בווידאו: משה ירושלמי שפיתח פטנט המתריע מפני שכחת ילדים ברכב, לאחר ששכח את בנו בעצמו
"אני מת כל יום מחדש", אומר ר' (שמו המלא שמור במערכת). לפני מספר שנים הוא שכח את בנו במכונית, וכעבור מספר שעות גילה שקרה הנורא מכל. השבוע, ביום שלישי, כששמע על מותה הטרגי של התינוקת באר הורוביץ, שהושארה בשוגג על ידי סבתה ברכב, הכאב החד שוב פילח את גופו. "זה מספיק נורא שהילד שלך נפטר, אני לא מאחל דבר כזה לאף אחד. אבל כשאתה יודע שזה קרה באשמתך - זה הרבה יותר נורא", מסביר ר'. "הכאב הופך בלתי נסבל. בחודשים הראשונים לא הצלחתי לעצום עין, הרגשתי שחלק מהגוף שלי נגדע. כל הזמן הרצתי לעצמי מחשבות בראש: אילו הייתי עושה ככה, אילו הייתי פועל אחרת. רציתי למות. כבר החלטתי להתאבד אבל בני המשפחה שלי עצרו אותי. אנשים היו מסתכלים עליי במין מבט מוזר וידעתי בדיוק מה הם חושבים, אבל לא עשיתי שום דבר בכוונה".
כשר' שומע את אלו שקוראים להעמיד את ההורים האחראים לדין ולכלוא אותם, בטנו מתהפכת. "אני קיבלתי גזר דין מוות לכל החיים. לי כבר לא תהיה חנינה. החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. אז אנשים שופטים אותי? שישפטו. אני שומע את כל אלה שמתפלספים, אבל מה הם רוצים להשיג? אם אבא כזה ייכנס לכלא או יעשה עבודות שירות זה יעזור במשהו? התנדבתי במשך שלוש שנים, הרציתי המון בנושא וסיפרתי מה קרה לי, הכול כדי שזה לא יקרה גם לאחרים. בסוף זה קרה לעוד 20 משפחות בפחות מעשר שנים. אז מה זה עזר?"
איך בכל זאת מתאוששים מאובדן כזה ומחזירים את החיים לשגרה, אם בכלל?
"אתה לא באמת חוזר לעצמך. אני סופר את השעות, ובכל שנה כשמתקרב יום הזיכרון לילד שלי, הכול צף ואני חווה את הכול מחדש. היה שלב שבו הבנתי שאני לא יכול להמשיך ככה. הסתכלתי בעיניים של הילדים ואמרתי לעצמי שאני חייב להיות חזק בשבילם. אם אני כל הזמן אהיה בדיכאון ולא אתפקד, לא אהיה אבא, אז מה המסר שלי בהבאתם לעולם? או שאעזוב אותם לעד או שאתאושש".
מאז המקרה ר' ואשתו הביאו ילד נוסף לעולם. "זה עזר לי המון. הלכתי ללמוד, התחלתי להרגיש שאני עושה משהו משמעותי בחיים שלי. הרי לשבת בדיכאון, לא לעבוד, לא לשחק עם הילדים, זה בטח לא עוזר".
גם משה ירושלמי, בן 35 מירושלים, מבין ללבו של ר'. הוא כמעט היה שם. לפני ארבע שנים, ביום קיץ לוהט בחודש אוגוסט, הסיע את אשתו לקניות, כשלפתע קיבל שיחת טלפון דחופה מהעבודה. הוא יצא מהרכב והשאיר בתוכו את בנו יוסף, בן שנה ושלושה חודשים, שישן באותו זמן.
"תוך חמש או שש דקות קלטתי שהשארתי את הילד באוטו", הוא משחזר. "חטפתי הלם, נחרדתי. לא הבנתי מה קורה. רצתי לשם בריצת אמוק ופתחתי את הדלת. למזלי יוסף המשיך לישון, הוא רק היה טיפה אדום. הוצאתי אותו מהר החוצה, הרמתי אותו, הערתי אותו, והוא לא כל כך הבין מה קורה. זה היה מפחיד, כל הגוף שלי רעד. לא הבנתי איך זה קרה לי".
"התחלתי להאשים את עצמי, להכות על חטא. נכנסתי לחרדה. כל הזמן חשבתי מה היה קורה אם חלילה הייתי ממשיך בשיחה ולא נזכר. מיד התקשרתי לאשתי, שעוד הייתה בקניות. היא לא שפטה אותי, אבל כן כעסה בהתחלה. 'איך זה קרה לך?' היא שאלה, ולא הייתה לי תשובה טובה. באותו רגע עשיתי סוויץ' במוח, הבנתי שהסחת דעת קלה יכולה לגרום לדבר הכי נורא בעולם. אתה יכול לאבד את הילד שלך ברגע".
בעקבות המקרה האישי שלו, ירושלמי חבר למספר שותפים, וביחד הם שקדו על פתרון טכנולוגי שאמרו למנוע הישנות של מקרי שכחת ילדים ברכב. מדובר בהתקן שמצמידים לחגורת הבטיחות במושב של הפעוט, שמתחיל לצפצף כשהנהג מתרחק יותר מעשרה מטרים ממנו. עד היום הוא ושותפיו ממשיכים לפתח ולשכלל את ההתקן כדי שיגיע לכמה שיותר משפחות.
יוסף, השני מבין ארבעת ילדיו של ירושלמי, יחל בעוד חודש וחצי את לימודיו בכיתה א'. "אני מניח שזה טבעי, אבל עד שזה קרה לי, שפטתי את כל אותם הורים ששכחו את הילדים שלהם ברכב", הוא מודה. "עכשיו אני מבין שזו לא קלישאה, ושזה באמת יכול לקרות לכל אחד. זה הצלת נפשות".
באר הורוביץ, שהייתה רק בת תשעה חודשים, היא הילדה הרביעית שמתה השנה בישראל לאחר שנשכחה ברכב לוהט בערד השבוע. משנת 2008, מצאו את מותם 22 ילדים ישראלים בנסיבות הללו. על פי ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים עולה כי בשמונה השנים האחרונות אירעו 399 מקרים של השארת ילדים ברכב, שבהם היו מעורבים 448 ילדים. 85% מהמקרים התרחשו ברכב פרטי, ו-77% מהמעורבים היו תינוקות ופעוטות מתחת לגיל שלוש.
אך האם אותם הורים ששכחו את יקיריהם ברכבם אינם כשירים, או שזה באמת יכול לקרות לכל אחד? "כן, זה יכול לקרות לכל אחד, וככל שנמהר להבין את זה, כך נוכל להילחם בתופעה הזו", קובעת בנחרצות אורלי סילבינגר, מנכ"לית "בטרם". "למה אנחנו שיפוטיים? כאלה אנחנו, יש משהו בתרבות הישראלית שגורם לנו למהר לנקוט עמדה גם בלי להבין. כשאתה שומע על הורה ששכח ילד ברכב, אתה חושב לעצמך 'הוא לא בסדר, הוא לא יודע, הוא שכח'. אתה עושה הפרדה בינו לבינך כי אתה לא באמת מאמין שלך זה יכול לקרות. וכאן בדיוק הבעיה. במציאות החרדתית שבה אנחנו חיים בישראל, אם לא היינו לומדים לחשוב בצורה חיובית, לא היינו שומרים על שפיות".
לחצו על הנקודות האדומות כדי לקרוא על מקרי המוות של ילדים שנשכחו ברכב בין השנים 2009-2016
תופעת שכחת הילדים במכוניות היא חדשה יחסית. עד תחילת שנות ה-90, חלק גדול מהפעוטות בארץ ובעולם ישבו במושב הקדמי, ונפגעו יותר בתאונות דרכים. עם הכנסתן של כריות האוויר לכלי הרכב, הועברו הילדים אל המושב האחורי, ונגרמו מ"אפקט מכות החום" - מוות של ילדים הנשכחים ברכב שמתחמם יתר על המידה, בעיקר בחודשי הקיץ הלוהטים. בארצות הברית מתים מדי שנה כ-38 ילדים בממוצע לאחר שנשכחו ברכב שהתחמם. בישראל אמנם מתרחשים פחות מקרי תמותה, אך ביחס לגודל האוכלוסייה התופעה הרבה יותר רחבה במחוזותינו.
