פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המשחק המסוכן של העולם: כוח העל שהמעצמות מחזיקות במדינות בעייתיות

      מזה עשרות שנים מחזיקות המעצמות בסיסים במדינות זרות, מכיוון שאין תחליף לקיומו של כוח צבאי ומודיעיני בסמוך לאזורי לחימה. אבל לאור ניסיון ההפיכה הצבאי בטורקיה, גם האמריקנים מבינים שהם צריכים לבדוק האם זה חכם להחזיק נשק להשמדה המונית באזור כל כך הפכפך

      המשחק המסוכן של העולם: כוח העל שהמעצמות מחזיקות במדינות בעייתיות
      צילום: רויטרס, עריכה: יאיר דניאל

      (הפגנות ביפן נגד הנוכחות האמריקנית במדינה)

      לאורך ההיסטוריה רצו המעצמות השונות לתקוע יתד ביבשות רחוקות על מנת להקרין את עוצמתן כלפי אויבותיהן ולהרחיב את תחום השפעתן. השאיפות הסותרות הובילו באופן בלתי נמנע גם לעימותים צבאיים הרחק משטחן, על אדמותיהן של קולוניות, שטחי חסות ומדינות בובה. המעצמות הקימו במרוצת השנים בסיסים ומתקנים ביטחוניים אחרים, שנותרו פעמים רבות במקומם גם כשאלו נסוגו. אלו משמשים את שני הצדדים - את המשטר המעוניין שיהיה לצדו כוח ידידותי חזק, שירתיע גורמים עוינים מלקרוא עליו תיגר, כמו גם את המעצמה שמשאירה בידיה פיסת טריטוריה חשובה לאחר שוויתרה על שליטה מלאה במדינה.

      "בסיסי מעצמות במדינות זרות מקצרים טווחים במקרה שיש צורך להפעיל כוח", הסביר ד"ר אמיר לופוביץ מאוניברסיטת תל אביב, העוסק בביטחון בינלאומי. "החשיבות של אלו ירדה אמנם עקב השינויים שחלים בעולם, ובכלל זה שינויים טכנולוגיים, אבל אין תחליף לקיומו של כוח צבאי ומודיעיני בסמוך לאזורי לחימה. זה מאפשר גישה נוחה ומהירה יותר למקומות שונים, כמו למשל במקרה של הבסיס באינג'רליק שהיווה נקודת מוצא טובה לפעילות נגד דאעש".

      המירוץ החל בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, לאור המאבק הדו-גושי בין ברית המועצות למערב. ארצות הברית הקימה בסיסים בכל רחבי מערב אירופה המשוחררת, בעיקר במדינות הציר לשעבר גרמניה ואיטליה, לצד פריסת עשרות אלפי חיילים ביפן וכמה שנים לאחר מכן גם בקוריאה הדרומית - לאחר שחצי האי התפצל לשתי ישויות בעקבות המלחמה בין הדרום לצפון שמעולם לא הסתיימה באופן רשמי.

      ברית המועצות לא עמדה מנגד והתקינה תחנות מודיעין ומתקנים ביטחוניים במזרח אירופה, במזרח התיכון, באסיה וגם בקובה. הנוכחות הסובייטית באי בעל המשטר הקומוניסטי, הראשון והאחרון מסוגו בחצי הכדור המערבי, גרמה למתיחות שיא עם ארצות הברית ולמשבר הטילים ב-1962 שאיים להתפתח למלחמה גרעינית.

      גם האימפריות הדועכות מתחילת המאה ה-20, בריטניה וצרפת, ביקשו לשמור להן אחיזה במושבותיהן לשעבר שהחלו להתנתק מהן בזו אחר זו. הממלכה הותירה לעצמה מובלעות בקפריסין גם לאחר שזו קיבלה את עצמאותה ממנה ב-1960 ובהן היא הקימה בסיסים החולשים על הים התיכון. כך פעלה גם צרפת, שהשאירה חיילים במדינות רבות באפריקה גם לאחר עזיבתה את היבשת בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.

