אביו של החייל היורה בחברון: "תופרים לו תיק; איפה ראש הממשלה?"

בית הדין הצבאי ביפו התכנס היום (ראשון) לדיון נוסף בשלב ההוכחות במשפטו של אלאור אזריה, החייל המואשם בהריגת מחבל. בדיון העיד נהג האמבולנס, עופר אוחנה, שנחשב לעד מרכזי בתיק. במהלך עדותו אמר אוחנה כי הוא חושש מהפללה עצמית והודה כי שלח לצ'רלי, אבי החייל היורה, הודעת טקסט שבה נכתב: "יש להעמיד לדין את מי שלא ביצע וידוא הריגה במחבל". אוחנה הדגיש כי לא הוא כתב את ההודעה, אלא העתיק את המלל ושלח לאב.

בדיון הקודם חשף חוקר מצ"ח כי נערך חיפוש בטלפון הסלולרי של אוחנה. בחיפוש נמצאו רישומי שיחה זמן קצר לאחר התקרית בין אוחנה לבין אביו של הנאשם וכן הודעות מוקלטות וטקסט. אותרה גם שיחת ועידה שבה השתתף אזריה שבמהלכה אמר אוחנה לאב לחפש עורך דין טוב לבנו.

על דוכן העדים הודה אוחנה כי דיבר עם האב ביום האירוע וכן עם אזריה. הוא סיפר כי הקליט את השיחה, אך טען כי "ברגע שמצטברות מאתיים שיחות הן נמחקות. ניסיתי להעביר את השיחה לעורך דין של החייל וזה לא עבר". לדבריו, מסר את הטלפון למעבדה כדי לשחזר את השיחה.

אוחנה סיפר כי הוא מתנדב במד"א והצלה יו"ש כבר 28 שנים. " לפני שנתיים-שלוש כשתרמו אמבולנס ליישוב היהודי בחברון, ביקשתי שישמש לעזרה לנזקקים וחולים אבל בחצי השנה האחרונה בגלל האירועים הקשים אני יוצא גם לפיגועים".

בהמשך תושאל אוחנה על הסרטונים שצילם והפיץ ובהם גם תועד בועט בסכין. התביעה ניסתה להביא את אוחנה להסביר מדוע טען בסרטונים כי למחבל יש מטען ובה בעת התקרב אליו כדי להרחיק ממנו את הסכין. במהלך הדיון הוקרנו בפני הנוכחים הסרטונים מזירת פיגוע הדקירה שבמהלכו נורה לראשונה המחבל ובסופו נותר שרוע על הרצפה.

האמבולנס של אוחנה היה הראשון שהגיע לשטח. באחד הסרטונים תועד אוחנה צועק בזירה: "זהירות, הכלב הזה עוד חי, איפה הסכין? תזיזו, תזיזו". התובע, סא"ל נדב ויסמן, שאל את הנהג מדוע הוא מצלם את הזירה ואילו אוחנה השיב: "אני מתעד בכל אירוע כבר שנים חשוב לי להראות את הצד של עם ישראל והצבא נגד הצד הפלסטיני שטוען שצה"ל הורג סתם ומניח ליד הגופות סכינים ולצערי גם עליי אומרים שאני שם סכינים ליד הגופות".

בסרטון אחר שמוצג בבית הדין הוא תועד בועט בסכין. "בחקירה הראשונה אמרת שיש לו מעיל שחור ושהסכין הייתה מונחת במרחק של שניים עד שלושה מטרים ממנו", אמר התובע לאוחנה. "היא זזה כשנכנסתי לזירה, כנראה אני הזזתי אותו", הודה אוחנה. בשלב זה הקשה התובע: "למה אתה שואל איפה הסכין?", ואילו אוחנה טען כי הוא לא זוכר. "כשאתה באירוע, אתה נשאב ולא שם לב לכל הפרטים. אני תמיד מטפל בנפגעים דבר ראשון, ולאחר מכן אני מתעד כמה שאני יכול. פה נוח, נעים במזגן, אבל כשאתה נמצא כמה דקות לאחר ששני מחבלים באים לשחוט חיילים, כל ההמולה, הכול אחרת. לא זוכר למה שאלתי איפה הסכין, לא זוכר".

