אני טרנס דתי, והייתי שמח שלא יהיה מצעד גאווה – אבל אין ברירה

נעים להכיר, אני ג'וי. אני טרנס. אני פאנסקסואל. אני דתי. ואני אשמח אם לא יהיה מצעד גאווה. אני אשמח אם לא יהיה צורך במצעד גאווה. כי הגאווה שאנחנו מדברים עליה היא לא חסרת צניעות. הגאווה שאנחנו צועדות בשמה היא תנועה נגד הבושה שעליה חונכתי מינקות.

גדלתי באולפנות הכי נחשבות. חורב, אלקנה. לב הציבור. הייתי בת 13 כשאמרתי לחברה הכי טובה שלי בלחישה במסדרון שאולי אני לסבית. כל כך התביישתי. לא כי חשבתי שזה דבר רע אלא כי ככה חונכתי. שהם חוטאים. הם מחוץ למחנה.

בגיל 22 יצאתי מארון הספרים היהודי. לא מצאתי את המקום שלי בקהילה. אבל גם אז הבנתי שהבעיה שלי היא לא בדת אלא בדתיים, אלו שגרמו לי להתבייש. היום מצאתי קהילה שמקבלת אותי איך שאני. לאט לאט אנחנו מתקבצים. מוכים מהעולם, יוצאים משני הארונות. להטבפא"ק ודתיות. אנחנו גם וגם, ובכך שאנחנו גם וגם אנחנו מוקעים משתי הקהילות בו זמנית. אבל זה לא הופך את הקיום שלנו לפחות אמיתי. אנחנו לא המקף, אנחנו כל הדבר. דתיים ולהטבפא"קים.

כרגע אתם חוטאים. כי יש כל הזמן מצוות שאתם יכולים לקיים אבל במקום זה אתם קוראים. כי יש כל כך הרבה מצוות, שהבחירה איזו לקיים ברגע נתון תמיד תשאיר משהו בחוץ. וזה שאני בוחר להשאיר משהו בחוץ זו היהדות שלי, כמו שמה שאתה בוחר להשאיר בחוץ זאת היהדות שלך. אני רואה את הבחירות של כל אדם בקיום ההלכה כביטוי הייחודי שלו כאדם דתי.

לגבי חיים בחטא: אני מאמין שלחיות בשנאה כלפי מי שזר ממך כי זר זה מפחיד זה חטא גדול בהרבה ונרחב בהרבה ממה שאתם חושבים שאנחנו עושים או לא עושים בחדר המיטות. בכלל, כל הקטע הזה עם משטור חיי המין והפוריות זה קצת פאסה. גם אם נצמצם את השיח להומואים, מה שעושים לא פעם - הטענה שאם אתם לא יכולים להביא ילדים אתם לא ברי זכות קיום היא פשוט מגוחכת. לא ראיתי את היחס הזה לזוגות עקרים. לא ראיתי את היחס הזה למשפחות חד הוריות, לאלמנות ולגרושות. להן אתם שומרים בוז מסוג אחר, כמובן. אבל הנקודה היא שזו לא הנקודה.

מה שזר מפחיד, אני מבין. אז בואו נכיר. בואו למצעד. צרו קשר עם בת קול או חברותא, מעברים או חוש"ן. דברו איתנו. תראו שאנחנו שונים אבל גם דומים.