כמעט שנה בדיוק מפרידה בין ניסיון ההפיכה הכושל בטורקיה לבין הפיגוע בעיירת הגבול סורוץ'. עד שמחבל מתאבד התפוצץ בלב עצרת שלווה של מפגינים כורדים שדרשו לסייע לאחיהם בעיר כובאני שבסוריה, הצליחה טורקיה לשמור על יציבות במזרח התיכון המדמם. הפסקת האש עם המחתרת הכורדית (PKK) הביאה לשקט ולתקווה שהמאבק המזוין הנמשך זה שלושה עשורים מתקרב לסיומו - זאת לצד עצימת העין מפני מעברם של לוחמים זרים שהצטרפו לשורות דאעש בסוריה, מעבר שיצר מעין דו-קיום בין אנקרה לארגון הקיצוני.
פיגוע ההתאבדות הקשה בעיירה סורוץ', שגבה את חייהם של כ-30 בני אדם, טרף את הקלפים. השלטונות האשימו את דאעש באחריות לפיגוע, אולם הכורדים טענו כי הצדדים שיתפו פעולה ויצאו לפעולת נקם. שני שוטרים נורו למוות בביתם על ידי פעילי המחתרת ומשם הדרך להסלמה הייתה קצרה. כוחות הביטחון הטורקיים שבו להפציץ מהאוויר יעדים של ה-PKK בדרום-מזרח המדינה ובצפון עיראק וספגו אבדות כבדות במהלך לוחמת הגרילה שניהלו מול המורדים. הפסקת האש התפוגגה, המלחמה שבה בכל עוזה.
באותם ימים התקשתה מפלגתו של ארדואן להקים ממשלה חדשה בעקבות המכה שספגה בבחירות לפרלמנט בתחילת יוני. המפלגה הפרו-כורדית הדהימה את כולם כשעברה את אחוז החסימה הגבוה. היא גזלה מושבים רבים ממפלגת הצדק והפיתוח שאיבדה את הרוב בן 12 השנה שבו החזיקה. רבים היללו את "ניצחון הדמוקרטיה" ופירטו מדוע הנשיא נכשל.
חידוש הקרבות והלחימה האורבנית במרכזי הערים הכורדיות שימשו את הנשיא להפיץ תעמולה נגד המפלגה הפרו-כורדית שהוכתמה בקשרים עם המחתרת. המצב הביטחוני הידרדר וכך גם השתנה השיח. לאחר שראש הממשלה אחמט דאווטולו נכשל בהרכבת קואליציה עם מפלגות האופוזיציה שסירבו לתמוך בהרחבת סמכויותיו של הנשיא ובשינוי המשטר, התקיימו בחירות חדשות בנובמבר. מפלגת השלטון החזירה לעצמה את הרוב, גם אם לא היה גדול מספיק כדי לשנות את החוקה ללא משאל עם.
ארדואן המשיך להכביד על האופוזיציה כשהשתלט על כלי תקשורת הקשורים לתנועתו של יריבו המר פתהוללה גולן. כשהמסך ירד על זמאן, העיתון הנפוץ בטורקיה והביקורתי ביותר כלפי הנשיא, היה ברור שהוסרו הכפפות במאבק של מי שמתנהג כמו סולטן מודרני בשאריות מתנגדיו. זרעי הטיהור הגדול נטמנו, והביקורת שנשמעה מצד אירופה זכתה להתעלמות טורקית. גם כיום בבריסל זקוקים לאנקרה כדי לעצור את זרם הפליטים ומוכנים לבלוע את הצפרדע הארדואנית. לפחות לעת עתה.
כשמשרתו הנאמן דאווטולו הודח מתפקידו בתוך ימים אחדים בתחילת מאי, היה זה הבלם הפנימי האחרון מפני דהירתו של ארדואן לעבר חלומו הגדול. ראש הממשלה היה חלוק עם הנשיא בשורה של סוגיות, בהן הסכסוך עם הכורדים והכרסום המתמשך בחירויות הפרט. דאווטולו סבר שיש לשוב לשולחן המשא ומתן עם המחתרת ולא להכתים את דמותה של טורקיה באירופה, אך ארדואן חשב אחרת. ב"הפיכת ארמון" הוא הציב על כיסא ראש הממשלה את מקורבו בינאלי יילדרים אומר ההן. דאווטולו נשלח להקריא מכתב הערצה לנשיא וזז מהבימה.
