"יום האצ"ל" שצוין לאחרונה בכנסת במלאת 85 שנים להקמת הארגון גרר זעקות חמס מצד ח"כים ערבים שטענו כי מדובר בעידוד לטרור, משום שהארגון אחראי לטבח בדיר יאסין ולמעשים "נוראיים" נוספים, כהגדרתם. כדי להסביר עד כמה מופרכות טענות אלה, כדאי לחזור 70 שנים לאחור לאחד המבצעים המפורסמים של הארגון - ולהבין שהעובדות ההיסטוריות מספרות סיפור אחר לחלוטין.
בצהרי יום שני, 22.7.46, החריד פיצוץ עז את העיר ירושלים, וגרם לקריסת האגף הדרומי של מלון המלך דוד, מקום מושב ממשלת המנדט והמפקדה הראשית של צבא בריטניה בארץ ישראל. מוקדם יותר, חדרו אל מרתף הבניין לוחמי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) כשהם מחופשים לאנשי אספקה ערבים, והטמינו שבעה כדי חלב עמוסים ב-50 ק"ג חומר נפץ כל אחד.
לאחר הפעלת מנגנוני ההשהיה יצאו הלוחמים מהבניין והנחו שתי לוחמות לבצע שיחות אזהרה. הן ניגשו לטלפונים ציבוריים קרובים וטילפנו למרכזיית המלון, למערכת העיתון "פלשתין פוסט" ולקונסוליה הצרפתית ששכנה ממול ליעד. על פי הרישומים, עברו 27 דקות מקבלת ההתראות הטלפוניות עד לפיצוץ, אך מסיבות שונות האזהרה לא הובילה לפינוי האנשים. 91 בני אדם נהרגו בפיצוץ - 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו- בני אדם נוספים.
הפעולה בוצעה על ידי האצ"ל בכפוף להחלטות תנועת המרי העברי, שכללה את כל ארגוני המחתרות שפעלו בארץ (ההגנה, הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י) תחת מטריה אחת, ובהתאם למדיניות הנהגת היישוב והתנועה הציונית. אלו היו ימי תום מלחמת העולם השנייה, כשממדי האסון שחווה העם היהודי כבר ידועים, וברחבי אירופה מאות אלפי פליטים הנושאים עיניהם ותקוותיהם ציונה. ממשלה חדשה בלונדון גרמה אכזבה קשה לאחר שהודיעה כי תתמיד במדיניות "הספר הלבן" ותמנע עליה ארצה. היישוב כולו התגייס למאבק בבריטים ותנועת המרי הוציאה לפועל מבצעים חסרי תקדים כגון: ליל הגשרים, ליל הרכבות וההתקפות על שדות התעופה.
מלון המלך דוד נבחר על ידי ועדת התיאום של התנועה כיעד אסטרטגי לפגיעה במרכז השלטון הבריטי בארץ. לכך נוסף שיקול טקטי: במהלך מבצע אגתה (השבת השחורה) נתפס חומר מודיעיני רב במשרדי הסוכנות בירושלים, שיכול היה להפליל רבים ממנהיגי היישוב במעורבות בפעולות נגד השלטון הבריטי, וכן ולחשוף את שיתוף הפעולה בין היישוב המאורגן למחתרות הפורשות.
התוצאות הטרגיות של הפעולה והזעם הבריטי בעקבותיה החרידו את הנהגת היישוב - שחלקה (חיים וויצמן) הסתייג מלכתחילה מהפעילות הצבאית האלימה נגד הבריטים וזו התנערה ממנה וגינתה אותה בקול גדול. האצ"ל ומפקדו מנחם בגין נותרו לבדם, חשופים לביקורת קשה. בגין, כדרכו, נטל אחריות והביע צער על הקורבנות.
יש להצטער על הקורבנות הרבים שנפלו בפעולה, אך חייבים לזכור כי האצ"ל עשה כל מה שיכול היה כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע ולצמצם ככל האפשר פגיעות בנפש. לקיחת האחריות, אף שזו לא הייתה נוהג מקובל, מהווה אף היא חלק בלתי נפרד ממורשתו של האצ"ל. עקרונות אלה מיושמים עד היום בצה"ל, שהוקם על תשתית הארגונים הלוחמים ההם. כדאי לשים זאת מול עינינו כשגורמים אינטרסנטיים משתמשים בביטוי "טרור" רק כדי להשיג רווח פוליטי. תנו לעובדות לדבר, הן מסבירות את הסיפור כולו.
הרצל מקוב הוא ראש מרכז מורשת בגין