ליברמן מתחייב: "כל מי שהיה מעורב בפיגוע לא יחמוק מעונש"
שמונה חודשים וחצי לאחר שהחל גל הטרור הנוכחי, או "אינתיפאדת אל-קודס" כפי שמכנה אותו חמאס, שפרץ על רקע אירועי הר הבית ותפילות של חברי כנסת במתחם, זכה אתמול המקום לביקור מעט מפתיע בהתחשב בנסיבות הפוליטיות. ראש הממשלה הפלסטיני רמי חמדאללה הגיע בשעות הצהריים להתפלל במסגד אל-אקצא, ועמו מאג'ד פראג', מפקד המודיעין הפלסטיני הכללי, וזיאד הבריח, ראש הביטחון המסכל.
הדבר נעשה כמובן בתיאום עם מערכת הביטחון בישראל, שהעומד בראשה הוא השר החדש אביגדור ליברמן. הביקור עבר בסדר מופתי, וכך גם התפילות של יום השישי השני של רמדאן יממה לפני כן שבהן השתתפו כ-80 אלף איש. גם בשבוע הקודם עברה תפילת השישי הראשונה של חודש רמדאן בשקט, ללא אירועים חריגים.
הרגיעה הזו נשמעת אולי מפתיעה נוכח הפיגוע שאירע לפני עשרה ימים במתחם שרונה, שבו נרצחו ארבעה בני אדם, או ההסתה ודברי השטנה הנפוצים ברשתות החברתיות הפלסטיניות. ואולם, השקט היחסי הזה לא מאפיין את מתחם הר הבית לבדו אלא את הגדה המערבית כולה. אמנם ישנן זריקות אבנים ובקבוקי תבערה, אך אין כמעט הפגנות או הפרות סדר מאורגנות מלבד כאלה המתקיימות סביב ימי אזכור ספציפיים כמו יום הנכבה, הנכסה וכולי.
במקביל, מספר הפיגועים ממשיך לצנוח בצורה משמעותית ביחס לחודשים הקשים של אוקטובר-דצמבר 2015. כך, לדוגמה, על פי נתוני אתר השב"כ, בחודש אוקטובר האחרון נרשמו 483 פיגועים ופיגועים משמעותיים (כולל בקבוקי תבערה), ואילו בחודש שעבר - 67. המספרים האחרונים מזכירים חודשים שקטים במיוחד בשנתיים האחרונות, כמו מרץ 2015,שבו נרשמו 61 אירועים, או חודש יולי שבא אחריו, שבו נרשמו 66.
הנתונים מצביעים על דבר מוזר שקורה בזירה הפלסטינית: מצד אחד התיעוב בדעת הקהל כלפי ישראל, וגם כלפי הנהגת הרשות הפלסטינית, ניכר וגדול מתמיד. אך מנגד, השטח נרגע ומספר הפיגועים ממשיך לרדת. נשאלת השאלה - כיצד ניתן להסביר את התופעה הזו?
"אם אתה מסתכל על הפייסבוק של הצעירים, ובכלל של הציבור, וגם לפי סקרי דעת הקהל, אתה בקלות יכול לחשוב שעשרות אלפי בני אדם ממתינים עם חגורות נפץ, סכינים ורובים ומוכנים לצאת לפיגועים", אמר אחד הפרשנים הפלסטיניים הבולטים בשיחה עם וואלה! NEWS. "אבל הפייסבוק יוצר הרבה פעמים אשליה ואצלנו ואצלכם לפעמים לא מבינים זאת. יש פער גדול בין ההצהרות ברשתות החברתיות או סקרי דעת הקהל, לבין הנכונות של האנשים לפעול. מאז תחילת השנה לפחות, סביב ינואר-פברואר, כבר ניכר שפחות ופחות צעירים מוכנים להיהרג במסגרת הפיגועים האלה. בסופו של דבר, צריך להבין שיש הבדל בין לשבח את 'אינתיפאדת אל-קודס' או את המפגעים בתל אביב, לבין הנכונות לצאת לפיגוע".
