במאמרה של מנכ"לית "שוברים שתיקה" באתר זה מסוף השבוע שעבר, שוטחת יולי נובק את טענתה לפיה אלאור אזריה אינו איש שוברים שתיקה מסיבה שאינו מודה בטעותו. עכשיו, בואו נדמיין עולם בו המצלמות של "בצלם" לא היו מצלמות את האירוע בחברון. הכל היה עובר מתחת לרדאר. אלאור אזריה היה משתחרר מיחידתו ויום אחד היה יצרו תקפו על כך שהוא ירה מתוך נקמה והיה הולך ומספר לארגון שוברים שתיקה עדות זו. אין ספק שהארגון היה מפרסם בגאווה עוד עדות מזויעה על פשעי הכיבוש ועל החייל שירה בדם קר מתוך נקמה. כעת הפרקליטות הצבאית הייתה דורשת להעמיד אותו לדין ומבקשת את שמו מארגון שוברים שתיקה. כמובן שארגון שוברים שתיקה היה מסרב בכל תוקף להעביר את שמו של החייל שירה בדם קר מתוך נקמה. העדות הייתה מתפרסמת גם באנגלית כמובן ואולי אף נהפכת לאחת מעדויות הדגל של הארגון אבל צדק לא היה קורה. כי צדק זה להעמיד לדין חייל שסרח. וזה הארגון מסרב בכל תוקף לעשות.
מקרה אלאור אזריה לא רק שאינו משרת את "שוברים שתיקה" אלא ההיפך הגמור. מדינה שלמה דנה בחייל שירה בוודאות במחבל שניסה לחסל את חברו ועדיין אזרחי המדינה דנים במוסריות האירוע ואם אכן היה סיכון חיים. דבר זה מוכיח בכל תוקף שצה"ל הינו אחד הצבאות המוסריים בעולם. צבא שדן בכל פגם של כל חייל ואפילו טוראי פשוט.
יולי נובק טוענת שהעדות של אזריה בבית הדין הצבאי מוכיחה את רוע ואלימות הכיבוש. להיפך. העדות מוכיחה את המצב הלא סטרילי והקשה שמופנה כנגד חיילי צהל ואזרחי ישראל 24 שעות ביממה בפרט באיזור יהודה ושומרון וחברון שהינו גולת הכותרת של הארגון. החיילים שם מנסים להילחם בטרור ובד ובבד לשמור על צלם אנוש ולטפל בכבוד באוכלוסייה האזרחית ואפילו במחבלים אשר דקה לפני ניסו לחסלם.
שוברים שתיקה מנסים להוכיח לכל העולם שכמו מקרה אלאור יש עוד מאות כאלה שקוראים אבל לא מתפרסמים. אבל הציבור בישראל כבר לא קונה את הסחורה המשומשת הזאת. הציבור בישראל יודע שהכל שקוף מתועד וברור, וגם אם מתרחשות חריגות בצה"ל, הוא מטפל בהן כדי לשמור על מעמדו כצבא המוסרי בעולם.
שי גליק הינו מנכ"ל ארגון בצלמו ארגון זכויות אדם ברוח יהודית ומראשי המאבק בשוברים שתיקה