את הימים הקשים שעוברים על יהושע מרק הוא מתקשה להעביר במילים. בגיל 22, שנתיים לאחר שיצא בשאלה, קיבל את בשורת האיוב על מות אביו מיכאל (מיכי) בפיגוע הירי בכביש 60 ביום שישי. אביו, דתי אדוק שצמצם בשנים האחרונות את שעות העבודה כדי להקדיש את זמנו ללימודי תורה, לא היה רק מורה דרך עבורו אלא אדם שגדולתו הייתה טמונה באופן שבו קיבל את בנו החילוני.
"אני זוכר את השיחה הזו", הוא מספר באבל. "אני זוכר את המבט שלו כשישבנו בסלון ואמרתי להורים שאני כבר לא דתי. הוא השפיל אותו לרגע בכאב ובעצב, ומיד אמר לי 'זה בסדר, יהושעל'ה, אני מבין. האמת היא שכבר הרגשתי את זה. זו זכותך, אלה החיים שלך'. אחר כך הוא אמר לי שהוא מאמין בי".
את הסתירה בין התגובה המכילה לבין דתיותו של אביו, מיישב יהושע וטוען שמיכי היה אב שהתאים את עצמו לכל אחד מילדיו. "זה לא שהוא האמין שהדת והתורה לא נכונה לי. הוא האמין שהתורה היא הדבר הנכון ביותר ואלוהים זה מה שמנהל את העולם, אבל הוא קיבל. הוא לא נתן לי להרגיש שאני הולך בדרך הלא נכונה. הוא אמנם אמר לי שהוא לא חושב שזה הדבר הנכון, אבל הוא קיבל אותי", אמר.
"אנחנו עשרה ילדים. כל אחד עם השיגעונות שלו, כל אחד הוא עולם שלם ומורכבות. הוא ידע איך להתייחס בצורה המיוחדת לכל אחד מאתנו". כשנשאל לפשר היכולת להתגמש בהתאם לאופי הילדים, הוא מסכם את זה בעיקר באיזון. "אני חושב שהדבר הכי עצום באבא הוא עניין האיזון. איזון בין קודש לחול, בין משפחה לעבודה, בין מה שאני מאמין ומה שהילדים שלי, שלאו דווקא הולכים בדרכי, מאמינים. אני חשוב שהאיזון שלו אפשר לו להיות כל כך עצום".
לצדו יושבת בת זוגו, שמהווה בעצמה עדות ליכולת הקבלה של אביו. "גם כשהתחלתי לצאת עם שירן, ההורים שלי קיבלו אותה בצורה כל כך מדהימה. חששנו, כי לבוא עם בת זוג חילונית, זה אומר ש'זהו'. פחדתי שהם לא ידעו איך לאכול את זה, אבל הם קיבלו אותה בכזה מאור פנים ובכזו אהבה", אמר. "אחים שלי סיפרו לי שאבא התקשר אליהם ואמר להם: 'איזה כיף, יש ליהושע חברה. היא בדיוק מה שהוא צריך'".
השעות הראשונות מרגע הפיגוע עברו עליו בסימני שאלה מרובים ומאיימים. הוא חזר מחוף הים בתל אביב עם בת זוגו שירן, והתקשר לבן דודו שסיפר לו על הפיגוע ועל פציעות הוריו ואחיו. יהושע נסע לבית החולים הדסה עין כרם ועד שהגיע נאלץ לחיות עם חוסר הוודאות לגבי גורל משפחתו משום שלא הייתה קליטה בטלפון שלו. "זה לחץ משוגע. אני לא יודע מה קורה, ושירן כל הזמן אומרת לי 'אל תסתכל בחדשות', כדי לא להיות ניזון מדברים לא נכונים", שחזר. "אני מתחיל לקבל כל מיני הודעות וטלפונים והתחלתי להבין, אבל לא לגמרי. כשהגענו וראיתי את הפרצופים של קרובי המשפחה, התחלתי להבין.
"אני יכול להבין שאדם מת ברעיון, אבל אני נושם - אז איך זה יכול להיות שאני חי ואבא שלי מת? עברתי כל מיני קשיים בחיים, ובכל אחד מהם ידעתי שאני מוגן ובטוח. יש לי את אבא. ופתאום לא. נשבר לי עמוד השדרה של הלב".
ואכן, מיכי מרק היה אדם שקידש לא רק את אורח חייו הדתי, אלא את חיי המשפחה שלו. "אף פעם לא הבנו את זה. ידענו שהוא עושה הרבה דברים, אבל תמיד, לא משנה במה הוא עסק, כשהיה מדובר באחד הילדים שלו הוא פינה זמן. הוא היה מסנן אנשים כי הוא היה צריך את הזמן עם הילדים", נזכר יהושע. "כשאחד מאיתנו התקשר הוא תמיד עונה. אני זוכר שהתקשרתי אליו פעם באמצע ישיבת דירקטוריון חשובה והוא ענה מיד". עוד סיפר כי אביו חינך אותו ואת אחיו גם להודות בטעויות: "כשהוא טעה, הוא ידע לומר 'טעיתי', בעיקר לעצמו, ולשנות ולשפר".
במהלך הריאיון היו אחיו הגדולים אצל אמו, שנפצעה קשה והתעוררה אתמול באורח פלא, בהתחשב במצבה ובהערכות לגביו. "בחלומות הכי אופטימיים שהיו לנו לא חשבנו שזה יהיה מצבה. הכירורג הראשי בבית החולים אמר לנו שבמינימום, והוא אמר שהוא אופטימי, זה לפחות ארבעה חמישה ימים בין חיים למוות, וכבר יום למחרת היא התעוררה והיא כבר בלי מכשירים ונושמת בכוחות עצמה. זה מדהים".
לסיכום, נזכר בשינוי שעבר אביו בשנים האחרונות. "הוא עשה עבודה פנימית שכל בן אדם צריך ללמוד ממנה, ללא קשר לדת. הכעס הלך. הכול היה יותר בצניעות ובפשטות", סיפר. פעמים רבות, מסביר יהושע, מדגישים את התכונות הטובות של אדם בלכתו. אך לדברי יהושע, גם בחייו היה אביו נערץ ואהוב. "אפשר לשאול את כל מי שהכיר אותו, תמיד, בכל תקופות החיים: אבא הוא דמות נערצת. הוא הבן אדם הכי גדול שאני מכיר".
(עדכון ראשון: 22:40)