אחד מתחומי ההתמחות של פוליטיקאים, בעיקר פוליטיקאים משופשפים, הוא תחום הבטחת ההבטחות ופיזור צ'קים ללא כיסוי. כל פוליטיקאי מתחיל יודע שהוא יכול לספר "סיפורי אלף לילה ולילה", בהם מה היה עושה אילו היה ראש הממשלה, שר ביטחון או שר אוצר, כאשר הוא מכיר היטב בעובדה שהוא רחוק שנות אור מהכיסא המיוחל. אפשר להבטיח הכרעה בקרב, דירה לכל סטודנט, מטוס לכל עולה חדש וירקות חינם בשוק - מה אכפת לו, לפוליטיקאי? זה הרי לא עולה לו כסף.
הבעיה מתחילה כאשר אותו פוליטיקאי מגיע לעמדת השליטה. ניסיון החיים מראה שעוברות שנים רבות בין ההבטחות לבין האפשרות לממש אותן, שנים שבהן הוא "מתבגר" ו"צובר ניסיון" ולאחר מכן משתמש באמירה: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", והכול מהנהנים בהסכמה.
לשר הביטחון החדש, אביגדור ליברמן, לרוע המזל, אין את הפריבילגיה להשתמש באותם תירוצים. הפרש הזמנים בין ההצהרות שנשא במסיבות עיתונאים ובכנסים שונים בחודשים האחרונים לבין מינויו לשר הביטחון הוא הפרש זמנים מזערי, שלא מאפשר לנו לשכוח ולא לסלוח. אם ליברמן לא יוציא אל הפועל את תכנית איסמעיל הניה, ידעו כולם כי מילה של ליברמן היא לא מילה והבטחה היא לא הבטחה.
לא רק את ראשו של הניה על מגש של כסף הבטיח ליברמן. בחודש אדר א' השנה הוא נשא דברים ושטח את עשר הנקודות שיאפשרו לשר הביטחון דאז, משה יעלון, להכניע את הטרור. ליברמן טען כי ממשלת ישראל צריכה לחזור לסיכולים ממוקדים, להפסיק את העברת הכספים לאבו מאזן, לגרש את משפחות המחבלים לרצועת עזה ולשלול תושבות מערביי מזרח ירושלים המעורבים בטרור ולמשפחותיהם. עוד הוא טען כי הממשלה צריכה לאפשר איחוד משפחות אך ורק בצד הפלסטיני, ולא בצד הישראלי. להרוס בתים לא רק של מחבלים שביצעו רצח אלא של כל מי שניסה לרצוח ולא הצליח. שהרי, לדבריו, אדם כזה לא צריך לקבל פרס בכך שמשאירים את ביתו על תילו.
ליברמן המשיך וטען כי יש להחמיר עונשים באופן דרסטי נגד שוהים בלתי חוקיים ומעסיקיהם, לחוקק חוק עונש מוות למחבלים, להפסיק להעביר גופות מחבלים למשפחותיהם ובמידת הצורך, להכריז על מצב חירום כפי שקרה בצרפת לאחר מתקפת הטרור בפריז ב-13 בנובמבר 2015.
דווקא בשאלת הקמת מדינה פלסטינית שמר ליברמן על עמימות מסוימת. זאת, אף שמרבית דבריו היו נגד הנושא. בכך, הוא השאיר לעצמו את מרווח התמרון. ואולם, עשר הנקודות שמנה ברורות ואי אפשר לפרש אותן בכמה פירושים. רגע האמת של ליברמן הגיע. אם אכן התכוון לדבריו, בתפקידו החדש כשר ביטחון אף אחד לא ימנע ממנו לממש את רעיונותיו, ודאי לא ראש ממשלה שעסוק בפרשיות וצרות עד אין סוף.
אם הכל בבחינת אחד בפה ואחד בלב ורק כדי לאחוז עיניים, הרי שליברמן ימצא את עצמו אולי עם אהדה תקשורתית, כמו זו שזכה לה יעלון, ופרשנים שיחמיאו לו בסוף כהונתו על היותו שר ביטחון "שקול ואחראי", אך את אהדת העם הוא יאבד. את הצבעות אלו שבחרו בו בפעם הקודמת הוא כבר לא יקבל, כי הציבור לא טיפש ולא אוהב שהפוליטיקאים שהוא בוחר מצפצפים עליו כל הדרך עד לתפקיד שר הביטחון.