קשה היה שלא להריח מרחוק את הקונספירציה: פיגוע התאבדות חריג בעת משבר פוליטי, אשר גורר את המדינה למערבולת ביטחונית שנוצלה על ידי ארדואן כדי לבסס מחדש את שלטונו ולמחוץ אחת ולתמיד את מתנגדיו ואת יריבו הגדול השוהה בארצות הברית. זאת הסיבה שיש מי שסבור שהנשיא ביים את המרד הכושל בסוף השבוע האחרון על מנת להשלים את משימתו. למרות זאת, אין זה מופרך כלל שפלג מיואש בצבא סבר שהגיעה העת לניסיון אחרון לעצור את ארדואן. מאז שהוקמה הרפובליקה ב-1923, נרשמו חמישה מקרים מוצלחים או כושלים של הצבא להדיח את הממשלה האזרחית. האחרון שבהם היה בסוף השבוע.
היה זה מרד נואש, של גוף שהיה בעבר כל יכול בפוליטיקה הטורקית ומאז עליית ארדואן נשחק בהדרגתיות. היו אלו אנשיו של גולן, המטיף שמתגורר בפנסילבניה ומואשם כיום בידי הנשיא בהנהגת הקשר, שסייעו לו בטיהורים הראשונים עד שאלו עברו לחוג מקורביו של הנשיא ב-2013, כשעוד היה ראש ממשלה. הקשר בין גולן לקושרים עדיין לא ברור חרף הנרטיב המבוסס שיוצר המשטר וכלי התקשורת שלו, אך האות ניתן והמיגור של המתנגדים האחרונים יצא לדרך.
המספרים הדהימו את כולם, גם את מי שציפה לנקמה אכזרית מצד ארדואן: כ-9,000 אנשי צבא הודחו או נעצרו, בהם כמאה גנרלים - שליש מהצמרת הצבאית; 8,000 שוטרים סולקו ממשרתם; כ-3,000 שופטים ותובעים הושעו; 1,577 ראשי אוניברסיטאות התבקשו לפרוש; 21 אלף מורים איבדו את רישיונות ההוראה שלהם; כ-21,500 עובדי משרד החינוך פוטרו או הושעו; 1,500 עובדי משרד האוצר סולקו מתפקידם; 492 אנשי דת ומטיפים הודחו; 257 מאנשי לשכת ראש הממשלה סולקו ואפילו 245 עובדים במשרד הספורט הושעו.
זהו היקף הטיהורים תוך פחות משבוע ועוד לפני שהכריז הנשיא על מצב חירום למשך שלושה חודשים שיקנה לרשויות סמכויות נרחבות עוד יותר. כשהחזרת עונש המוות לספר החוקים מובילה את סדר היום בטורקיה, באיחוד מרגישים אבודים. האזהרות מפני ביטול הליך ההצטרפות לגוש לא גרמו לארדואן להניד אפילו עפעף. גם כך הוא התרחק שנות אור מהאפשרות להתקבל לאיחוד עם שורת הצעדים הנוקשים שהעביר במסגרת המלחמה בטרור, צעדים שאת ביטולם הציבה בריסל כתנאי לביטול אשרת הכניסה של אזרחי המדינה לאיחוד - סעיף מהותי בהסכם הפליטים שנחתם במרץ האחרון ותלוי על בלימה.
כל מה שהיה לנשיא לומר בנושא הוא דבר פשוט: "אל תתערבו". הוא אינו מפחד להמר על יחסיו עם אירופה, שכבר מזמן עלו על שרטון. ניסיונות הרדיפה של אנקרה אחרי מבקריו הגיעו גם למדינות האיחוד והוא עדיין אוחז בשסתום המהגרים ליבשת. כמי שהבטיח מוקדם יותר השנה להציף את אירופה בפליטים, לא בטוח שמישהו בבריסל יעז לבחון אותו בימים שבהם סוגיית ההגירה מפלגת את האיחוד.
לא בכדי מוקדי הטיהור הגדולים ביותר הם הצבא, מערכת המשפט ומערכת החינוך. ארדואן זקוק לכוחות ביטחון נאמנים לחלוטין, שלא יעלו על דעתם למרוד בו או להמרות את פיו, לשופטים ולתובעים שיוציאו לפועל את חוקיו ולמורים ולמרצים שיחנכו מחדש את התושבים. אחרי שירסק את "המדינה המקבילה" - מונח שתבע הנשיא כדי לתאר את רשת תומכיו של גולן - שלטענתו חדרה לכל זרועות השלטון - יצטרך לבנות מדינה חדשה, מהלך מסוכן שעלול לשמש חרב פיפיות.
