פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מחפש עבודה? תן לנו קודם לחקור את הפסיכולוג שלך

      מעסיקים, חברות ביטוח ואפילו בתי ספר מבקשים בקשה קטנה: גישה מלאה להיסטוריה הרפואית של המועמדים. מחדל חסר תקדים? לרוב אנחנו פשוט חותמים. לתמר שחוותה משבר אמון עם הפסיכולוגית בעקבות חיטוט בעברה, דבר אחד ברור: "אין שום משמעות לחיסיון רפואי. זה כמו האח הגדול"

      חדר מיון תל השומר (ראובן קסטרו)
      מרחב בטוח? למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: ראובן קסטרו)

      "הייתי חולה ביום שבו התמיינתי להתמחות המשפטית וגם ככה הרגשתי חסרת אונים, אז חתמתי כי לא הייתה לי ממש ברירה. קיוויתי שלא באמת יעשה בזה שימוש ואני לא אשמע מהם יותר, אבל התבדיתי. כמה שבועות לאחר מכן ישבתי אצל הפסיכולוגית שלי והיא פתחה את הפגישה כשהיא מספרת לי שפנה אליה מישהו ממקום העבודה שאליו התמיינתי" - כך מתארת תמר, עורכת דין מאזור המרכז, את התפנית שקיבל ריאיון הקבלה שלה להתמחות לאחר שנאלצה לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית - הליך שגרתי בלא מעט מקומות עבודה בישראל, שצץ גם בהצטרפות לביטוח חיים, שירות לאומי - ואפילו בהרשמה לבתי ספר.

      עיקרון השמירה על סודיות רפואית מהווה את אחת מאבני היסוד בכל הנוגע ליחסי מטפל-מטופל. החל ברופא המשפחה, דרך הכירורג וכלה בפסיכולוג, הקשר בין השניים אמור לספק מרחב בטוח, כך שבסופו של דבר יינתן הטיפול היעיל והאמין ביותר. חוק זכויות החולה מבטיח כי "מטפל או עובד מוסד רפואי ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם". ואולם, סעיף ההמשך בחוק מספק את אחת הפרצות הגדולות ביותר בתחום, כאשר "מטפל או מוסד רפואי רשאים למסור מידע רפואי לאחר, אם המטופל נתן את הסכמתו למסירת המידע הרפואי".

      כך, בלא מעט תחנות חשובות בתחום התעסוקה והחינוך נדרש המטופל להעניק את הכוח העצום שבגישה בלתי מוגבלת למידע הרפואי שלו. על פי רוב, טופס ויתור הסודיות אינו מוגבל בזמן או בתחומים הרלוונטיים למוסד שעבורו הוא נחתם, ואם המעסיק מחליט להתנות את תהליך המיון בחתימת הוויתור – החוק מאפשר לו. ניסיון לטעון כי מועמד לא התקבל לעבודה בשל אפליה על רקע לקות שנתגלתה בעברו הרפואי ואינה רלוונטית למשרה - כמו מחלת נפש או היותו נשא HIV - עתיד כמעט תמיד לעלות בתוהו.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      משבר אמון. טיפול פסיכולוגי (צילום: ShutterStock)

      "על הטופס היו שלוש שורות בלבד, שמהותן היא שאני מוותרת על החיסיון של כל סוג של מידע רפואי מכל מקום ומכל זמן, ואז היה מקום לחתימה שלי", נזכרת תמר. "שאלתי את מי שהעביר את התחקיר הביטחוני, שלדעתי היה גוף מודיעין, מה יקרה אם אני לא רוצה לחתום על זה, והוא ענה: 'התהליך ייפסק'. כששאלתי אותו מה זה אומר, הוא הסביר באדישות שאני לא אעבוד שם. שאלתי אותו מי יכול לקבל את החומר הרפואי שלי, והוא אמר שאלה יהיו הדסקאים שלהם, שעוברים על כל חומר התחקיר".

      ההליך השגרתי שעברה תמר הפך עד מהרה למשבר אמון חמור במרחב הבטוח שלה – הטיפול. "הפסיכולוגית אמרה שהם שאלו כמה שאלות, ובהן מה סיבת הטיפול, ושהיא עשתה כמיטב יכולתה לא להיכנס לפרטים אבל היא חוששת ממצב שבו הם יבקשו את הרישומים", סיפרה. "אני לא יכולה לתאר את הפער שנפער באותו רגע במערכת האמון בטיפול. לקח כמה שנים לאחות את המשבר. זה הרגיש כאילו ישבו איתנו בחדר חבורת גברים עם משקפי שמש ואזניה ופשוט הקשיבו לכל מה שנאמר. זה לא אפשר לי לגעת בדברים עמוקים במשך הרבה זמן. זה הרגיש כמו חדירה למרחב הכי פרטי, ובלי שום הצדקה".

      בהמשך עברה תמר הערכה פסיכולוגית נוספת אצל מאבחן שעובד עם הממיינים. "אם הייתה להם את האופציה מהתחלה לשלוח אותי להערכה פסיכולוגית, למה הם היו צריכים לפגוע במרחב הטיפולי הפרטי שלי ככה? זה היה איום מתמשך מעל חדר הטיפולים. בכל רגע נתון הם יכולים לקרוא את הדברים הכי אישיים ואינטימיים שלי, ואין לי מושג מי זה ולמה, ואם הם מחטטים בדברים אישיים של אנשים סתם כי העבודה שלהם לרוב משעממת. הרי הכול נעשה בסודיות קיצונית ובכזה חוסר שקיפות, שאין לך מושג מה קורה מאחורי הקלעים, וכמובן שאין שום פיקוח שהתחקיר נעשה בצורה מידתית וסבירה".

      "המצב שערורייתי"

      יו"ר האגודה לזכויות החולה, שמוליק בן יעקב, טוען כי "המצב שערורייתי". "אנחנו מגיעים לגופים גדולים שחזקים מאיתנו, ואנחנו חוששים שיקרה לנו משהו, אז אנחנו עושים מה שאומרים לנו – וחותמים, כי קשה לנו להיאבק", הוא מסביר. כשהוא מנסה לתאר למי יש אינטרס להשאיר את המצב כמו שהוא, בן יעקב מתייחס לגישה המוכרת, שכל כך קשה לוותר עליה. "בהנחה שאת מעסיק, את תעסיקי עובד עם טרשת נפוצה או פרקינסון? מה, בשם הצדק? קשה לשנות את המצב כי המעבידים מפעילים לחץ ואף אחד לא רוצה להתמודד איתם".

      בן יעקב מסביר כי לא תמיד המוסדות דורשים את הוויתור בכוונת זדון, אלא מכוח האינרציה, ולכן ניתן לעתים לדרוש תוקף לסעיף, או מגבלה על התחומים שהוא דורש לחשוף. "חלק מהדברים באמת נעשים לפעמים בתום. לכן, כמישהו מעלה את זה, לעתים הם מסכימים".

      תמונות אילוסטרציה של ילדים הולכים לבית ספר – בצפון הישן בתל אביב (ראובן קסטרו)
      "אני המבוגר, וזה הבן שלי". תלמידי בית ספר (צילום: ראובן קסטרו)

      בשנת 2012 החליטו ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) ושר התיירות יריב לוין (הליכוד) להרים את הכפפה והגישו הצעת תיקון לחוק לשוויון הזדמנויות בעבודה, העוסק ב"הגבלת הדרישה לוויתור על סודיות רפואית מדורש עבודה". מאז, הכנסת התחלפה פעמיים וההצעה עדיין לא עלתה לדיון. הפתרון המוצע בתיקון, שמטרתו לשמור גם על זכות המעסיק לבחון התאמה רפואית למשרה שמצריכה בדיקה שכזו, היא הגבלת הדרישה למידע הנחוץ למשרה בלבד והעברת ההערכה דרך רופא תעסוקתי. מעבר לכך, מעסיק לא יוכל להתנות את הקבלה לעבודה בוויתור על סודיות רפואית.

      בריאיון לוואלה! NEWS מסביר ח"כ חנין כי המצב הנוכחי בלתי אפשרי. "החוק כפי שהוא היום לא מגן באופן מפורש על מי שמעוניין להגן על הסודיות הרפואית שלו. הפגיעה בפרטיות, גם אצל מי שכלל לא רלוונטי לתפקיד, היא מיותרת ובלתי מידתית. גם מי שמתקבל לתפקיד נמצא במצב בעייתי, כי המנהל מכיר גם בעיות שאינן רלוונטיות למשרה. בנוסף, זה יוצר אפליה מחמת מוגבלות: לאנשים שהיו חולים בעבר במחלה שיש איתה סטיגמה יש סיכויים נמוכים יותר להתקבל".

      "המצב הזה מאוד נוח למעסיקים: הם מקבלים גילוי מאוד רחב מעובדים, זה נותן להם כוח - ואני לא ראיתי הרבה אנשים ששמחים לוותר על כוח שיש להם. יש גם איזושהי שמרנות במערכת, היא רגילה להסדרים מסוימים ולך תציע שינוי. אני נתקל בזה בלא מעט נושאים. לפעמים הסדר מתקיים רק כי הוא כבר היה קודם, ואין לאף אחד את האנרגיה והנכונות המחשבתית לפתוח את העניין ולחשוב עליו בצורה רחבה ונכונה יותר".

      עם סבב התיקים הקרב בקואליציה, מקווה ח"כ חנין כי תצוץ הזדמנות להעלות את התיקון לחוק לדיון כבר במושב החורף הקרוב בכנסת. פיצול תיק הכלכלה והתעסוקה – שהיה עד עכשיו בידיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו – צפוי להעביר את תחום העבודה תחת חסותו של שר הרווחה חיים כץ, מה שיאפשר דיונים ממשלתיים בנושא.

      טופס ויתור סודיות מתיכון עירוני ד' (סריקה)
      "ללא סייג או מגבלה". טופס ויתור הסודיות בעירוני ד' בתל אביב

      חסרי אונים

      מוסדות החינוך ברחבי הארץ דורשים גם הם בלא מעט מקרים את ויתור הסודיות באופן גורף, על מנת להעבירו לגורמים שמטפלים בתלמידים במהירות ובלי עיסוק בירוקרטי בכל פעם שנדרשת התערבות רפואית. בבית הספר עירוני ד' בתל אביב, למשל, נדרשו הורים לתלמידי כיתות ז' לחתום על שני טפסי ויתור על סודיות רפואית עבור ילדיהם. הראשון דורש רשות למסור לכל רופא או אחות שיעבדו עם בית הספר את הנתונים הרפואיים של התלמיד והשני "משחרר כל עובד מחובת שמירה על סודיות מקצועית ומוותר על סודיות זו כלפי המבקש" – גם הוא ללא סייגים או מגבלות.

      רוני, אם לתלמידי תיכון בגליל שגם בו הם נדרשים לחתום על טפסי ויתור סודיות, לא מוכנה לחתום על האישורים. "בכל שנה אני מקבלת בקשה של ויתור ואישור גורף לטיפולים ולחיסונים, ובכל שנה אני לא מאשרת ואומרת שכל פנייה תידון לגופה", היא מספרת. "בפעם הראשונה, עם החיסונים, האחות קראה לי לשיחה ואמרה לי שחיסונים זה חשוב. אמרתי לה שאני לא אומרת שלא, אבל רוצה להחליט לפי חיסון".

      לדבריה, "זו זכותי להחליט. וגם הסברתי לבן שלי מה המשמעות של זה, למה יש תהליכים שהוא לא חייב לעשות, והוא היה בכיתה ח' וכבר יכול היה להבין ולהחליט לבד. זה פחות בעייתי ברגע שאת אומרת להם 'הצעתם – אני בוחרת שלא'. אני המבוגר האחראי, זה הבן שלי. זה באמת משהו שהורים לא חושבים עליו בכלל והמערכות עושות את זה, כי זה יותר קל". ממשרד החינוך לא נמסרה תגובה בנושא.

      מיכל נתקלה בסוגיה כשבתה נרשמה לשנת שירות לאומי, ונתבקשה לחתום על ויתור גורף בכל הנוגע לסודיות רפואית. "אנחנו עומדים מול זה חסרי אונים כי אנחנו חושבים שזה חובה", היא מספרת. "הוריתי לבת שלי לחתום, אבל לדרוש להגביל את הסעיף לשנה-שנתיים הקרובות. כך גם בבית הספר - בנוהל מסודר, אני מעבירה אבחונים ומצבים רפואיים ליועצת ואסור לה להעביר את זה אפילו למחנכות בלי אישור בכתב. ויתור סודיות הוא אובדן שליטה".

      צעירים עובדים מול מחשב (ShutterStock)
      "למה המידע רלוונטי למעסיק?" (צילום: ShutterStock)

      מאז אותו הליך קבלה להתמחות, הספיקה תמר לסיים את ההכשרה שלה, לעבור את מבחני הלשכה ולעבוד כעורכת דין ויועצת משפטית. היום, מהצד שעוסק אף יותר בחוק ובמהותו, היא מעניקה חשיבות גדולה לוויתור ולהשלכותיו. "כן, מי שנחשף לסודות מדינה צריך לעבור תחקיר ביטחוני וחשוב שהם יקבלו הערכה מקצועית על היכולת לעמוד בלחץ, על אמינות, על היכולת לשמור סוד ולקבל החלטות מוסריות, ואם יש או אין היסטוריה של מחלות נפש. את כל זה אפשר להגדיר במפורש ומראש, ולבקש מהפסיכולוגית או הפסיכיאטרית חוות דעת על אותן שאלות רלוונטיות, מבלי להיכנס לנושאים לא רלוונטיים על תוכן הטיפול, ובטח מבלי להיחשף לתכנים האלה.

      "גם אם זה לא היה טיפול פסיכולוגי, אלא רק תיק רפואי פיזיולוגי - למה דסקאי כלשהו צריך לדעת אילו דלקות גניקולוגיות היו לי ומה עשו איתן? אילו אשפוזים ומחלות מהעבר שלי רלוונטיים לתחקיר הביטחוני ולרמה די נמוכה של סודיות?".

      כשניסתה בעצמה להתייעץ בנושא עם עוזרת משפטית בבית המשפט העליון, נאמר לה שהסיכוי שעתירה בנושא תתקבל, קטן מאוד. "אני ממש מקווה שמישהו ירים את הכפפה וישנה את הסטנדרט של הפגיעה הגסה בפרטיות שיש בוויתור הזה. גם אם יגידו לך שאף פעם לא עושים בזה שימוש מעבר לדרוש, ושמקפידים לכבד את הפרטיות - מאיפה לי לדעת שזה נכון? גם אם לא ביקשו בסוף שום חומר, הדלת הזאת פתוחה והיא נטולת כל הגבלה. יש לזה משמעות סימבולית של אח גדול, שמבטלת, בסופו של דבר, את כל המשמעות של חיסיון רפואי".