      מטוסי קרב אמריקניים בבסיס חיל האוויר אינג'רליק שבדרום-מזרח טורקיה, נובמבר 2015 (רויטרס)
      מטוסי חיל האוויר האמריקני בבסיס אינג'רליק בדרום-מזרח טורקיה (צילום: רויטרס)

      אדון סדאם משנה את התמונה

      עם קריסת ברית המועצות בתחילת שנות ה-90 היו מי שסברו כי מדובר במפץ הגדול החדש, זה שיבטל את הצורך בכוחות גדולים מעבר לים ובעלויות תחזוקה גבוהות. התקוות התנפצו בתוך זמן קצר ומלחמת המפרץ הראשונה הביאה להגברת הנוכחות הצבאית האמריקנית במזרח התיכון, במטרה להגן על ערב הסעודית ועל הנסיכויות מפני הרודן סדאם חוסיין שפלש לכווית ב-1991. רוסיה, הישות המדינית שירשה את האימפריה הסובייטית החרבה, נאלצה לנטוש בסיסים רבים ברפובליקות לשעבר שבהם היו מוצב הצבא האדום. במקביל, במדינות החדשות במרכז-אסיה ובקווקז נותרו כוחות רוסיים שישמשו את מוסקבה כדי לחזור למרכז הבמה כעבור כמה שנים של דשדוש בינלאומי.

      למעשה, החזקתן של המעצמות בבסיסים במדינות זרות ורחוקות היא מעין "כיבוש אלגנטי" של אותן המדינות. תחת הצורך של המדינות המארחות בהגנה ובביטחון, הישות החיצונית מקבלת השפעה אדירה בתמורה. לכן, לא אחת התושבים המקומיים מקימים קול זעקה ואף מצליחים לצמצם את כוחה של אותה מעצמה זרה. ביפן, למשל, ההתנגדות לנוכחות האמריקנית צוברת תאוצה. לאחר שהמדינה נכנעה במלחמת העולם השנייה, היא הייתה נתונה לכיבוש אמריקני במשך כארבע שנים שבמהלכן טוהרו המוסדות העוינים לוושינגטון. בתום אותן שנים, חתמה טוקיו על שורת הסכמים עם וושינגטון שנועדו להבטיח כי לארצות הברית תישמר ההשפעה באזור האסטרטגי והיכולת להגיב לתוקפנות צבאית.

      אלפים הקיפו את הפרלמנט של יפן בטוקיו במחאה על התכנית להקמת בסיס אמריקני באי אוקינאווה, פברואר 2016 (צילום מסך , טוויטר)
      הפגנה באוקינאווה נגד בסיסי הצבא האמריקניים ביפן (צילום: טוויטר)

      רוב הנוכחות האמריקנית מתרכזת באי אוקינוואה, שם פרוסים כ-30 בסיסים שונים של צבא ארצות הברית ומוצבים יותר ממחצית 50 אלף החיילים שעדיין שוהים במדינה. זהו הכוח הצבאי האמריקני הגדול ביותר המוצב במדינה זרה והוא שימש את הממשלים השונים שהתערבו במלחמות קוריאה, וייטנאם ואחרות. באופן טבעי, עשרות אלפי האמריקנים המתגוררים בבסיסים אלו היו מעורבים בשורת עבירות ופשעים במהלך העשורים הרבים.

      רק לפני שלושה חודשים נעצר עובד לשעבר באחד הבסיסים באוקינוואה בחשד שאנס ורצח נערה מקומית. עשרות אלפים יצאו להפגין באי וברחבי יפן נגד הנוכחות של ארצות הברית והחסינות המשפטית הרבה שממנה נהנים חייליה. יש מי שסבור שהתמיכה האמריקנית הכרחית. "הסכנה הסינית, הסכנה של צפון קוריאה וסכנה אפשרתי מכיוון רוסיה מצדיקות למדי את הבסיסים האמריקנים ביפן, בעיקר באוקינאווה", אמר פרופ' בן-עמי שילוני מהאוניברסיטה העברית, המתמחה בתולדות יפן. "המלחמה הקרה, שהסתיימה באירופה מזמן, עדיין מפעפעת במזרח אסיה. סין היא סכנה הן ליפן והן לארצות הברית, ולא כל היפנים מבינים זאת".