לדברי הפרשן הבכיר, רוב הציבור ברשות הפלסטינית, ואפילו רוב הצעירים, מעדיפים להמשיך לעבוד או ללמוד ולא להסתכן במוות במהלך הוצאה לפועל של פיגוע. "בשביל מה?", שאל. "גם הם מבינים שהאפשרות שפיגוע דקירה או סכין יביא לשינוי הוא מועט אם לא אפסי. בנוסף, היום כל מי שכותב דברים בפייסבוק או בכל מקום אחר, שלפיהם הוא רוצה לעשות פיגוע, עוצרים אותו מיד".
עמיתו של אותו הפרשן, ע', רואה את הדברים קצת אחרת. "יש כיום הרבה מאוד אנשים שמוכנים לנקוט בפעולה. גם אלימה", הבהיר. "הם קצו במצב האישי והלאומי, בעיקר הצעירים שבהם. אז נכון, הדור הוותיק ודור הביניים רוצים בעיקר שקט, אבל אצל הצעירים זה אחרת וזה עלול להתפרץ בכל רגע".
כשנשאל ע' כיצד ייתכן שטרם אירעה אותה ההתפרצות שהוא חוזה, וכיצד זה שהמצב בגדה נרגע כל כך, הוא מנה כמה סיבות עיקריות. "ראשית, קיימת ההבנה שפיגועי הדקירה או הדריסה לא מביאים שום תועלת. כלום. אז יש יותר תמיכה עכשיו בפיגועי הירי ואפילו בפיגועי ההתאבדות", ציין ע'. "שתיים, זו הרשות הפלסטינית. היא נתפסת כיום בעיני הצעירים כחלק מהבעיה ולא כחלק מהפתרון. כלומר, הראיס אבו מאזן עצמו דיבר נגד הפיגועים האלה כשאמר שהמנגנונים בודקים בבתי הספר ומחרימים סכינים. גם ראש המודיעין הכללי פראג' אמר דברים דומים. אז אנשים חושבים פעמיים".
"מה התועלת שתצמח מכזה דבר אם ההנהגה הפלסטינית עצמה פועלת נגד מי שמתכנן או רוצה לעשות פיגועים?", תהה ע', שהציג את ההבדל בין המצב הנוכחי לזה שהיה באינתיפאדה הראשונה והשנייה. "אז היה ניסיון בהתחלה לפחות להכווין, להדריך את הציבור, באמצעות כרוזים או הודעות. ממש לקבוע טקטיקה: באיזה ימים עושים מה", אמר. "בהתפרצות האחרונה, לא היה דבר. לא הייתה הנהגה, לא היה קול מכוון, לא שום תכנית".
"ויש עוד סיבות" המשיך ע'. "כל האירוע הזה התחיל סביב אל-אקצא, עם הביקור של השר אורי אריאל והדיבורים על כך שישראל רוצה לחלק את אל-אקצא. אבל אנשים ראו שלא אלה פני הדברים. הביקורים של חברי הכנסת פסקו, לא נעשה שום שינוי בסטטוס קוו והמגבלות על גילאי המתפללים כבר לא קיימות". הוא ציין כי גם למדיניות הישראלית לאחר הפיגועים יש חלק בשקט היחסי בשטח. "קח את ירושלים בתור דוגמה: מקומות שמהם יצאו פיגועים, כמו ג'בל מוכאבר ועיסאוויה, הושמו בכתר, בעוד שכונות אחרות, שקטות יותר, המשיכו ליהנות מחופש תנועה. וגם את זה אנשים, אפילו הצעירים, הבינו".
"המצב עדיין נפיץ מאוד" הבהיר ע', שחזר ואמר כי המוטיבציה של הצעירים לפעול נגד ישראל ונגד ישראלים עדיין קיימת. "לדעתי, השלב הבא שאנחנו נהיה עדים לו תהיה התפרצות נגד הרשות הפלסטינית עצמה, ובמקביל נגד ישראל. האיבה שהייתה לצעירים נגד הכיבוש, מחליפה צורה והיא עכשיו גם נגד הרשות. הם רואים ברשות כעול כבד שפוגע במאמץ לשינוי ולא מייעל אותו. הם עוקבים ברשתות החברתיות אחר ההסתה גם נגד אבו מאזן ומושפעים ממנה".
חמאס משתמש ברשתות החברתיות כדי להסית נגד אבו מאזן
ואכן, אחד הכוכבים הגדולים היום ברשתות החברתיות הפלסטיניות הוא מבקר חריף של יו"ר הרשות הפלסטינית - צעיר בן 33 בשם פאדי א-סלאמין, שלו 530 אלף עוקבים. הוא מתגורר כיום בארצות הברית ורכש את השכלתו בחו"ל, בן לאם מבאר שבע ואב מחברון ובעל תעודת זהות ישראלית. ממקום מושבו בחו"ל הוא יוצא בהתקפות חריפות נגד אבו מאזן ובניו, כמו גם נגד בכירי הרשות למיניהם וגם נגד חמאס. אין כמעט מי שניצל מהביקורת הקשה הזו מלבד איש אחד: מוחמד דחלאן, יריבו הגדול של אבו מאזן. א-סלאמין מרבה לצטט מאמרים שכתבו מקורביו של דחלאן, כמו חסן עספור, ומנגנוני הביטחון הפלסטינים טוענים בתוקף שישנן הוכחות מפורשות לקשרים בין דחלאן לבינו.
א-סלאמין הוא רק חלק מהבעיה שהרשות מתמודדת איתה בכל הנוגע לשימוש הצעירים בפייסבוק או בטוויטר. הרשתות הללו אינן מוכוונות כעת רק נגד ישראל, הן מוכוונות פוליטית על ידי חמאס או על ידי מתנגדי אבו מאזן גם נגד היו"ר והרשות. אז אמנם פתח ומנגנוני הביטחון מובילים קמפיינים נגדיים ברשתות החברתיות, אך ללא ספק זהו קרב כמעט אבוד מראש נוכח התסכול הרב והאיבה שחשים הצעירים לאבו מאזן. וזו גם חלק מהבעיה של מי שמבקש לפענח את תמונת המצב בזירה הפלסטינית כיום (או בכל זירה אחרת): הפייסבוק והטוויטר כבר מזמן אינם רק בגדר מרחב תקשורתי המשקף את דעת "הציבור" באופן מהימן. הן מושפעות פעמים רבות מקמפיינים מאורגנים ומתוזמנים.
בסופו של דבר נשאלת השאלה - פני הרשות לאן? בינתיים, "העסקים", כמעט כרגיל בגדה. התיאום הביטחוני, כפי שאנו למדים מביקור הבכירים הפלסטינים בהר הבית, נמשך ואפילו ביתר שאת. למרות כל ההצהרות של צמרת אש"ף, בשטח מנגנוני הביטחון של הרשות משמרים את שיתוף הפעולה ההדוק עם הצד הישראלי. במקביל, השיח הבלתי פוסק סביב זהות יורשו של אבו מאזן מסרב להירגע. מרוואן ברגותי הצליח לסמן את עצמו כמועמד המוביל בבחירות לנשיאות, אלא שספק אם בחירות שכאלה ייצאו לפועל גם אם אבו מאזן לא יוכל להמשיך לתפקד או יודיע על פרישה. ברגותי הצליח לייצר תחושה שהוא מציג תכנית מסוימת שתביא לשינוי בסטטוס קוו הנוכחי, תכנית שהתפרסמה כאן לראשונה לפני כחודש.
ההסתה נגד ישראל נמשכת, אך אליה מתלווה גם הסתה עזה נגד הרשות. האלימות פוחתת, והשאלה הקשה והבעייתית מכולן היא אם הפיגוע בתל אביב עלול לבשר על שינוי כיוון במגמה של הפיגועים הפלסטיניים: מעבר מדקירות ודריסות, בחזרה לדפוס הפעולה של ירי וחגורות נפץ.