אקנה-מטאל

אחרי שהוציאו את אלבומם "סמאש" ב- 94 וכיכבו באם.טי.וי עם השלד שצועק "רה, רה, רה", אופספרינג די נעלמו. בסוף 98, כשכבר נדמה היה כי החבורה הזו אבדה בוואקום שהלהקות הרעות נשאבות אליו, יצא "אמריקנה", שהפך לשלאגר רציני. בעיקר בזכות הלהיט "יש בכבוד יחסית לאשכנויז", שהדהד עמוק לשנת 99. מעודדים, ובעיקר נחושים להספיק לעשות עוד כסף קל ומהיר, זינקו חברי הלהקה לאולפן בכדי להקליט אלבום בזק. והנה הוא כאן, "Conspiracy of One".

אופספרינג הם חברים די גאים בסצינת מוזיקת הבולשיט. ככאלה, הם מחויבים לספק שירים מהירים ועילגים, שידברו על אהבה. פסקול לסמים קלים, שתיה חריפה, משחקי ספורט וונדליזם. כדי להמשיך לכוון את המוצר בדיוק לקבוצת היעד - ילדים מחוצ'קנים - דקסטר הולנד צריך גם לטבל את הרפש בצעקות בלתי פוסקות, משהו שיישמע כמו קריאה לעזרה מצד אדם הסובל ממקל תקוע בתחת. "קונספירציה של אחד" עושה את כל זה בצורה ממש טובה, ולכן הוא האלבום הגרוע של השנה. ההפך מתרופה לכאב ראש.

ילדי מוזיקת הבולשיט מייצגים שאיפה להיות מישהו אחר. אולי בגלל זה נעים לדעת כי בשנים האחרונות חלה תזוזה בהשראה הטרנדיאלית של הללו. אם בעבר, ואכן גם במידה מכרעת היום, הבאר הסגנונית ממנה שאבה התנועה היתה הפאנק, בשנים האחרונות נרמז כי אפשר גם אחרת. עליית המאטל-הופ, ההיפ-רוק או איך שלא תקראו לסגנון מסכן זה, עושה חסד עם הפאנק עת היא מלבישה את כל הוואנאביז בבאגיז. כך, ולמרות שהם משתמשים בגיטרות שלנו, עדיין יורד נטל מסוים כאשר ילדי הפיצה מנסים לדדות עם חן עודף המשקל שלהם אל עבר חוף אחר.

אופספרינג מהווים מקור הזדהות עצום גם בשל העובדה שהם בכלל לא מנגנים שיט-הופ. כתוצאה מכך עולה סף הגירוי של בני ה- 15 האומללים, אותם הלהיבה אופספרינג בשנה שעברה עם הלהיט הרפלקסיבי שלה. אם לימפ ביזקיט וקיד רוק נותנים לך את המניפסט בפרצוף, דקסטר הולנד וחבורת הזבל שלו הם הבק של התחום.
ולברנדן אובריאן, מפיק העל שנוטה לאחרונה לחלטר בכבדות במעוזות הללו: לא נשכח ולא נסלח. אולי בעצם נשכח.