת ההחלטות. תראה את התעוררות שנכנסו ברעש ועברו לפוליטיקה, או בלת"ם שלא ברור מה קורה איתם. אנחנו הגוף הכי יציב, אם מבחינת פעילות ואם מבחינת הישגים", אומר לנסברג.
"בפועל דברים זזים רק כשיש משבר או מלחמה. ככה המדינה הזו מתנהלת"
כמפקדים בכירים בצבא מוצאים את עצמם חברי הפורום במצב רגיש, שהביא למשבר ביחסיהם עם הפיקוד העליון בצה"ל בשנה וחצי האחרונות. "אנחנו פועלים על התפר שבין החברה לצבא", אומרים לנדסברג וסא"ל (מיל') ונועם ספרן, 47, טייס במילואים וראש הצוות המטפל בנושא הביטוח. "זה עצוב", נאנח ספרן, "אנחנו עוקבים אישית אחר הטיפול בכל הרוגי צה"ל מאז ינואר 99' ולמדנו שאסור לבנות על האמינות של המערכת: מי שיבוא וידרוש יקבל, אם הוא יעמוד בקרב ההתשה שמחכה לו. מי שלא ידרוש - לא יקבל. אני בקשר עם משפחות הגדוד שנפגע בג'נין ואני לא בטוח שכולם קיבלו את מה שמגיע להן".
ספרן חושב שבלי צעדים קיצוניים כנראה אי אפשר להזיז כלום. עם זאת, הוא ממהר לסייג ולהזכיר כי "מצד שני, אנחנו עדיין מפקדים, יש לנו אחריות ואנחנו משתדלים להימנע מעימות. הבעיה היא שהמערכת פשוט לא נותנת לנושא את הכבוד הראוי".
לעומתו מאמין לנדסברג שניתן להביא לשינוי המיוחל ללא צעדים קיצוניים. אחרי שנים של מאבק סיזיפי הוא למד שהתכונה החשובה ביותר היא אורך נשימה. "השגנו חלק מהיעדים שלנו, אבל אני לא מרוצה", הוא אומר, "בפועל דברים זזים רק כשיש משבר או מלחמה, וככה המדינה הזו מתנהלת".