הרבה משמיצים היו השנה לטורניר "צ'ייס", אמרו ששיטת הדירוג של ה-WTA מוציאה ממנו כל ערך, אמרו שפרישת כמה מהגדולות (האחיות וויליאמס, פירס) הופכת אותו לקרב פרטי של הינגיס ודאבנפורט והיו גם כאלה שאמרו שסלש כבר לא שייכת לרמות הגבוהות באמת של הטניס.
אז אמרו, דאבנפורט הודחה כבר בשלבים המוקדמים של הטורניר והגמר הערב, בין מרטינה הינגיס למוניקה סלש, אחד המשחקים הטובים והמרתקים בטניס הנשי בשנים האחרונות, השכיח את היעדרן של האחיות הססגוניות. אולי רק ההתרגשות של השוויצרית בת ה-20 בסיום, שלוותה בדמעות נדירות, יכולה להסביר כמה קשה הייתה דרכה לתואר התשיעי שלה השנה.
המשחק ידע מהפכים רבים ועל כמה ממהלכי משחק אין ספק ששתי שטניסאיות היו מקבלות ניקוד אם רק היה אפשר. למי שחסר את הידע המוקדם היה בוודאי קשה להבחין, שהינגיס הגיעה למשחק עם צינון קשה ולסלש מהצד שני היה זה טורניר ראשון, אחרי היעדרות של כחודשיים מסבב התחרויות.
סלש הוכיחה כי היא יכולה לעמוד בקצב של הטובות ביותר והמשחק שלה היה אגריסיבי והחלטי, כמעט כמו בימיה הגדולים, לפני אותו רגע אכזר ב-1993. המערכה הראשונה השקולה הצביעה על המשך המשחק והסתיימה רק בשובר שוויון, בו ניצחה האמריקאית הוותיקה 7:5.
סלש כבר הוליכה עם יתרון שבירה במערכה השניה, אך הינגיס לחמה וכדורים מדודים, שנחתו ממש על הקווים, הובילו אותה לשתי שבירות ומפיגור 2:4 לניצחון במערכה 6:4.
הדרמה נמשכה במערכה המכרעת. נראה היה כי הינגיס הצליחה להסתגל לעוצמה של סלש, אך סימני העייפות החלו לתת בה את אותותיה ומיתרון של 3:1, הצליחה סלש להשוות ל-3:3. במצב של 4:4, ניצלה מרטינה שתי שגיאות של סלש ועם הרבה תעוזה במשחקה שברה לה את ההגשה.
הינגיס הגישה את המשחקון האחרון ולאחר שהצליחה לשמור על ההגשה, לא נותר לה עוד כוח לשמור על רגשותיה והיא פרצה בבכי, ממש על פי הזמנת הקהל האמריקאי תאב הריגושים.
בשנה הבאה במינכן הבנויה
לאחר המשחק המטירו שתי השחקניות מחמאות זו על זו והביעו את צערן על פרידתו של הטורניר מממקום משכנו בניו-יורק. להינגיס הייתה זו זכייה שנייה ב-4 הופעות רצופות בגמר ולסלש הייתה זו הופעה ראשונה גמר אחרי 3 זכיות רצופות בראשית שנות ה-90.
הטורניר המארח את 16 הטניסאיות בעלות ההישגים הטובים ביותר בעונת ה-WTA נועל את עונת הטניס ומהשנה הבאה ייערך במינכן.