יציבות אסטרטגית: ביסוד תפיסת ההרתעה של ישראל

כשהמעצמות הצליחו להגיע להסכם עם איראן על תכניתה הגרעינית, נדחתה האפשרות שאיראן תרכוש יכולת גרעינית צבאית לפרק זמן של יותר מ 10-15 שנים. מה ישראל צריכה לעשות בפרק הזמן הזה? התשובה לשאלה הזאת קריטית להמשך היציבות במזרח התיכון

  • איראן
תא"ל (במיל) שלמה ברום
נשיא איראן חסן רוחאני. מה הוא מתכנן לנו לעוד 15 שנה? (צילום: רויטרס)

"יציבות אסטרטגית" היא מושג מפתח השאוב מההקשר הבין-מעצמתי – ממערכת היחסים בין ארצות הברית וברית המועצות בתקופת המלחמה הקרה. יציבות אסטרטגית מתייחסת למצב של הרתעה גרעינית הדדית ויכולת השמדה הדדית שנוצר בין שתי המעצמות, ובעיקר לסכנה שבהנתן מאגרי הנשק הגרעיני העצומים בידי שתיהן, סכנת ההיגררות לאסקלציה בלתי מכוונת שתסתיים במלחמה גרעינית כוללת חייבת להילקח בחשבון. יציבות אסטרטגית התייחסה לצורך לשמור על שוויון במאגרים הגרעיניים של שני הצדדים, אבל היוותה גם יסוד חשוב בתהליך בקרת הנשק שהחל משנות הששים. בהקשר למאמצי בקרת הנשק, המטרה הייתה ליצור אמצעים לבניית אמון בין הצדדים, ולשפר ערוצי תקשורת ביניהם – הכל במטרה להבהיר כוונות ובכך לנסות לייצב את יחסי ההרתעה ולהקטין את הסכנה של כניסה למלחמה שאף צד אינו מעוניין בה.

יציבות אסטרטגית היא מושג רלבנטי גם למזרח התיכון, וההיסטוריה הביטחונית של ישראל היא בעצם תולדות המאמץ הישראלי להשיג יציבות אסטרטגית. אולם יישום העיקרון באזור שלנו מסובך ביותר בשל ריבוי השחקנים, תרבויות שונות, סכסוכים שחוצים גבולות בכל הכוונים ויוצרים קואליציות משתנות, לפעמים בטווחי זמן מאד קצרים. העוינות קשה ואינה מאפשרת, לעיתים, תקשורת בין הצדדים. ישראל ניצבה בפני מציאות מורכבת זו מלידתה, ודילמת הביטחון המרכזית לאורך השנים כרוכה בשאלה כיצד משיגים במציאות הזאת יציבות אסטרטגית שתמנע שימוש באלימות על ידי הצד השני. הדרך לעשות זאת היא בשילוב נכון של הרתעה ויוזמה מדינית, אשר יטפלו במוטיבציה של הצד השני.

לאחר שהמעצמות הצליחו להגיע להסכם עם איראן על תכניתה הגרעינית, נדחתה האפשרות שאיראן תרכוש יכולת גרעינית צבאית לפרק זמן של יותר מ 10-15 שנים. אך בחלוף פרק זמן זה, עשויה ישראל שוב להזדקק לצורך בבניית יציבות אסטרטגית במצב שבו במזה"ת יש יותר ממדינה גרעינית אחת. כדי לענות על שאלה זאת יהיה צורך להתמודד עם אתגר קשה – יצירת יציבות אסטרטגית במצב של ריבוי שחקנים גרעיניים (שהרי מדינות ערביות עלולות ללכת בעקבות איראן ולהשיג יכולת גרעינית), תרבויות שונות וסכסוכים מגוונים.

מכלל השאלות הללו השאלה של השפעת תרבויות שונות נראית כקלה יותר, שכן ההיסטוריה הגרעינית של 70 השנים האחרונות המחישה כי עם כל הקשיים ניתן ליצור יציבות אסטרטגית בין תרבויות שונות. קשה יהיה לטעון כי התרבות האסטרטגית של ברית המועצות במנהיגות אנשים כמו סטלין, או של סין העממית במנהיגות מאו צה דון הייתה זהה לתרבות האסטרטגית של המערב.

גם בעיות התקשורת בין ישראל ויריבותיה אינן נראות כמכשול שאי אפשר להתגבר עליו. הניסיון של ישראל בתחומים הלא גרעיניים, והצלחתה של מדיניות העמימות הגרעינית שבמהותה אינה מאפשרת הידברות עם הצד השני, הוכיחו כי קיימות דרכים רבות להעברת מסרים אמינים גם ללא תקשורת טובה.

אין פתרון טוב לבעיה של ריבוי שחקנים גרעינים. גם במערכת דו-קוטבית קיים סיכוי מסוים לערעור יציבות בשל חישובים מוטעים וטעויות אחרות. במערכת מרובת קטבים, הסיכויים של טעויות כאלה עולים לאין שיעור, ואיננו יכולים להרשות לעצמנו טעויות במציאות גרעינית.

איננו יכולים לסמוך על ההנחה שתהיה לנצח יכולת למנוע ממדינות במזרח התיכון יכולת גרעינית. ישראל תידרש אפוא לנצל את תקופת החסד שהושגה על ידי ההסכם לתרום ליצירת מציאות מדינית שתקטין במידה רבה את המוטיבציה לרכוש נשק גרעיני, וזו תדרוש בסופו של דבר גם הסכמי בקרת נשק שיטפלו גם בנשק גרעיני.

תא"ל שלמה ברום הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. הוא ייקח חלק בכנס פתוח לציבור בנושא בקרת נשק שייערך ב INSS

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully