המציאות המצערת בישראל מוכיחה שכדי שאנשים עם מוגבלויות ישולבו כראוי במקומות עבודה, צריך לעגן זאת בחוקים, אבל אפילו הנתיב הזה קירטע, כשהצעת החוק לשילוב עובדים עם מוגבלויות בגופים ממשלתיים, שעברה בקריאה שניה ושלישית, נתקלה בקשיים לא צפויים. בדיונים בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בנושא, הייתה זו דווקא נציבות שירות המדינה שעיכבה את התהליך בשל התנגדותה לקביעת אחוזים מפורשים בחוק (5%). "לא יהיה נכון לקבוע מכסות/יעדים של הייצוג ההולם והמדרג או הדרך ולוח הזמנים שלפיהם יש להשיג את היעד בחוק", טענו בנציבות. בין אם הם צודקים, טועים או מטעים יש בעיה בהתייחסות לבני אדם במושגים של "מכסות" ויעדים".
אולי הבעיה נעוצה בכלל בכך שמחפשים את הפתרון במקום הלא נכון. החוק לשילוב עובדים עם מוגבלויות בגופים ממשלתיים אמנם מבורך (אם כי מדוע כבר לא לחייב כל מעסיק - פרטי וציבורי?) ואין ספק שכוונותיהם של מקדמיו ותומכיו ראויות לשבחים, אבל חברה שנזקקת לחוקים כדי לקיים את המובן מאליו - ראוי שתבחן את עצמה ואת ערכיה. בכלל, יש משהו רחמני ופטרוני בסידור עבודה לאנשים מוכשרים (גם אם הם בעלי מגבלה כלשהי) בכוח החוק. במקום זאת, ראוי לראות באנשים עם מוגבלויות מנהיגים, יזמים חברתיים ואנשים אשר יכולים לשפר את החברה כולה בתנאי שתינתן להם ההזדמנות וההכשרה הנאותים, וחשוב מכל - יאמינו ביכולתם.
גישה זו בדיוק מיושמת הלכה למעשה בקורס לשינוי חברתי בתחום המוגבלויות במכללת דוד ילין, במסגרתו עובדות בהצלחה בכמה גנים בירושלים, כסייעות נוספות, נשים צעירות עם מגבלה קוגניטיבית או פיזית. אלו צעירות שמצליחות בעבודתן ותורמות לטיפול בילדים ובפיתוח מודעות וקבלה של אנשים עם מוגבלות. הרווח הוא של כולם: הילדים זוכים לדמות ייחודית, מבוגרת משמעותית שמחוברת אליהם בגובה העיניים, צוות הגן זוכה לסיוע משמעותי ולערך מוסף חברתי וערכי, ההורים והקהילה מרוויחים חשיפה ושילוב יומיומי של השונות, והעובדות עצמן מרוויחות קריירה משמעותית כשוות ערך בחברה, קריירה שהיא לא "טובה" מאף אחד. אגב, את המיזם האמור הגתה עינב מוגדסי, אישה צעירה ומוכשרת בעלת מוגבלות. מפתיע?
לבד מהיוזמה, מטרת הקורס היא להוביל הגדרת תקנים ייעודית כחלק מתוכנית משרד החינוך להוספת סייעות בגני הילדים. זו בדיוק ההזדמנות של מערכת החינוך להוביל את השילוב בתעסוקה ולהרוויח סייעות מקצועיות לשנים ארוכות. זה רק עניין של החלטה, וכן, גם תקציב.
כדי שיגיע היום בו לא נצטרך לחייב מנהלים להעסיק עובדים עם מוגבלויות, צריך שכבר בילדותם הם ייחשפו לאנשים כאלה, אבל לא כדמויות הזקוקות לרחמיהם, אלא כבעלי תפקיד משמעותי בחייהם ובמלאכת חינוכם.
אייל בלוך הוא מנהל-שותף במכון לחינוך לקיימות במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין