"אני רוצה לספר לכם סיפור על אדם שעולמו הפנימי הוזנח בצורה איומה על ידי בת זוגו ועל ידי החברה, עד לנקודה בה הוא שקל ליטול את חייו. כאשר אתם חושבים על הסיפור שלו, אני רוצה שתחשבו על הגברים בחייכם. האיש הזה התחיל את חייו בבית היפר-מאצ'ואיסטי. גברים לא בכו או הראו רגשות, כי לעשות את זה היה להדגים לשאר העולם, שמאיימים עליך, שאתה חלש. עצת אביו ואחיו שירתה אותו היטב: התעלם מהאופן בו אתה מרגיש, גם אם זה כואב. ואז הוא התחתן. כשהוא התחתן, הוא שם לב שאשתו עסוקה במראהו הפיזי. מדי פעם היא הייתה מעירה על כך שהוא לא מושך אותה, ואומרת שגברים אחרים שהכירה בחייה מושכים יותר. אבל בגלל שלימדו אותו להתעלם מאיך שהוא מרגיש - הוא פשוט המשיך. במהלך נישואיו, רגשות כמו חוסר התאמה וחוסר ערך החלו להשפיע עליו עמוקות, והוא החל לחוות התקפי דיכאון קשים. יום אחד, אשתו הכריזה על התנזרות עד שהוא יהפוך את עצמו ל'מושך יותר עבורה'. ואז, בפעם הראשונה, הוא התחיל לחפש באינטרנט מידע על אודות רגשותיו. אז הוא הבין שלבעיה שלו יש שם. קוראים לה התעללות רגשית".
את המילים האלו אמר ד"ר תימוט'י גולדן בהרצאה שנשא במיזם TEDx.
בתום ההרצאה, חשף: "האדם הזה הוא אני".
כל צופה ישים לב מיד שגולדן הוא גבר גדול-ממדים, עם קול עבה וחזק, מהסוג שיכול לסחוף המונים. אך בביתו הוא היה אדם אומלל עם בעיה. לבעיה הזו יש שם - התעללות נפשית - אך קשה לתחום אותה או לאפיין את גבולותיה. הקושי גובר כשהצד הגברי הוא זה שנפגע, כי כל דיון חברתי בנושא מעלה מיד סטיגמות על גבריות.
זה גם מה שקרה לגלעד (שמות כל המרואיינים שמורים במערכת), עובד הייטק, שמבחינה פיזית קשה להאמין שהוא נמצא בעמדת נחיתות מול אשתו. "מצב כזה הוא בלתי אפשרי. הרי אני גבוה ורחב ממנה, וגם מבוגר ממנה בכמה שנים טובות". זה גם קרה לדוד, מנהל בכיר בתחומו, שלדבריו הוא מוביל במקום עבודתו: "אנשים מחכים להוראות ולעצות שלי". וכך גם לגיא, שקולו החזק והעבה יכול להטעות, אך אחרי שיחה ארוכה הוא מודה: "בבית הייתי סוג של שפן".
כיום, אין הגדרה אחידה ומוסכמת בין המומחים בנוגע להתעללות נפשית או גבולותיה, אך ישנה הסכמה כללית שהתעללות נפשית מאופיינת בעיקר בחוסר איזון במערכת הזוגית, מצב בו צד אחד משיג שליטה פסיכולוגית על הצד השני, כזו שמחבלת בכבודו ובתחושת הערך העצמי שלו. אחד הביטויים של ההתעללות הוא אלימות מילולית. קללות והעלבות אישיות על בסיס חולשותיו של הנפגע, השפלות וכינויי גנאי מול אחרים הנעשים באופן שחוזר על עצמו. שליטה רחבה על אורח חייו, לבושו, הקשר עם משפחתו, סדר יומו והוצאותיו הכספיות של האחר עד כדי צמצום חייו ושליטה בהם.
התעללות נפשית אינה התפרצות זעם מקרית או מערכת יחסים רצופת מריבות. זוהי התנהגות שיטתית בעלת דפוסים ספציפיים כשלרוב, להתעללות פיזית קודמת ומתווספת גם התעללות הנפשית. אך ישנם מצבים בהם התעללות נפשית אינה מלווה באלימות פיזית, וגם תופעה זו הרסנית לא פחות על פי רוב החוקרים. יחד עם זאת, המודעות לתופעה נמוכה יותר, מבחינת החברה ומבחינת החוק. והבעיה מחמירה כשמדובר בהתעללות נפשית של נשים כלפי בני הזוג שלהן. כך למשל, חיפוש קצר של המילים "התעללות נפשית" בגוגל יניב שלל תוצאות בלשון נקבה עם ניסוחים כגון: "כך תצאי מקשר עם מתעלל נפשי".
העובדה שאין הגדרה אחת לתופעה מקשה על החוקרים להבחין בין מערכת יחסים "גרועה" ל"מערכת יחסים מתעללת" ולכן מחקרים מעטים בלבד מתייחסים לאלימות נפשית כלפי גברים. בנוסף, רבים מהמתעללים והקורבנות אינם מודעים למצבם או אינם מדווחים עליו, ולכן קשה לומר עד כמה התופעה נפוצה. 'הסקר הלאומי לאלימות אינטימית ומינית' של בלאק משנת 2011 מצא כי 50% מהאמריקאים חוו אלימות נפשית רבת שנים. מחקר נוסף של החוקרים קרני וברנר משנת 2012 מגלה כי 40% מהנשים ו-32% מהגברים טוענים שמערכת היחסים שלהם התאפיינה בתוקפנות מילולית מצד בן הזוג.
פרופ' מורי שטראוס, מחלוצי מחקר האלימות במשפחה ומהראשונים ששפכו אור על תופעת ההתעללות הנפשית בגברים, מצא במחקריו כי בקרב נשים מתעללות, נפוצה יותר הנטייה לנקוט בהתעללות נפשית, הכוללת איומים לפגיעה פיזית וזריקת חפצים. מחקריו, שהתפרסמו בשנות ה-90, זכו לביקורת רבה מהקהילה המדעית. הוא הוקע על ידי ארגוני נשים וגם קיבל איומים אישיים.
"החברה מתייחסת בצורה קשה לגברים שטוענים שהם קורבן להתעללות", אומרת עו"ד מאיה אלון-הרצברג, מומחית לדיני משפחה. "כשגבר מגיש תלונה במשטרה על אלימות, נותנים לו למלא טפסים בלשון נקבה מאחר ואין טפסים המיועדים לגברים. קורה שגבר מתלונן על אלימות בתחנה, ואפילו בוכה ורועד מול השוטרים, והם צוחקים עליו. גם דרכה של אישה שעברה התעללות רצופה מכשולים, אבל אישה לפחות מקבלת אמון בסיסי ראשוני מהמערכת".
כשניידת משטרה הגיעה לביתו של גלעד, הוא הרגיש שהוא "מאבד את זה". באותו זמן הוא היה בעיצומו של הליך גירושין ארוך מאשתו דאז, ואחרי תשעה תיקים שנפתחו נגדו על ידה, כשכולם נסגרו מחוסר ראיות או לאחר שהתבררו כתלונות שווא. אך כשהשוטרים הגיעו, הם ראו רק גבר שמגיב בכעס ותוקפנות. "אי אפשר כבר", אומר כיום גלעד. "כל יומיים אתה מקבל טלפון, תלונה, משהו. כל הזמן הטרטור הזה".
השוטרים לא ידעו שמאחוריו עבר של 12 שנות נישואין, שכללו לדבריו השפלות מול הילדים וקללות מול בני המשפחה, שהסלימו עם השנים לדחיפות ושריטות כלפיו ומכות ובעיטות לילדים. כשנישואיו נגמרו, גלעד מצא את עצמו מותש ממאבק במערכות המשטרה, הרווחה והמשפט. הוא סבל מחוסר ריכוז בעבודתו, נע בין תקופות של דיכאון לחוסר שינה, וניסה לאזן אותן עם כדורים. "בסוף זה שוחק אותך", הוא אומר.
בישראל, התעללות נפשית אינה מוגדרת בחוק כעבירה פלילית בפני עצמה. אך מעשים הנחשבים כצורות של "התעללות נפשית" יכולים להביא את המתעלל להעמדה לדין פלילי אם הם נופלים בתחומן של עבירות אחרות, כמו החוק למניעת הטרדה מאיימת. "אלימות נפשית יכולה לפעמים לכלול גם תלונות שווא", אומרת אלון-הרצברג. "לפחות חצי מהאנשים שמגיעים אליי בעקבות התעללות נפשית הם גברים. אלימות פיזית מופעלת לעתים קרובות יותר על נשים, אך כאשר מדובר באלימות כלפי גברים היא בעיקר פסיכולוגית. זהו בעצם כוחן של נשים מתעללות במקרים האלו".
"המקרה הכי טראומטי היה כשאשתי לשעבר התלוננה שאני 'מתעסק עם הבנות שלנו'", אומר דוד. הוא הורחק מביתו בעקבות התלונה, ובמשך חצי שנה פגש את ילדיו רק בליווי עובדת רווחה, עד שהתברר שזו הייתה תלונת שווא והתיק נסגר. "אחרי מספר תיקים המערכת כבר הבינה מה קורה, אבל ההצקות המשיכו," מספר דוד. "מפקד המשטרה אמר לי: 'אני מבין מה קורה פה, אבל אני גם חייב לעשות את התפקיד שלי. מספיק שנופל עליה תמר והיא מתלוננת שאתה זרקת את זה עליה, אני חייב להזמין אותך לחקירה".
אך גם לאחר שהליך הגירושין הושלם - ההצקות נמשכו. למשל, כשנסע לחו"ל והשאיר את ילדיו עם בת זוגו הנוכחית, אשתו לשעבר הזמינה ניידת לביתם והתלוננה על הזנחה. "אני עדיין מקבל תלונות," הוא אומר, "היום פשוט קוראים לי לחקירה קצרה וסוגרים את התיק." עם השנים היקף התלונות ירד, אך מידי פעם מגיעה הודעת טקסט מאיימת מאשתו לשעבר שמזכירה לו שזה לא באמת נגמר.
גם גיא מצא את עצמו במפגשים חוזרים עם מערכת הרווחה, המשטרה ובתי המשפט, כולל תלונה על "חטיפת ילדים" ו"הטרדה מינית" כלפי גיסתו. לדבריו, הקשר בינו לבין אשתו הסלים לאחר שנודע לו שבגדה בו במשך 11 שנים עם מספר רב של גברים. כשפנה למשרד חקירות פרטי, הזהירו אותו מראש שעימות ישיר מול אשתו עלול לגרום להסלמה קיצונית, אך גיא לא דמיין עד כמה רחוק היא תגיע. הם ציידו אותו במצלמה נסתרת, שתעדה במשך חודשים את כל השיחות ביניהם. כך תועדו שיחות על הבגידה, וכן מספר פעמים בהם סטרה לו, שרטה את בנם, שברה חפצים בבית, חתכה כבלים של מערכת התקשורת, קרעה את המזרן, שפכה שמפו על המיטה, וצעקה עליו מול הילדים: "עוף לי מהעיניים יא זבל, מי אתה חושב שאתה?"
דוד הכיר את אשתו דרך חברים משותפים והתחתן איתה בשנות ה-30 לחייו. "היחסים בינינו לא התהפכו ביום אחד ב-180 מעלות, זה התחיל בהדרגה ובכל פעם החמיר עוד ועוד. לפני החתונה היא הייתה אדם שונה לגמרי, זורמת, סבלנית. בהכנות לחתונה היא אמרה לי כל הזמן 'תעשה מה שאתה רוצה'. לפעמים היא הייתה אוהבת את הדברים שאני אוהב, כמו אוכל ובגדים. היום אני חושב שמשהו בתת מודע שלה אמר לה: 'חכי עד שתשחררי את השד'".
"אפשר לומר שזה התחיל שנה אחרי הנישואים, בעיקר בדברים הקטנים" נזכר דוד. "למשל, פעם אחת כשרצינו לקנות פינת אוכל לבית והבעתי את דעתי, היא טענה שיש לי טעם מיושן וביטלה את דעתי, או הייתה שולחת עקיצות, מקניטה אותי מול אנשים, בעיקר על זה שלא סיימתי 12 שנות לימוד ושאני כביכול טיפש ויש לי שגיאות כתיב. לקראת סוף ההיריון הראשון, היא הגיעה לאמירות אישיות כמו חתיכת אפס או מטומטם. העבירה ביקורת על בני משפחתי, הקולגות והחברים. בהתחלה הייתי עושה רעש ואומר לה: "אני לא סמרטוט, את לא תתייחסי אליי ככה" וזה היה עובר לה, אבל חוזר שוב אחרי כמה זמן. בשלב מסוים התעייפתי. הייתי אומר לעצמי שלא צריך לריב, נחליק את זה. הייתי מחליק ושותק, גם כשהיא הייתה צועקת".
דוד האמין שהיחסים עם אשתו ישתקמו ברגע שיפסיק לענות לה, אך המציאות טפחה על פניו. "חברים היו אומרים לי שזה בגלל ההיריון וההורמונים וזה יעבור לה, אבל היחסים בינינו רק הלכו והחמירו. באיזשהו שלב היא הצליחה לבודד אותי מהמשפחה. זכורה לי פעם אחת שאימא שלי הגיעה לביקור והיינו ממש לפני יציאה לטיול משפחתי. רציתי לשבת איתה ולדבר קצת, אבל אשתי עמדה לידנו כמו שוטר עם מבט של: 'תלכי מפה כבר', ואימא שלי הלכה. בהדרגה, הקשר נהיה יותר מרוחק, לא כמו בעבר. אחיות שלי חשבו שלוש פעמים לפני שהתקשרו אליי. לפעמים היא הייתה באה לעבודה וצועקת עליי מול הקולגות שלי 'מי אתה חושב שאתה?', או צועקת עליי מול הילדים ומפעילה סנקציות כמו 'אם אתה לא חוזר מהעבודה בזמן אני נוסעת ולא מחכה לך'. בדיעבד, אני חושב שפשוט נכנעתי לה, ופה הייתה הבעיה".
"ניסינו ללכת לטיפולים זוגיים שלא הצליחו, עד שהגעתי לצומת. חשבתי לעצמי: להתגרש או להישאר סמרטוט כמו אבא שלה. אצלה בבית, האימא צועקת על האבא, והאבא מוצא מפלט בבית הכנסת. הוא מתפלל שם שלוש פעמים ביום וגם הולך לכל הלוויה ואזכרה שהוא יכול, גם של אנשים שהוא בקושי מכיר, העיקר להיות מחוץ לבית. בבית בו גדלתי הייתה תקשורת של כבוד בין ההורים וזה מה שספגנו. אני רואה אצל בני המשפחה שלי דפוסים של זוגיות טובה. לא רציתי שהילדים שלי ילמדו את הדפוס הזה שהיה בבית שלנו, שאפשר להתנהג ככה לאבא".
אישה מתעללת מתוארת בספרות המחקרית כבעלת שליטה עצמית גבוהה והכחשת צרכי התלות שלה. היא בעלת אישיות חזקה, מתוקתקת ומאורגנת, ששמה לב לכל הפרטים הקטנים. יש לה משאלת לב לאדם שיוביל אותה ויהיה יותר חזק ממנה, אבל בחווייתה הצורך הזה אינו מסופק. החסך הזה מגביר את תחושת התסכול והתוקפנות. היא התאהבה באדם שנראה מוביל וסמכותי, וכשהקשר מתקדם היא מגלה את הצדדים האחרים שלו. למשל המנהל הסמכותי בעבודה, שבבית עושה קולות של תינוק.
"לרוב רואים חוסר איזון קיצוני בקשר ביחסים מהסוג הזה", אומר איתן טמיר, פסיכולוג ומנהל מכון טמיר לפסיכותרפיה, המטפל באנשים המצויים בקשר בעל מאפיינים של התעללות נפשית. "אלו יחסים שקורסים לקשר של שולט-נשלט, שבו צד אחד מזדהה עם התוקף והצד השני מזדהה עם הקורבן. אין ספק שאין שום הצדקה מוסרית מצד המתעלל להתנהג כך. אך ברמה הטיפולית, רואים שיחסי תוקף-קורבן אינם באחריותו של צד אחד בלבד. גם בקורבנות יש סוג של תוקפנות שהיא פאסיבית-אגרסיבית. הרבה פעמים רואים את הדינאמיקה הזו, של אישה שולטת שהכול הולך לפי גחמותיה, וגבר שעושה אקט של התרחקות. לעיתים אפשר לראות סוג של משאלת נקמה, מעין 'את רוצה אותי קורבן - אז אני אהיה הקורבן הפאסיבי שלך'. ביחסים כאלה, שני הצדדים סובלים, גם הצד המתעלל, והגירושים הם לרוב קשים וצורמים יותר מבדרך כלל".
"לרוב, בני הזוג ביחסים כאלה אינם מודעים לכך שהם ביחסים של מתעלל וקורבן. תמיד יש להם הצדקה והסברים להכל, כמו, 'היא אישה דומיננטית וחזקה' או 'הוא דפוק ועלוב'. מנקודת הראות של האישה, היא צועקת עליו בצדק - היא צריכה לקבל את רוב אם לא כל ההחלטות לבד, ובן הזוג הוא רק יס-מן. זה מתסכל אותה".
כאשר גלעד, בשנות ה-60 לחייו, מנסה להסביר למה הוא נשאר בקשר מתעלל במשך 12 שנה, הוא אומר: "יש לי שליטה עצמית חזקה ואני מהמשוגעים האלה שזוגיות ומשפחה באמת חשובים להם, אז היה לי חשוב לשמור על הקשר. אני אדם שלא אוהב לריב, גם אם אני צודק. גדלתי עם אימא מכה ושני הורים דומיננטיים שצועקים אחד על השנייה. זה הגיע לרמה שהיו מזמינים אלינו ניידת לעתים קרובות, בתקופה שבה היה מקובל להשאיר את הכביסה המלוכלכת בבית ולא להתערב במה שקורה אצל השכנים. יכול להיות שזו הייתה עוד סיבה שבגללה לא רציתי לריב עם אשתי. כשהיא הייתה צועקת הייתי מתקפל וזז הצידה, הרי מה כבר אפשר לעשות בסיטואציה כזו? מאוחר יותר הייתי מדבר איתה ואומר שלא מתנהגים ככה, אבל זה לא עזר. היינו הולכים לטיפולים, וכשהמטפלים היו מעלים את המושג 'התעללות נפשית', היא הייתה אומרת: 'אני מתנהגת כך? מה פתאום?'".
"אני בכלל לא מבין למה יש כתבה מיוחדת על התעללות נפשית, הרי זה סטנדרט", מסכם גלעד.
"כיום, האדם הזה נמצא במקום הרבה יותר טוב", אומר תימוט'י גולדן, "אני רוצה להחזיר אתכם לאבות ולבעלים שלכם. יש לי הרגשה שכאשר אני מדבר, אני בוודאי מספר גם את הסיפורים שלהם. אני מקווה שכתוצאה ממה שאמרתי היום, מישהו, אדם כלשהו, איפשהו, יפסיק לסבול בשקט".