האסוציאציה המיידית הנקשרת עם פרשת אופק בוכריס הינה קרב, הקרב על החיים, קרב תרתי משמע, ללא מרכאות. זהו קרב בלימה במונחים צבאיים וכמו כל קרב בלימה הוא מאופיין לעיתים באבידות, נסיגה לשם הערכות, תוך ציפייה לשעת כושר בה תחל מתקפת נגד. תא"ל בוכריס מנהל כעת קרב בלימה אלא שבשונה מקרבות צבאיים שם מצביאים וגנרלים פוקדים פקודות ומנהלים אותם, הרי שהקרב המשפטי, אשר יחרוץ את גורלו ועתידו, יאלץ את תא"ל בוכריס לשים סכר לפיו ולהישמע לעצת פרקליטיו.
שלב הקזת דמו של חשוד נעשית לדידי מוקדם מדי, בפרט בעבירות מין. מיד עם היוודע דבר הגשת התלונה זועקות הכותרות את שם החשוד וככל שמעמדו רם יותר יהא הפרסום מאסיבי בהתאמה. בעוד שמו של חשוד מותר לפרסום, הרי ששמן של המתלוננות חסוי לעדי עד. חזקת החפות של רמי הדרג אינה קיימת עוד, שאון גלגלי שפיטת אנשי הכיכר נשמע מידית ולמרחוק לעומת שאון גלגלי הצדק.
מתלוננות שווא רבות אותרגו על ידי רשויות האכיפה. די אם נזכיר מקרים ספורים שהדהדו בקול ענות גבורה עם פרסומם והסתיימו בקול ענות חלושה. כך למשל ניצב אורי בר לב, שהיה מועמד מוביל לתפקיד מפכ"ל המשטרה, נאלץ לוותר על משאת חייו, דרך העיתונאי עמנואל רוזן ועד השר סילבן שלום, שנאלץ לוותר על המירוץ לנשיאות בגלל תלונה. גם מי שצלחו את מבחן כבשן האש נותרו חרוכים לעדי עד. למען האיזון אציין כי ישנם מקרים שהסתיימו בהרשעה אלא שרשימת הנפגעים מפרסום מוקדם שהתבררו כתלונות חסרות בסיס ארוכה מאוד.
השאלה המיידית המזדקרת בפרשה זו הינה מדוע נבחר הטיימינג הנוכחי, מועד כניסתו של תא"ל בוכריס לתפקיד רח"ט מבצעים, ולא נבחר מועד מוקדם יותר להגשת תלונה, הגם שהאירועים לפחות חלקם התרחש לפני כשש שנים. עובדה לא פחות חשובה הינה מעורבות עורכי דין בייעוץ למתלוננות. שתי המתלוננות שכרו את שרותיהם של עורכי דין, יש להניח כי התייעצו עמם רבות טרם הגשת התלונה ותוך כדי החקירה. לדידי יש טעם לפגם בכך. גרסת מתלוננת חייבת להיות גירסא דינקותא על חבלי לידתה ופגמיה, כך נבחנת אותנטיות העדות, אחרת נתייצב מול עדות מעומלנת ומרחקה מהמציאות האל ישורנה.
עניין נוסף שעולה מעיון בכתב האישום, ככל שהדברים נוגעים למתלוננת א' הרי שבשעת ביצוע העבירות לכאורה קפאה על מקומה ולא הביעה באמצעות מלל התנגדות למעשיו לכאורה של תא"ל בוכריס. החוק קובע כי עבירות כגון דא יחשבו ככאלה אם נעשו שלא מתוך הסכמה חופשית, המתלוננות תעדנה כי הן לא הסכימו למעשים. מנגד טוען תא"ל בוכריס, נחרצות, להד"ם. גירסת המתלוננת א' מזכירה לגמרי את גרסת המתלוננת בפרשת זאהר עאטף, משמעות חפיפה זו תדון כך יש להניח אף כאן.
תתכנה מספר אפשרויות בהן תיחתם הכרעת הדין, מתן אמון בגרסת המתלוננות, או מתן אמון בגרסת תא"ל בוכריס, או קביעה כי נעשה בעילה אסורה בהסכמה, תוך ניצול יחסי מרות.
לא אחת עולה הטענה, האם יתכן כי בסיס לכתב אישום בבחינת הייתכן עשן בלא אש? ייתכן אף ייתכן. תובע הסבור כי "קיים סיכוי סביר להרשעה" יגיש את כתב האישום, מאידך בית הדין הנדרש להרשעה חייב לעמוד בנוסחה קשיחה יותר, שהמעשים הוכחו למעלה מכל ספק סביר. הספק הסביר לובש ופושט צורה באולמות המשפט. לעיתים אין לו דמות ואין לו גוף. עיין ערך רומן זדורוב, שם דעתו החולקת של השופט יורם דנציגר, דעת מיעוט, העניקה משקל סגולי ראוי לספק סביר, דעה שהורתה על זיכויו. כך או כך תא"ל בוכריס יאלץ לעבור דרך הנקיק הצר שבין "סיכוי סביר להרשעה" ולבין "למעלה מכל ספק" במאבקו להגעה אל חוף מבטחים.
עו"ד אבי עמירם הוא אל"מ במיל', מומחה למשפט צבאי ופלילי.