פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בחזרה למתקפת הגנרלים: שרי הביטחון של נתניהו שוב קוראים עליו תיגר

      עוד מוקדם לומר אם למתקפה של שני שרי הביטחון לשעבר תהיה את אותה השפעה שהייתה למתקפה על נתניהו מצד יצחק מרדכי ב-1999. אבל גם אם נתניהו ישרוד פוליטית, אין מנוס מלשאול למה בכל פעם מחדש מערכת הביטחון מאבדת בו אמון

      בחזרה למתקפת הגנרלים: שרי הביטחון של נתניהו שוב קוראים עליו תיגר
      צילום: דובר רה"מ

      בווידאו - ברק נגד נתניהו: "יש להפילו במחאה עממית"

      בארבע הקדנציות של בנימין נתניהו בתפקיד ראש הממשלה כיהנו תחתיו חמישה אנשים שונים כשרי ביטחון: יצחק מרדכי, משה ארנס, אהוד ברק, משה יעלון והחל מהחודש שעבר, גם אביגדור ליברמן.

      הכהונה של ארנס הייתה קצרה יחסית - כמה חודשים בלבד, בשלהי כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה - ואילו זו של ליברמן התחילה רק לפני כמה שבועות. השניים הללו הם יוצאי הדופן ברשימה, שכן הם היחידים שלא סיימו את כהונתם במשרד הביטחון בעימות קשה עם נתניהו. ארנס עזב את התפקיד בעקבות מפלת הליכוד בבחירות 1999, ואילו ליברמן, במקום לתקוף את נתניהו ולהתעמת איתו בסוף הקדנציה, עשה זאת בשנה וחצי שקדמו לה.

      שלושת האחרים שכיהנו כשרי הביטחון של נתניהו - מרדכי, ברק ויעלון - עשו זאת כל אחד לתקופה של כשלוש שנים, פחות או יותר. שלושתם התפטרו מהתפקיד על רקע חוסר הסכמות עם נתניהו, והפכו לאחר ההתפטרות למבקרים חריפים במיוחד שלו.

      עוד בנושא:
      הליכוד נגד ברק ויעלון: "מוזר שלא אמרו את הדברים כשהיו שרי ביטחון"
      יעלון: "ההנהגה מפחידה את האזרחים; אתמודד בבחירות הקרובות"
      ברק: "נתניהו וממשלתו חלשים, יש להפילם במחאה עממית ובקלפי"

      שר הביטחון היוצא, אהוד ברק, ושר הביטחון הנכנס, משה (בוגי) יעלון, מהרמת כוסית בקריה, ת"א, מרץ 2013 (משרד הביטחון , אריאל חרמוני)
      התייאש מהברית עם נתניהו ועזב את משרד הביטחון. ברק לצד יעלון, 2013 (צילום: אריאל חרמוני)

      ב-1999 החליט מרדכי להתמודד מול נתניהו על ראשות הממשלה. הוא אמנם פרש מהמרוץ כדי לפנות את הדרך לאהוד ברק, אבל לא לפני שגרם לנתניהו נזק משמעותי בעימות הטלוויזיוני הזכור ביניהם, כשאמר לו את השורה האלמותית: "ביבי, תסתכל לי בעיניים".

      ברק עזב את משרד הביטחון בסוף 2012 אחרי שהתייאש מהברית הפוליטית שלו עם נתניהו. הוא קיווה שהברית תוביל את ישראל למהלך משולב של חיסול הגרעין האיראני ופתרון הסכסוך עם הפלסטינים, אבל בפועל נתניהו הוביל לקיפאון וכישלון בשתי החזיתות. הוא לא התמודד מאז על הנהגת המדינה מול נתניהו, אבל לא יהיה מופרך להמר שאחרי הנאום התוקפני שנשא אמש בכנס הרצליה, זו אפשרות שהוא שוקל ברצינות.

      יעלון המשיך את המגמה ההיסטורית הזו עם התפטרותו הרועמת בחודש שעבר, והנאום הנוקב שלו אתמול בצהריים, שהיה לא פחות גרוע עבור נתניהו מזה של אהוד ברק. זאת משום שבניגוד לקודמו בתפקיד, יעלון תקף את נתניהו מבלי לסגת במילימטר מעמדותיו הימניות בנושא המדיני-ביטחוני. ברק תקף את נתניהו על כך שהוא מונע בכל מחיר הקמת מדינה פלסטינית, בעוד יעלון תקף אותו על כך שהוא פוגע בדמוקרטיה ובשלטון החוק במדינת ישראל.

      ראש הממשלה בנימין נתניהו בזירת פיגוע הירי במתחם שרונה, תל אביב. יוני 2016 (ניב אהרונסון)
      צריך לחשוב טוב על העתיד. נתניהו (צילום: ניב אהרונסון)

      הפרשנויות המידיות לאחר הנאומים הוקדשו לשאיפות הפוליטיות של שני האישים - לשאלות כמו האם ברק חוזר, איך ומתי, או עם מי יעלון מתכוון להתחבר ובאיזו מסגרת. אלה שאלות חשובות, אבל יהיו לציבור הישראלי עוד חודשים ארוכים לדון בהן. לפחות ביממה הקרובה, השיח הציבורי הישראלי ירוויח יותר מעיסוק במסרים של שני שרי הביטחון לשעבר, מאשר בתכנונים העתידיים שלהם. כבר הרבה שנים לא הושמעו כאן שני כתבי אישום כל כך נוקבים כלפי ראש הממשלה, ועוד מפי שני אנשים שהיו, כל אחד בתקופתו, בעלי הברית החשובים ביותר שלו בממשלה.