"היקף התופעה אינו כל כך גדול. מה שמשמעותי הוא האפקט שלה", מסבירה סילבינגר. "בסוף השבוע האחרון, בתוך 48 שעות, טבעו למוות שני ילדים בישראל בים ובבריכה. התקשורת דיווחה על כך, אבל לא השתגעה מזה".
למה? מה ההבדל בין טביעה לילד שמת לאחר שנשכח ברכב שהתחמם?
"כי טביעה של ילד, עד כמה שזה נשמע נורא, מתקבלת אצלנו בתודעה, תמותה ברכב לא. גם בגלל השאלה האקוטית שקשורה לרשלנות ומידת האחריות של השוכח, וגם בגלל שמדובר במוות אכזרי מאוד. הילדים האלה מתים מחנק, המצוקה שלהם כל כך גדולה עד שבחלק מהמקרים מצאו אותם לאחר ששערות ראשם נתלשו על ידם".
מה גורם להורה נורמטיבי לשכוח את ילדו במכונית?
"כשאנחנו נוהגים, המוח שלנו פועל בצורה אוטומטית. רבים ממקרי השכחה מתרחשים בעת שינוי שגרה, ולכן יש לנקוט באמצעי בטיחות נוספים, למשל לשים ארנק או פלאפון ליד התינוק, להתקין אפליקציה שאמורה להתריע או להיות בקשר טלפוני עם בן הזוג ולבדוק שהוריד את הילד מהרכב בזמן".
גם בכנסת מנסים להילחם בתופעה הטראגית. ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, שכיהנה כיו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת הקודמת, הגישה הצעת חוק למניעת שכחת ילדים ברכב, שתחייב את הצוות החינוכי ליצור קשר עם הורים לילדים שלא הגיעו למוסד בו הם לומדים. ההצעה עברה בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה, אולם נותרה ללא מענה על שולחנה של ועדת השרים לענייני חקיקה. ביום שלישי האחרון, כששמעה על מותה של באר שנשכחה ברכב, הזדעזעה והרגישה פספוס עמוק. "ביום שני, ממש כמה שעות לפני מה שקרה לבאר, נפגשתי עם שרת המשפטים איילת שקד וניסיתי להתניע מחדש את המהלך", מספרת לוי-אבקסיס. "הממשלה לא עושה את מה שהיא צריכה ויכולה כדי להילחם בתופעה הזו. אי אפשר לשחק בפוליטיקה על הגב של הילדים. החוק הזה עומד כמו שבוי בוועדת השרים, וזה חוסר אחריות משווע שיכול לגרום לכך שנאבד עוד ועוד ילדים. השרה שקד הבטיחה השבוע לנסות שוב, אבל בינתיים שום דבר לא קורה וילדים מתים, ילדים שאולי יכולנו להציל. זה כל כך מתסכל, עד מתי?".
השרה שקד סירבה להגיב לדברים.
מלשכתה של ח"כ יפעת שאשא-ביטון, שעומדת כיום בראש הוועדה לזכויות הילד, נמסר כי בעוד עשרה ימים היא תביא לוועדת השרים לענייני חקיקה את חוק למניעת שכחת ילדים ברכבבתקציב של 30 מיליון שקלים, ובו סעיף יצירת הקשר מצד הצוות הנוכחי, כשבמקביל היא קוראת להציב שלטים ייעודיים למניעת שכחת ילדים בכל חנייה ציבורית.
מלבד להצעת החוק הזו, קיים חוק נוסף האוסר על התקנת חלונות כהים ברכבי הסעה לילדים ובכלל, כדי לנסות ולצמצם אסונות בהם נשכחים ילדים ברכב ואיש לא מבחין במצוקתם, כפי שקרה מספר פעמים בעבר. בנוסף, חברות שהתחייבו להתקין פתרונות טכנולוגיים למניעת התופעה קיבלו קדימות במכרזים להסעות.
אך מה בנוגע להתקנים בכלל המכוניות? "כאן הצביעות חוגגת", תוקפת ח"כ לוי-אבקסיס. "יש טכנולוגיה פשוטה ויעילה שגם לא עולה הרבה כסף. אבל במשרד התחבורה אומרים שחברות הביטוח מתנגדות להתערבות במערכת החשמל ברכב. זה הרי אבסורד, בכל הקשור לגניבת רכב הן מחייבות לנקוט באמצעים חשמליים ולהכניס טכנולוגיות כדי שיסכימו לבטח. אבל מכיוון שאין כאן תמריץ כלכלי, זה לא מתאפשר. זו נקודה שמעידה יותר מכל על המצב אליו הגענו".
בארצות הברית הוגשו כתבי אישום נגד כמחצית מההורים ששכחו את ילדם ברכב. כ-80% מהמקרים הסתיימו בהרשעה. בישראל הגישה שונה: מרבית ההורים אינם עומדים למשפט מאחר שבחקירה עולה כי מדובר באנשים נורמטיביים שפעלו בשוגג, ואת העונש החמור ביותר שאפשר להעלות על הדעת - הם כבר קיבלו.
אך לא כולם מסכימים עם הגישה הזו. רבים טוענים כי על עבירה חמורה כל כך, גרימת מוות ברשלנות, אי אפשר לעבור לסדר היום, בפרט כשמדובר ב"מכת מדינה" שחוזרת על עצמה שוב ושוב ובתדירות גבוהה בשנים האחרונות. "אי אפשר לטפל בסוגיה הזו על סמך עיקרון, צריך לבדוק כל מקרה בצורה אינדיבידואלית", פוסקת שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר. "זו עבירה, ולכן לכאורה צריך להעמיד עליה לדין, אבל צריך להפעיל כאן שיקול דעת כי קרה אסון ובאמת לא יהיה עונש כבד כמו זה שאותו הורה כבר המיט על עצמו. יש בזה עניין ציבורי כי לצערנו העניין הפך לתופעה. לדעתי זה יותר עניין עקרוני מאחר ואין כאן אפקט של הרתעה. כנראה שיש פה בעיה אנושית אם גם אחרי שמתפרסמים מקרים כאלה, זה ממשיך להתרחש".
גם ח"כ לוי-אבקסיס שותפה לדעה כי במקרים מהסוג הזה, ענישה אינה הפתרון. "אם נשלח הורה כזה לכלא, אולי נפתור את הבעיה המצפונית שלנו כחברה, אבל לא נציל את הילד הבא. העונש בחוק הפלילי אמור להביא להרתעה, למען יראו וייראו, וזה ממש לא המקרה. מה יכול להרתיע אנשים יותר מאשר המחשבה שיאבדו את הילד שלהם, ועוד באשמתם? יש עונש גרוע יותר להורה?".
בנוסף, היא מעלה את השלכות המאסר על שאר בני המשפחה. "צריך לקחת בחשבון עוד השפעות שיש להרשעה כזו ולעונשי מאסר: מה קורה עם האחים שנותרו בחיים, וכעת עלולים להישאר ללא הורה מפרנס? הם צריכים לחיות מעכשיו בידיעה שאבא או אמא שלהם, יושבים בכלא בגלל שהרגו את אחיהם? האם להשאיר את ההורה הנותר להתמודד עם הכל לבד יביא תועלת?".
אך נראה כי דווקא אלו שנאלצו להתמודד עם הסיטואציה בעצמם, חלוקים מאוד בדעותיהם כיצד יש לפעול מבחינה המשפטית כלפי אותם הורים. "אני מאמין שיש להגביר את הענישה והאכיפה במקרים שמסתיימים בלא פגע", אומר ירושלמי. "לכאורה זה נשמע אבסורד, אבל ככל שהנזק קטן יותר - כך העונש צריך להיות חמור יותר. אם הורים יידעו שאסור להם להשאיר את הילד שלהם באוטו אפילו לשתי דקות, גם לא כשהם קופצים לקיוסק כי הם עלולים לקבל על זה קנסות, הם פשוט לא יעשו את זה". ר', שחווה את האובדן הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת, לא שותף לתחושות האלו. "אנשים בכלל לא יודעים על רוב המקרים בהם ילדים נשכחים ברכב, כי בסוף הם ניצלים בנס על ידי עוברי אורח או שההורים שלהם נזכרים בזמן. יותר מזה, על המקרים שלא מסתיימים במוות אף אחד לא מדווח בכלל. את ההורים האלה לא צריך לשפוט, צריך לשקם אותם ולטפל בהם".