(שר הביטחון אביגדור ליברמן בזירת הפיגוע בתל אביב)
"תל אביב ברבבותיה מלווה את ארבעת חללי שרונה", נכתב בעיתון "הצופה" ב-25 בפברואר 1946, 70 שנה לפני שארבעה בני אדם, בנסיבות שונות ובאותו המקום, נרצחו בפיגוע במתחם המשומר שקרוי על שם המושבה הטמפלרית שמיקומה היה בסמוך לו. יום לפני פרסום הכותרת, עצרה תל אביב מלכת, ותחת גשם כבד מלווה בסופת ברד, ליוו עשרות אלפים את ארבעת לוחמי הפלמ"ח שנהרגו מאש הצבא הבריטי במהלך מתקפה על תחנת המשטרה בשרונה.
ארבעת הלוחמים, שמותם הסב צער גדול ביישוב העברי בארץ, הונצחו בסמוך למקום שבו נפלו בקרב. רחוב הארבעה, שבו נורה ונתפס אחד המחבלים השבוע, קרוי על שמם: עמירם בלינקוב, שרגא הר, אהרון ידידיה ואריה קסלמן.
עוד בוואלה! NEWS:
לקראת תפילות הרמדאן: אלפי שוטרים נפרסו בעיר העתיקה בירושלים
סדן פנה לש"ס: "כבר שבוע שופכים את דמי לשווא, לא אשתוק עוד"
טרור, שיטפונות ושביתות: יורו 2016 יוצא לדרך במתיחות שיא
הארבעה נפלו במסגרת מה שהוגדר "ליל המשטרות", או בשם המבצעי: "מבצע פולים". מדובר בלילה שבו תקפו כוחות ההגנה והפלמ"ח ארבע תחנות משטרה בריטיות ברחבי הארץ, ששימשו בסיסים ליחידות המשטרה הניידת היחידה המובחרת ביותר של המשטרה הבריטית, שפעלה נגד היישוב העברי ומנעה הורדת מעפילים לחופי הארץ. בלילה בין 22 ל-23 בפברואר, פשטו כוחות המחתרת על הבסיסים בכפר ויתקין, בשפרעם, בג'נין ובשרונה.
בשפרעם ובכפר ויתקין הצליחו הכוחות להסב נזק לבסיסי המשטרה, אך בג'נין הכוח נחשף ונסוג. הקרב הקשה מכולם, התרחש בשרונה: כוח מפלוגה ה' של הגדוד השני בפלמ"ח, בצירוף אנשי חי"ש (חיל השדה) מתל אביב, הגיע לבסיס בפיקודו של דני מס. הנשק הגיע באיחור והכוח התעכב. כשהגיעו הלוחמים לבסיס, תחת קור עז וגשמים, התברר כי הבריטים המתינו להם במארב. ואולם, הכוח הצליח לפרוץ פנימה ולפוצץ כמה משוריינים. במקביל, באחד הקרבות, נהרגו הארבעה.
עמירם בלינקוב, יליד המושבה כנרת, בן 22, היה בן לאב שהיה חבר בארגון השומר ולאם שהייתה פעילה ב"הגנה". דודתו שרה צ'יזיק נפלה בקרב תל-חי ודודו, אפרים צ'יזיק, בקרב בחולדה. הוא מתואר באתר הפלמ"ח כנער יפה תואר, שחקן כדורסל מצטיין ובעת שירותו - לוחם בעל כושר ביצוע.
שרגא הר, יליד אוסטריה, בן 24 במותו, עלה עם משפחתו לארץ כשהיה בן שש. "מסעותיו הרבים חישלוהו והגבירו את חוסנו הגופני והנפשי", נכתב עליו באתר הפלמ"ח. בליל הפעולה היה בכתת החבלנים שהצליחה לחדור למחנה.
אהרון ידידיה, שנולד בטורקיה, היה בן 23 במותו. בהיותו בן שנתיים עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בעיר העתיקה שבירושלים, אך אחרי מאורעות תרפ"ט עברו לתל אביב. הוא מתואר כילד מוכשר ותלמיד חרוץ, שכתב שירים, הרבה לצייר וניגן במנדולינה. הוא הצטרף לתנועת הצופים ומרבית זמנו הקדיש לספורט. בגיל 15 התגייס לפלמ"ח והשתתף בפעולות רבות.
אריה קסלמן, נולד בבסרביה, חבל ארץ שנמצא באוקראינה של היום, והיה בן 23 במותו. כשהיה בן עשר משפחתו עלתה לארץ ישראל והוא למד להיות חרט. בימים עבד כדי לסייע בפרנסת הבית, ובערבים למד. במקביל, היה פעיל בצופים ומפקד גדוד. התגייס להגנה והיה מפקד כתה בחי"ש.
מותם של הארבעה הכה קשות ביישוב. הפיקוד של ההגנה וראשי המוסדות הלאומיים החליטו לערוך הלוויה גדולה, אולם אף אחד לא שיער עד כמה גדולה היא תהיה 50 אלף בני אדם עמדו בצדי הרחובות כשארונות ההרוגים עברו בהם, מלווים במצעד צבאי. המסע יצא מבית החולים "הדסה" שברחוב בלפור, והסתיים בבית הקברות נחלת יצחק, שם נקברו בקבר אחים בחלקת הקדושים.
"ההמונים העצומים עמדו באותו זמן בגשם ובשלוליות מים", נכתב ב"הצופה". מסע ההלוויה נמשך שעתיים, כשבדרך עצר ליד בית הכנסת הגדול, שם נשמעה תפילת "אל מלא רחמים", "לקול בכי מר של בני המשפחה וחברי החללים", נכתב בידיעה. כשהגיע השיירה לדרך פתח תקווה, עצרו בתי המלאכה ובתי החרושת את מלאכתם והפועלים הצטרפו לקהל האבלים.
אף שמבחינה מבצעית ההתקפה על שרונה לוותה בעיכוב ובתקלות ולא עמדה בכל יעדיה, הרי שהיא הייתה עדות לגודל התעוזה של לוחמי הפלמ"ח, והמחישה את נכונות הישוב למאבק עיקש מול סגירת שערי הארץ.
(עדכון ראשון: 17:31)