התובע המשיך: "למה אתה לא שואל איפה המטען?". אוחנה השיב: "למה לשאול על מטען, הוא בדרך כלל מתחת לבגדים. אני יודע שתמיד יש חשד שאירוע אחד יתגלגל לאירוע נוסף". הוא הודה כי "אין באפשרותו להפשיט ולבדוק אם יש מטען", ואילו התובע שואל: "אז אתה לא יודע אם יש עליו מטען?". "בטח שאני לא יודע", השיב. "למה אתה מתקרב כל כך למחבל?", שאל. "לצערי אני לוקח על עצמי סיכונים באירועים גם לפני ארבעה ימים נכנסתי לבית שרצחו בו ילדה בלי לדעת אם המחבל חי או לא".

התובע שאל אם הזדמן לו פעם לתעד מחבל עם חגורת נפץ. אוחנה השיב בשלילה אך ציין כי פעמים רבות היה בזירה שבה היה חשש למטען והנוכחים חיכו לחבלן כדי להזים את החשש. אוחנה הוסיף כי הוא חושב שנהג כהלכה בהזזת הסכין. "לדעתי הסכין, כשהגעתי לזירה, לא הייתה בדיוק שם. אני לא זוכר שעליתי עם האמבולנס על הסכין ", ציין.

אך אחר כך הודה: "הזזתי את הסכין לכיוון הזירה מאותה סיבה שפחדתי שהאמבולנס יזיז את הסכין וישבש את הזירה". התובע הפציר: "אז אתה שיבשת את הזירה?", ואוחנה השיב: "אני צריך להוציא את האמבולנס שלי באותו מצב ופחדתי שאזיז אותה עוד יותר למטה ולכן הזזתי אותה מנתיב הנסיעה".

במהלך ההפסקה בין הדיונים התפרץ אביו של אזריה ויצא נגד התביעה ונגד ההתנהלות בבית המשפט. "זה לתפור תיק, רואים את זה, תופרים תיק לילד. רוצים להכניס אותו לבית סוהר – על מה? 'פעולה מבצעית'? לאן הגענו?", צעק.

"התובעים יודעים מה זה חברון? אני רק מבקש שיהיה משפט צדק. שכל השקרים יצאו החוצה. תקראו את הפרוטוקולים. מישהו מושך בחוטים. התובעים היו צריכים לרדת מהעץ. תיק רצח תפרו לו בהתחלה, על מה? מישהו מהם היה בחברון? מישהו מהם שלח ילד בן 18 לחברון? מישהו יודע את זה? יום ולילה אני שומע אותם, הם מדברים איתי החיילים. פחד, הם לא ישנים בלילות. הולכים מטר ופוחדים שידקרו אותם, מתפוצצים לנו אנשים, רוצחים לנו אנשים, בשביל זה שלחתי את הבן שלי להיות קרבי? איפה ראש הממשלה?".

לאחר ההפסקה התייחס התובע לדבריו של צ'רלי ואמר: "עברנו מתקפה איומה, בגדר הסתה של ממש. דברים שהוטחו כביכול לחלל האוויר, כביכול לציבור ולתקשורת. הדברים היו מעבר לכל גבול סביר. אנחנו מבקשים מבית הדין לגנות את הדברים". בתגובה, אמר עורך הדין של אזריה כי הוא מתחייב בשם המשפחה ש"אירועים כאלה לא יקרו שוב באולם בית הדין".

בשעות הערב עלה להעיד א', חייל שהיה בזירה בעת הירי. "שמענו יריות, עלינו על ציוד ויצאנו לזירה. התפקיד שקיבלתי היה לאבטח את המחבל עם הבגד השחור ולבודד משם את הזירה", שחזר. "המפקד אמר לי שהוא עוד חי ושאולי יש מטען עליו, ולא לתת לאנשים להתקרב".

כשנשאל לגבי מצבו מצד התביעה, ענה כי הוא היה "גוסס. הזיז טיפה את האצבעות וטיפה את הראש". לדבריו, "לא חששתי ממטען, למרות שהיה חשש כזה. לא חששתי מהמחבל". הוא הוסיף כי הוא עזב את הזירה דקות אחדות לפני הירי של אלאור.

"אלאור שאל אם המחבל עדיין חי ועניתי שהוא חי ושיש חשש שיש עליו מטען", סיפר. הוא הוסיף כי לא ראה את הירי, אך שמע את ההתרחשות אחריו. "אני שומע את תום המ"פ צועק 'מי ירה?', אלאור ענה: 'הוא דקר את חבר שלי'. ראיתי שהיו עוד דיבורים, אבל לא שמעתי מה".

(עדכון ראשון 13:27)