      ברק תקף את מדיניות החוץ של נתניהו, יעלון - את הפנים

      ברק היה שותף הסוד האולטימטיבי של נתניהו לתכנוני התקיפה באיראן. הברית ביניהם הונצחה בתמונות הזכורות היטב של לחשושים, חיוכים ומסיבות עיתונאים במעילי עור. כשבוושינגטון ובבירות החשובות באירופה פקפקו ביושרו ובאמינותו של נתניהו, היה זה ברק שנשלח להרגיע ולהסביר. במשך תקופה ארוכה, הוא היה שר החוץ בפועל של נתניהו בכל הקשור ליחסים עם הבית הלבן.

      אמש, אותו ברק העיד כי אף מנהיג בעולם כבר לא מאמין לדבריו של נתניהו בנושא המדיני. לא בוושינגטון, לא בברלין, לא במוסקבה וגם לא במקומות אחרים. דבריו מתכתבים עם כל הפרסומים שראינו לאחרונה – ושהוכחשו נמרצות – על כעסים, מבוכות וסתם חוסר-הסכמה לאחר ביקוריו של נתניהו בערי הבירה הללו. ברק תקף את נתניהו גם על מצג השווא שסביבתו מציגה לגבי טיב היחסים עם ארצות הברית, שלטענתו נמצאים במשבר חריף. גם יעלון היה חלק ממשבר זה. לפני כשנה וחצי, כשהוא הגיע לוושינגטון ולא זכה לקבל אף פגישה משמעותית מחוץ למשרד ההגנה בעקבות הביקורת הקשה שהשמיע על שר החוץ ג'ון קרי, התברר שדווקא ברק, כאזרח ואיש עסקים פרטי, קיבל פגישה ארוכה עם סגן הנשיא ג'ו ביידן.

      יצחק מרדכי, פברואר 2016 (ראובן קסטרו)
      גרם נזק משמעותי לנתניהו. יצחק מרדכי (צילום: ראובן קסטרו)

      יעלון, מצדו, התמקד בניסיון לערער את הרעיון המרכזי שנתניהו מציג לציבור הישראלי כבר שבע שנים ברציפות, לפיו ישראל נמצאת תחת איום קיומי חמור. איום שבגללו הציבור צריך לסלוח ולשכוח על כל שאר הבעיות שטורדות את מנוחתו, החל ממחירי הדיור ועד להתנהלות האישית של מנהיג המדינה. זה הטיעון שנתניהו הציג בבחירות האחרונות, כשדיבר על כך שאיכות החיים חשובה, אבל אסור לשכוח את "החיים עצמם".

      לנתניהו הייתה תשובה טובה מאוד לדבריו של יעלון בנושא הזה. איך יכול להיות, שאל ראש הממשלה, שאותו יעלון לא מצא לנכון לחלוק על הטענה שישראל נתונה תחת איום קיומי כל התקופה שכיהן תחתיו כשר הביטחון? ואולם, יעלון אמנם לא חלק על נתניהו באופן פומבי כשהוא תיאר את איראן כגרמניה הנאצית החדשה. אך בפורומים הביטחוניים הסגורים, עמדתו בנושא התקיפה באיראן הייתה קרובה יותר לזו של שאר ראשי מערכת הביטחון, מאשר לזו של נתניהו - ושל ברק. בתגובתו אמש נתניהו למעשה מקניט את יעלון על כך ששמר על לויאליות, ונמנע מלתקוף את ראש הממשלה בפומבי כל עוד שירת תחתיו בתפקיד.

      בשנת 1999 "מתקפת הגנרלים" המשולבת על נתניהו, שכללה את ברק, מרדכי וגם את הרמטכ"ל הפורש, אמנון ליפקין-שחק, תרמה רבות למפלתו בבחירות. עוד מוקדם מאוד לומר אם מהלך דומה נרקם כעת, אבל כאשר נאומיהם של שני שרי הביטחון לשעבר, מצטרפים לידיעה שפורסמה אמש בחדשות 2 על הקשר המתהדק בין שני הרמטכ"לים האחרונים, בני גנץ וגבי אשכנזי, אי אפשר שלא להיזכר באירועי העבר.

      ובכל זאת, נתניהו יעשה שירות טוב יותר לעצמו, וגם למדינה, אם יקדיש את עיקר מחשבתו כעת דווקא לעתיד. יש שאלה אחת שבוודאי מטרידה אותו, מעבר לחישובים הפוליטיים: האם הדמות העולה מנאומיהם של יעלון וברק, שניים שעבדו הכי קרוב אליו, היא האופן שבו נתניהו רוצה להירשם בהיסטוריה?