      מטוס F-22 אמריקני ממריא מבסיס חיל האוויר של ארה"ב "קטנה" באוקינאווה, יפן (AP)
      מטוס F-22 אמריקני ממריא מבסיס קטנה שביפן (צילום: AP)

      במזרח התיכון, בסיסיה של ארצות הברית מזרימים בכל העת דם חדש לארגונים הקיצוניים הרואים במשטרים במדינות ערב "כופרים" המשתפים פעולה עם "הצלבנים". באוקטובר 1983, יותר משנה לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, מתקפת טרור נרחבת נגד הכוח הרב-לאומי בביירות הביאה להרג של יותר מ-300 איש -241 מהם אמריקנים. הפיגוע, שבוצע בעידוד איראן שלאחר המהפכה האסלאמית, שם כמטרה את הנוכחות הזרה על אדמת לבנון והצליח במשימתו – כמה חודשים לאחר מכן הושלמה נסיגתם המלאה של הצבאות הזרים.

      לוחמי צבא עיראק לאחר כיבוש העיר פלוג'ה מידי דאעש. יוני 2016 (רויטרס)
      לא עושה רושם שלוחמי דאעש מתרגשים במיוחד ממהנוכחות האמריקנית במזרח התיכון (צילום: רויטרס)

      בתחילת שנות ה-2000, בימים שבהם ארגון אל-קאעדה היה נושא דגל הג'יהאד העולמי, אחד התנאים שהציב להודנה עם השלטונות באזור היה סילוקם של כל החיילים הזרים "מהאדמות המוסלמיות". בשונה מלבנון, מדינות המפרץ לא הסכימו לוותר על מטריית ההגנה האמריקנית, שבה הן ראו אמצעי המבטיח את הישרדותן מול איום הטרור ומול איראן. לצד נוכחות בערב הסעודית, ארצות הברית מחזיקה בכוח ימי גדול בבחריין ובכוח אווירי גדול בקטאר. בסיס אל-עדיד, הנמצא בדוחא הבירה, משכן כ-10 אלף חיילים אמריקנים ומשם יוצאות רוב הגיחות האוויריות של כוחות הקואליציה הבינלאומית נגד דאעש.

      אחד הבסיסים המרכזיים הנוספים של הקואליציה הבינלאומית שוכן באינג'רליק, שבדרום-מזרח טורקיה. הוא הוקם ב-1951, בשנותיה הראשונות של המלחמה הקרה, אך כיום הוא מוקד הגיחות העיקרי לתקיפות של מטרות דאעש בסוריה הסמוכה. הוא זכה לתשומת לב מוגברת בשבועות האחרונים בשל המעורבות של מפקדיו בניסיון ההפיכה במדינה. לפי הרשויות, מטוסי הקרב שיצאו לתקוף את אנקרה המריאו מבסיס ומפקדיו נעצרו בגל הטיהורים שהגיע עם דיכוי המרד. במשך יממה הבסיס היה מושבת מפעילות והעובדה שבמקום מוצבים כוחות אמריקניים רבים רק חיזקה את הפרנויה בקרב נאמניו של רג'פ טייפ ארדואן, הסבורים שלוושינגטון היה יד בניסיון להדיחו. פרט לחשיבותו במלחמה בדאעש, הרגישות סביב הבסיס באינג'רליק נובעת מכך שמאוחסנים בו כמה עשרות פצצות גרעין. בנאט"ו ובארצות הברית יחשבו מחדש אם יש עדיין יש צורך בהצבת נשק הרסני באזור כה הפכפך.

      פוטין מחזיר את רוסיה לגדולתה הצבאית

      בתום תקופת הדעיכה וההתנגדות לסדר העולמי החדש שניסתה לכפות ארצות הברית, רוסיה שוב משמנת את מנועיה מעבר לשטחה. לאחר פירוק ברית המועצות, נותרו בסיסים רוסיים במדינות מרכז אסיה בעוד שבמזרח אירופה ניסו להסיר כל סממן של הכיבוש הסובייטי. ולדימיר פוטין, שירש מדינה מפוררת מבוריס ילצין, השקיע משאבים רבים בשיפור היכולת הצבאית של רוסיה בעשור האחרון. אחרי המהפכות "הצבעוניות" בגיאורגיה ובאוקראינה בתחילת העשור שעבר, מוסקבה המושפלת הכתה בחזרה כדי להשיב מכבודה.

      ב-2008 פרצה מלחמה בין רוסיה לגיאורגיה, בעקבות מרידתם של שני המחוזות הבדלניים אבחזיה ודרום אוסטיה. העימות הוכרע מהר מאוד, כשרוסיה עוצרת בפאתי הבירה טבליסי ברקע התחנונים הבינלאומיים להפסקת הלחימה. החיילים הרוסים עשו את דרכם בחזרה, אך נעצרו בשני המחוזות. מאז נותרה שם נוכחות גדולה של רוסיה, שהלכה למעשה סיפחה את שני המחוזות דרך הבסיסים שבהם מוצבים חייליה.

      חגיגות "יום מגן המולדת" ברוסיה ובחצי האי קרים, 23 בפברואר 2016 (רויטרס)
      חגיגות "יום מגן המולדת" בחצי האי קרים. רוסיה כבשה אותו ללא התנגדות מצד אוקראינה (צילום:

      באוקראינה הודח הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' בתחילת 2014 בתום הפגנות נרחבות שזעמו על נטישת ההסכם עם האיחוד האירופי, בלחץ מוסקבה. פוטין מיהר לחזור על המשוואה – מהפכות מערביות בחצר האחורית שלו ייענו בתגובה צבאית כזאת או אחרת. חצי האי קרים סופח ללא התנגדות מצבא אוקראינה ולשם העביר נשיא רוסיה את בסיס המבצעים של צי הים השחור ובו כ-26 אלף אנשי צבא.

      עיקר המאמצים של מוסקבה הופנו לביסוס השליטה בסוריה. משפחת אסד שמרה על יחסים קרובים עוד עם ברית המוצעות, שהקימה בסיס ימי בעיר הנמל טרטוס בשנות ה-70. הקשר ההדוק נמשך גם עם חילופי המשטר בשתי המדינות ותפנית של ממש חלה בשנה שעברה, אז החלה התערבותה של רוסיה במלחמת האזרחים במדינה. מוסקבה הקימה מתחם אווירי בבסיס חיל האוויר חמיימים בלטקיה, שמשמש את כלי הטיס שלה המסייעים לדמשק נגד המורדים, כמו גם מתקנים נוספים ברחבי המדינה. הפעילות החופשית של צבא רוסיה בסוריה הובילה לחיזוק שורות הארגונים הקיצוניים, בהם ג'בהת א-נוסרה ודאעש, שמצהירים על עצמם כמי שנלחמים בכיבוש זר. אסד אמנם ויתר במידת מה על ריבונותו, אך שמר על ראשו ועל כיסאו.

      גם למארחות יש אינטרס

      רבע מאה חלפה מאז תמה המלחמה הקרה, ורבים מגדירים את העידן הנוכחי כתחילת המלחמה הקרה השנייה בעקבות המשבר העמוק בין רוסיה למערב. לכן, חיזוק הנוכחות הצבאית של המעצמות מעבר לים רק צפוי להתגבר. כך למשל, סין, שחותרת להפוך למעצמה החזקה ביותר בעולם, החלה בהקמת בסיסה הראשון מעבר לשטחה – בדג'יבוטי, שבקרן אפריקה. המדינה הקטנה משקיפה על מצרי באב אל-מנדב המחברים בין ים סוף לאוקיינוס ההודי ובה נוכחות גדולה של צבאות זרים. גם טורקיה של ארדואן פרצה מחוץ לגבולותיה והקימה השנה בסיס בקטאר, בעלת בריתה הקרובה.

      ד"ר לופוביץ' מזכיר שגם למדינה שמארחת כוחות של צבא זר אצלה יש אינטרס. "המדינה המארחת מקבל אשרור להגנה עליה מצד מדינה אחרת או מצד ברית ההגנה שהיא חברה בה, כמו למשל טורקיה החברה בנאט"ו", הוסיף. "זהו מסר ליריבים. בסיס כזה יוצר סיכון מסוים עבור הכוחות הזרים המוצבים במדינה המארחת, אך גם מגדיל את האיום ההרתעתי הכרוך בהצבת בסיסים מעין אלו נגד אויב פוטנציאלי. החשש לפגיעה בכוחות הזרים המוצבים במדינה במקרה של התקפה עליה מאפשר להגדיל את המחויבות של המדינה ששלחה את הכוחות, ובכך להעביר את המסר שהיא תהיה נכונה להתערב במקרה שהמדינה המאחרת תותקף".