מילואימניק שבר רגל. מי ישלם?

"השבוע התקשר אלי מילואימניק שנפצע ממטען צד בג'נין. הבן אדם עומד בכניסה למרפאה בהדסה ובוכה בטלפון כי לא נותנים לו להיכנס לטיפול בגלל שהוא נפגע בצבא", מספר ד"ר דניאל לובין, מייסד פורום חפ"שים. "האטימות היא מדהימה", זועם לובין, בן 46, שהקים את אחד הגופים הבודדים בישראל, המסייע לאנשי המילואים להתמודד עם מערכת צבאית שלעיתים מתגלה כאטומה ומסורבלת. "יש פה 40 אלף איש שהמדינה מכניסה להם באבי אביהם וזה חייב להשתנות".

פורום חפ"שים נוסד בעקבות מאמר בנושא הטיפול באנשי המילואים, שכתב לובין - מנהל יחידת הילודים בבית החולים "שיבא" - במוסף "הארץ" במאי 2001. פרסום המאמר גרר גל תגובות, שמתוכו קם גרעין הפורום: טל עין גדי, מנהל המוסך בקיבוץ אשבל, ד"ר סיימון וולפסון, רופא משפחה מכרמיאל, איתן בן חיים, סטודנט למדעי המדינה ותקשורת ולובין עצמו. מצע הפורום קורא לאנשי המילואים "לשרת ללא היסוס, אבל לדרוש תיקון". בפועל, מדובר פעמים רבות במפלט האחרון עבור איש המילואים הקטן שנפל בין הכיסאות.

"ישבנו, חשבנו וגילינו שאף אחד לא מטפל בנישה של החייל הקטן", משחזר עין גדי. "כולם מתעסקים בהיבטים עקרוניים וחברתיים אבל לא בבעיות הקטנות של היום-יום". על רקע מציאות זו גיבשו ארבעת האבות המייסדים מנגנון, המלווה תלונות של אנשי מילואים תוך עבודה מול הצבא ומערכות אזרחיות.

בשלב הראשון יצרו החברים ארבעה מוקדי סיוע טלפוני שזכו לשם 'מוקדי סיוע למילואמניק התקוע'. "הגיעו אלפי פניות, ופשוט ישבנו ארבעה אנשים והנענו אותן מול המערכת", מספר לובין. "נתקלנו בסיפורים מסמרי שיער וגילינו שהמערכת פשוט לא בנויה לטפל במילואימניקים. עבדנו קשה – והיו בפירוש תוצאות".

כיום מובילים את פעילות הפורום כשמונה אנשים, הפועלים בצורה עצמאית וממעטים להיפגש. "כולנו אנשים עובדים, ואין לנו יותר מדי זמן", מסביר עין גדי. במסגרת עבודתם פועלים החברים מול הדרגים הבכירים בצה"ל, המערכת המשפטית ומשרדי הממשלה. כ-20 חברים נוספים מופקדים על טיפול בפרויקטים ספציפיים.

התלונות המגיעות אל הפורום מגוונות מאד, ומצביעות על כך שהכשל הוא מקיף ומובנה: מילואימניקים שנשלחו לשטחים בלי תחמושת; פלוגה שהוצבה בשכם המושלגת ללא ציוד חורף; איש קבע שלקח לחדרו את הטלוויזיה היחידה במוצב וסירב לאפשר למילואימניקים לצפות בה; "חיילי מופז" (אנשי מילואים שנשלחים לשירות קרבי בשטחים ללא הכשרה מתאימה, י.ב); ועוד ועוד.

הפורום מתמקד בטיפול במילואימניקים שנפצעו בשירות, ונאלצים לשאת בהוצאות הטיפול האזרחי לאחר שחרורם מאחר והוחתמו על טפסים המנקים את הצבא מאחריות לכך. דוגמא אחת היא צנחן בן 44, בוגר החווה הסינית, ששבר את רגלו בצניחת מילואים וחויב לשלם עבור הטיפול. האיש סירב לשלם בטענה שהצבא צריך לשאת בהוצאות. כשהגיעו לביתו צווי העיקול הוא נכנע. רק לאחר שהפורום נכנס לפעולה הוחזר לו כספו. בימים אלה צפויה להתפרסם חוברת מידע בנושא, פרי עבודה משותפת של הפורום וקצין רפואה ראשית. אתר האינטרנט של הפורום מהווה חיזוק משמעותי למוקדי הסיוע הטלפוניים.

"הגענו למצב ש-80 אחוז מהבעיות נפתרות באמצעות שיחות טלפון עם המפקדים הישירים או דרך ייעוץ באתר", אומר עין גדי. "אנחנו משתדלים להנחות את החיילים. לא להיות גננות, אלא ללמד אותם שמותר וצריך להיאבק על הזכויות שלהם. במידה וזה לא עוזר, אנחנו נכנסים לתמונה ופונים לגורמים בכירים".

"התמימות של המילואימניקים היא בלתי נסבלת", מצטרף אליו לובין, "בעבר אנשים שנגרם להם עוול סתמו את הפה והשתמטו. אני חושב שהדרך היא לא 'נפגעתי – אז אני לא משרת', אלא 'נפגעתי – אני נלחם על זכויותי'.

פורום חפ"שים משתף פעולה עם תנועת בלת"ם ופורום מג"דים ומח"טים. כמו חבריהם לדרך, גם אנשי פורום החפ"שים היו רוצים לראות שינוי הרבה יותר מהיר במצב. "זה לא קל, דברים זזים פה לאט", נאנח עין גדי. "תראה את פורום המג"דים והמח"טים שעושים עבודה נהדרת בשטח. גם הם יודעים שצריך להיות סיזיפיים, אין ברירה אחרת". "אני לא יודע אם להיות אופטימי או פסימי", חותם לובין, "ברמה הכללית יש בעיה חמורה של תפיסה שחייבת להשתנות. ברמת הפרט יש תוצאות, 5,000 איש שהמצב שלהם היה רע והצלחנו לשפר אותו, וזה הרבה".