קלף "המלחמה בטרור" עשוי להכריע לטובת ישראל

בעוד שישראל לא הצליחה לשכנע את העולם שהסכסוך עם הפלסטינים עומד בקריטריונים של מאבק בטרור, היא עשויה כרגע לנצל הזדמנות אם תעמוד בראש הוועדה של האו"ם למלחמה בטרור. הערביות המתונות לא יתנגדו, היתר מסוכסכות עם עצמן, ומכאן סלולה הדרך ליעד שאליו מכוון גם פוטין

רג'ב אבו סרייה

בתום השיחות שקיים עם ראש ממשלת ישראל, כינס נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, מסיבת עיתונאים. בין היתר, הוא הצהיר בה על נחישות ארצו לחזק את שיתוף הפעולה עם ישראל בתחום הלוחמה בטרור, תחום שישראל, לדבריו, "אינה מכירה משמועות". דברים אלו של פוטין נאמרו במקביל לניסיונות של גוש המדינות המערב-אירופיות להציג את מועמדות ישראל לראשות הוועדה השישית של האו"ם למלחמה בטרור.

ביקורו של נתניהו במוסקבה ציין 25 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. נשיא רוסיה קיבל בירושה את מדיניות החוץ הרוסית של התקופה שלאחר עידן ברית המועצות. כזכור, ברית המועצות הכירה במדינת ישראל אך ניתקה עימה את היחסים הדיפלומטיים מאז כיבוש האדמות הערביות בשנת 1967, והיחסים הדיפלומטיים המלאים בין רוסיה לישראל החלו בשנת 1991. רוסיה של היום איננה ברית המועצות והיא מקיימת את יחסי החוץ שלה ומעצבת את מדיניותה על בסיס אינטרסים ולא בכפוף לעמדות אידיאולוגיות. כמו כן, רוסיה של פוטין איננה רוסיה של בוריס ילצין, מדינה שקשרה קשרים עם המערב בכלל ועם ארה"ב בפרט, כאילו הייתה בעלת ברית או אף מדינת חסות.

עוד בוואלה!

"לא רציתי לטפל בבעיות, אבל היום יש לי עבודה": העמותה שעושה שינוי

לכתבה המלאה
נשיא רוסיה "מלבין" את ישראל. נתניהו ופוטין בפגישתם האחרונה, בשבוע שעבר (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, חיים צח)

והשינויים מתרחשים לא רק ברוסיה אלא באירופה כולה. וגם ביחס לישראל. גוש המדינות המערב-אירופיות מציג בדרך כלל עמדות מאוזנות ביחס לסכסוך הפלסטיני-ישראלי. דווקא בגלל זה חשוב להאיר את ההתפתחות האחרונה באו"ם – הסתננותה של ישראל לראשות הוועדה השישית של העצרת הכללית של האו"ם למלחמה בטרור וזאת מבעד לצוהר של "המלחמה בטרור" – כהתפתחות שמניבה עבור ישראל תוצאות חיוביות.

כזכור, כאשר אירעו מתקפות 11 בספטמבר בארצות הברית, פעלה ישראל לשיתוף של ארה"ב במלחמתה בטרור וניסתה לתייג את ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש הישראלי כטרור. העולם כולו התגייס אז נגד הטרור, כחלק מהמלחמה שנפתחה עם אפגניסטן, עיראק ולאחר מכן סוריה. אולם הניסיון הישראלי ההוא לא עלה יפה, בעיקר בגלל ההבדל המהותי בין הסכסוכים. ישראל הייתה אז עשור אחרי הסכם אוסלו ועדיין ניהלה משא ומתן עם הצד הפלסטיני; כלומר ישראל הכירה בקיומה של בעיה עם הפלסטינים. ישראל ממשיכה להכיר בבעיה הזו, והיום היא אף עומדת על כך שאין לה פתרון מלבד משא ומתן דו-צדדי בלא הגבלת זמן ולמעשה בלא מטרה, תוך איסור על כל צורה של התנגדות לכיבוש. בהמשך לכך, רואה ישראל בעמדות הדורשות את סיומו של הכיבוש, לרבות החרמה של סחורות ומוצרים מתוצרת ההתנחלויות, הסתה נגדה.

כאשר שערי הפיוס ייפתחו בפני ישראל

על רקע זה, מעניין לחשוב על האפשרות האזורית הבאה: גוש המדינות המערב-אירופאיות יציג את מועמדות ישראל לראשות הוועדה השישית של העצרת הכללית של האו"ם למלחמה בטרור; ההצעה תתקבל כהחלטת מליאה, אך גוש המדינות הערביות והאסלאמיות יתנגדו לה, בין היתר בתואנה כי במצב שבו כמעט 50 שנה מפעילה ישראל טרור מטעם המדינה נגד עם כבוש, היא לא יכולה לעמוד בראש הוועדה הבינלאומית למלחמה בטרור; או אז, לא יהיה מנוס ואחת ממדינות הגוש הערבי-אסלאמי תתבקש להציג עצמה כמועמדת לתפקיד; טורקיה תסרב להציג מועמדות נגד ישראל, כי היא מבקשת למצוא חן בעיניה, ומאותה סיבה יסרבו גם מדינות ערב המתונות.

למעשה, בשל המצב האזורי הסבוך, הסכסוכים העדתיים המתלהטים, המתח בין מצרים לטורקיה ובין מדינות המפרץ למדינות אחרות, החולשה של עיראק, המתיחות האזורית בנוגע למעמד איראן, המצב בתימן ועוד, הופכת ישראל ליוצאת מהכלל; נדמה כי רבים מהצדדים סבורים שברית עימה עשויה לפתוח להם את שערי הכרעת הסכסוך שהם מנהלים עם גורמים אחרים. מכאן כנראה נובעת העמדה הרוסית שהחלה לראות במאבק בטרור אמצעי להלבנתה של ישראל באזור. ניתן אם כן לטעון שיחד עם המינוי הצפוי לישראל כראש הוועדה של האו"ם למלחמה בטרור, עשויות בעתיד מדינות הציר הערבי המתון להסכים להתפשר על פתרון לסכסוך עם ישראל בנוגע לכיבוש המתמשך תוך הצגת ויתורים רציניים, לא רק בנושא רמת הגולן ולא רק בעניין זכות השיבה, אלא גם בכל הנוגע לירושלים ולגדה המערבית. אפילו אביגדור ליברמן כבר רואה את מה שנדמה כי כל הישראלים רואים – לישראל יש הזדמנות להגיע לפתרון עם הערבים, כזה שיעקוף או שיכיל את הפלסטינים ועל הדרך יפיל את האופציה להקמת מדינה פלסטינית יציבה בעלת רצף טריטוריאלי.

מתחנף למערב, לא יסכל מהלך כזה. ארדואן עם מרקל (צילום: AP)

העקיפה של הפלסטינים עלולה אפילו להביא למשא ומתן אזורי-ערבי שיוביל לפתרון אזורי-ערבי, ואולי אפילו לשילובה של מדינת ישראל במסגרת ליגה אזורית; שכן במסגרת המצב החדש עשויה לקום ליגה של מדינות מזרח תיכון במהלך שישלים עסקה שנדונה מספר פעמים בעבר. כך יבואו בעיותיו של האזור לכלל פתרון מחוץ לקופסה של סייקס-פיקו באמצעות התארגנות של מדינות האזור, בדומה למדינות מזרח אסיה, הקונפדרציה של צפון אמריקה, מרכז אמריקה ומדינות הקריביים, ובריתות אחרות. וכך תסלול ישראל את הדרך לא רק להלבנתה, אלא גם לסילוק כל הגורמים האזוריים שהפריעו לה עד כה, מהליגה הערבית ועד ארגון הוועידה האסלאמית, שיהפכו אז לארגונים שפסו מן העולם – כפי שקרה לארגון האינטרנציונל הסוציאליסטי ולארגון המדינות הבלתי-מזדהות.

רג'ב? אב?ו סרייה הוא פרשן פלסטיני ומאמרו המלא פורסם בערבית בעיתון "אל-איאם" היוצא ברמאללה. המאמר תורגם לעברית כחלק ממיזם משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת, במסגרתו מתורגמות כתבות דעה מהעיתונים הערביים המובילים לאתר וואלה! NEWS. תרגם מערבית: עידן בריר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully