איבדת את ההכרה או שאתה סתם שומע הוברפוניק?

אין ספק שאני בצ'יל. הלכתי לישון, שמתי את הדיסק החדש של הוברפוניק, נרדמתי די מהר. בבוקר, כששמעתי אותו שוב, הכרתי את כל השירים. זה טריק די ידוע, לשמוע דיסק מתוך שינה. יש האומרים שזה רע, שהמוח צריך התאפסות שקטה, ומנגד יש את אלה שתומכים בהשמעת מוזיקה קלאסית לעוברים. כיצד זה מתיישב? האם לעוברים זכויות יתרות? שמא מתבצע כאן קיפוח מכוון לטובת המוזיקה הקלאסית? דומני כי יתרצו כולם אם נשמיע את "אין אוטרו" לאלה שלא הספיקו עדיין להיוולד, ואת הוברפוניק לאלה שלא הספיקו להירדם.

אדם ודאי יאמר: "מה נסגר עם הלהקות הבלגיות האלה?". ואכן, שאלה שכזו יכולה להדיר שינה למשך כמה לילות. הטריפ (הופ) הבלגי הנוכחי משמש כאחלה דיסק למיטה, והסיבה פשוטה: שני השירים הראשונים הם טובים ורגועים, וכל שאר הדיסק לא מעניין בצורה שאינה מאפשרת אלא לאבד את ההכרה. לפני שנרדמים אפשר לשאול בחוסר תחכום כיצד היינו מתייחסים ללהיט "Mad About You" לו היה סתם שיר הנופל בדרכנו, ולא כזה המעורר מיד הרגשת המתנה בפקק, זכר לשחיקתו הרדיופונית.

זהו דיסק מרגוע. כאמביאנט בבגדי פופ הוא במיטבו. כשהוא מנסה אחרת זה לא סוחב, אך כפי שאמרנו, יש לכך יתרונות רפואיים. תכנותי הלופים מעניינים לסירוגין, הכינורות מעוררי חמלה בתפקיד הפועלים השחורים, והמיקס של הזמרת גבוה מדי. מעבר לכך, מבט חפוז בעטיפה מעלה חשדות שחברי הלהקה הינם נאצים, וגם סוגיה חשובה זו אינה מעלה את סף המעורבות הרגשית. היו לי בעיות שינה בלילות האחרונים, והודות להוברפוניק וג'ורג' וו. בוש אני נרדם כמו תינוק. פסק דין אמנותי: כתם ריר על הסדין.