"זאת תהיה הבעיה הגדולה ביותר של טורקיה בחודשים הקרובים", מסביר פרופ' דרור זאבי, מומחה לטורקיה מאוניברסיטת בן גוריון. "השירות הציבורי יתרסק. מערכת החינוך, מערכת המשפט והפקידות הממשלתית ספגו מהלומה קשה. זה לא התחיל השבוע, אלא תהליך שקורה כבר זמן מה. לאנשים שיציב ארדואן יש הרבה פחות בקיאות ומעט ניסיון".
לאורך ההיסטוריה, רודנים ביצעו חריש עמוק במוסדות השלטון כדי להציב בהם את אנשיהם ולהבטיח - כך לפחות סברו - את עתידם. רשימות של מתנגדים הוכנו מראש ובשעת כושר - לרוב בתירוץ של סכנה לשלום האומה - נעשה בהן שימוש. כך גם הפעם. בשום הליך סביר של חקירה במסגרת דמוקרטית לא ניתן לעצור ולהדיח כ-60 אלף איש בתוך פחות משבוע. השמות ישבו במגירות וניסיון ההפיכה היה הרגע המתאים לסגור עמם חשבונות.
בטווח הקצר, המהלך יקשה על המדינה לתפקד, במיוחד על הצבא. כוחות הביטחון מנהלים בשנה האחרונה שתי מלחמות, בדאעש ובכורדים, ועתה נמחקה שדרת פיקוד שלמה וקצינים רבים סולקו מהשטח. מוקד הקשר, כך לפי המשטר, היה חיל האוויר ומפקדו לשעבר אקין אוזטורק. מבסיס חיל האוויר באינג'רליק, שממנו מתנהלת המערכה של הקואליציה הבינלאומית נגד דאעש, יצאו מטוסי הקרב שתקפו את הבירה אנקרה ומטוסי התדלוק ששימשו אותם. עם דיכוי ההפיכה, הושבת הבסיס וטוהר בידי נאמני הנשיא.
כשחיל האוויר - הזרוע החשובה ביותר במלחמה המודרנית - מוחלש וחסר מפקדים רבים, אויביה של טורקיה עשויים לנצל זאת ולהגביר את פעילותם. על אף שאין סכנה קיומית דומה המרחפת מעל ראשה של המדינה, טיהוריו של מנהיג ברית המועצות יוזף סטאלין בשנות ה-30 החלישו את הצבא וחיזקו את ההחלטה של גרמניה הנאצית לפתוח במלחמה. מפקדים חסרי ניסיון ניגפו בפני הוורמאכט של אדולף היטלר ורק שטחה העצום וכוח האדם הבלתי נגמר של ברית המועצות עזרו לה להתייצב ולנצח לבסוף.
הגם שאין פלישה אפשרית באופק ועל אף שבנאט"ו הדגישו כי צבא טורקיה נותר חזק, במלחמה הא-סימטרית נגד ארגוני גרילה והטרור אובדן הניסיון והוותק צפויים להשפיע על היכולות של אנקרה לשפר את המצב הביטחוני הרעוע. "ארדואן מונע מתחושה של פרנויה כשהוא סבור שיש בוגדים במערכת ורוצים להפיל את שלטונו על אף שאין הצדקה לתחושה הזאת", הוסיף פרופ' זאבי. "הוא מקריב את העתיד למען ההווה. הוא מבין שיהיה פה נזק ארוך טווח, אך מצד שני הוא רוצה לשנות את פני המערכת".
בין העצורים הרבים היה גם מזכירו הצבאי של ארדואן, עלי יאזיצ'י, שלפי הדיווחים איים באקדח על הרמטכ"ל שנפל בשבי עם תחילת המרד. הדחתם של מקורבי הנשיא מלמדת על עומק הקשר או על גודל הפרנויה שאופפת את ארדואן. בחודשים הקרובים הרדיפה רק צפויה להתעצם, אם כי לא ברור מה יותיר אחריו מסע הציד אחרי כל מי שקשור בצורה זו או אחרת לגולן או לאליטה החילונית הישנה, שאלו הן נשימותיה האחרונות. טיב הקשר הרעוע ממילא בין אנקרה לוושינגטון ייפול על הסגרתו או אי-הסגרתו של גולן, שהפך לאויב הציבור מספר 1. שלטי נקמה נגד נאמניו כבר החלו לצוץ בטורקיה והפיכתו למנהיג ארגון טרור מסוכן תקל על ארדואן לעצב את טורקיה החדשה בדמותו וברוחו, המנוגדת לחלוטין לזאת של מייסד המדינה הישנה כמאל אטאטורק, מדינה שאיננה עוד.
(עדכון ראשון: 22:39)