פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רוצים להחליף את נתניהו? המסע מתחיל בקלפיות ולא ביאח"ה

      במקום להתעורר בכל בוקר בציפייה דרוכה לעוד בדיקה או חקירה שאולי תביא להחלפת נתניהו, עדיף שיריביו יתמקדו בעבודה על קול הבוחר. מי שמצפה שהמשטרה תכתירו ולא הוא בזכות עצמו, משום שאין בכוחו לנצח במבחן הדמוקרטי העליון בקלפי, אינו ראוי לכתר

      בנימין נתניהו (ראובן קסטרו)
      רוצים להחליפו? הואילו להוכיח זאת בעצמכם. נתניהו בערב הניצחון בבחירות 2015 (צילום: ראובן קסטרו)

      כשמדובר בראש הממשלה בנימין נתניהו, לוקים רוב אנשי התקשורת בעיוורון, מתוך שנאה עיוורת או מתוך הערצה עיוורת. המכנה המשותף של שתי הגישות המנוגדות הוא העיוורון. דבר המונע ממעריציו לראות את חיבתו לבעלי הון ולאומרי הן ומשונאיו מלראות את הצלחותיו ובראשן היציבות הביטחונית והכלכלית. נתניהו אינו מהמר ואינו הרפתקן. זהו יתרונו הגדול וזה אולי גם חסרונו, נתניהו שמרן ולא מהפכן.

      דומה שהתנהלותו הייתה מאז ומתמיד בעייתית אך מעולם לא פלילית. צריך לבדוק ולחקור כל בדל חשד נקודה. השאיפה להחלפתו לגיטימית. הדרך הארוכה היא הדרך הנכונה-בקלפי ביום הבוחר. הרי ידוע שעם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה. גבורתם של יריביו נסמכת על חוקריו או בודקיו. יתכבדו האדונים הנכבדים: אהוד ברק, משה יעלון, גדעון סער, גבי אשכנזי וחבריהם ויפעלו בקלפי להחלפת נתניהו. הציפיה שחוקרי יאח"ה יעשו עבורם את העבודה, אינה דמוקרטית, פחדנית ועלולה להכזיבם. הרי לא יתכן שבכל ישראל לא ימצא ולא יקום נער רועים יפה עיניים שיכה את הענק בין העיניים.

      רוב מוחלט של העם תומך בנתניהו. באופן ישיר או באופן עקיף. בשבע השנים האחרונות נבחר נתניהו שלוש פעמים (ב-2009, 2013, ו-2015). הציבור אמר את דברו. אכן שיטה גרועה היא הדמוקרטיה, שבה דעתו של רמטכ"ל או פרופסור, משקלה בקלפי כקולם של סבל, כלכל או נהג טרקטור. למרבה הצער טרם נמצאה או הומצאה שיטה גרועה פחות.

      רות גביזון בפוסט שפרסמה ביוני השנה: "בדמוקרטיה מוחלפים ראשי ממשלה בבחירות או בהליכים פוליטיים ולא באמצעות מלחמת התשה משפטית-ציבורית"

      שיטת הממשל בישראל קואליציונית ולא נשיאותית ומחייבת את ראש הממשלה להשיג רוב מוחלט של יותר מ-60 חברי כנסת. מפלגות: העבודה, יש עתיד, קדימה (ז"ל), הבית היהודי, ישראל בתינו, כולנו, ש"ס ויהדות התורה (יבל"א), היו או עודן חלק בלתי נפרד משלטון נתניהו בעת החדשה (שנות האלפיים). כולם היו (או עודם) שריו ושותפיו. מליצמן עד ליברמן מיעלון עד כחלון, עבור דרך דרעי, ישי, גפני, בנט, ומופז, וכלה בברק, לפיד, ליבני, והרצוג. כולם שרתו או משרתים תחתיו, חלקם עכשיו שרים ביחד, "נהנתן, בזבזן, זמנך עבר". כולם, כל אחד בתורו, הוקסמו מאור האידיאולוגיה ולא חלילה מעור הכורסה, שבמוקדם או במאוחר קורסת תחתם מכובד משקלו של האגו ומשאיפותיו.

      ראשי המפלגות האלו מייצגים רוב מוחץ של ציבור הבוחרים בישראל כ-100 חברי כנסת. לבד ממר"ץ והרשימה המשותפת כולם היו, הווים או יהיו שותפיו, הטבעיים או המלאכותיים. עת לכל מפלגה וזמן לכל שר.

      בשלטון לא זוכים בחסדי החוקרים

      נתניהו אינו טלית שכולה תכלת ומעולם גם לא היה. עידן הטליתות הסתיים טרום בחירתם של אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט לראשות הממשלה. לעתים נדמה שנתניהו צריך רק לנהוג עפ"י משנת קודמיו, "כעומק החקירה עומק הנסיגה", בכדי שיהפוך להדס, לולב ואתרוג.

      אפשר לתקוף את נתניהו על העמקת הפערים והעשרת העשירים, אפשר לתקוף אותו על העדר חזון ולומר שלהולך בראש אין את הזכות שלא להביט אל מעבר האופק. אבל באותה נשימה יש לומר לאלו הרואים עצמם כיורשים, נצחו בבחירות ולא בחקירות, רק ככה ולא דרך יאח"ה. לכל האצנים המזדמנים צריך להיות ברור וידוע שבזהב זוכים רק מתי מעט מוכשרים, אחרי שלל אימונים ולא בעזרת חסדי חוקרים.

      בדמוקרטיה, רק מי שמכבד את רצון העם ויודע לזכות בו, ראוי למשול. מי שמצפה שלובשי המדים הכחולים יהיו המכתירים ולא הוא, משום שאין בכוחו לגבור ולנצח במבחן הדמוקרטי העליון בקלפי ביום הבחירות, אינו ראוי לכתר.

      יוסי לוי הוא עיתונאי ויועץ תקשורת, שימש בעבר כיועץ התקשורת של נתניהו