"כשההלכה אומרת - אין פשרות": כך הפך המורה מהכלא לרוצח שטוף שנאה. שוב

כמעט שנה לאחר שדקר למוות את שירה בנקי ז"ל במהלך מצעד הגאווה בירושלים, נחשפים לראשונה בוואלה! NEWS חומרי החקירה של ישי שליסל, שדינו עתיד להיגזר בחודשים הקרובים בבית המשפט המחוזי בירושלים. מצבור העדויות שופך אור חדש על דמותו הקנאית ואופיו המסוגר.

שליסל הובל לחקירה ראשונית כמעט מיד לאחר ביצוע הרצח, אולם סירב לשתף פעולה. מלבד פרטי התקשרות לבני משפחתו, הוא השיב בשתיקה למרבית שאלות השוטרים, גם בשעה שאלו הטיחו בו האשמות חריפות ואף ניסו לעשות שימוש בטיעונים בעלי אופי דתי. "עשה לך טוב לרצוח ילדה בת 16? אתה מבסוט עכשיו? אתה מרגיש שחבל שלא רצחת עוד ארבע? מה אם מישהו היה מגיע בשליחות האל ורוצח את הבת או הבן שלך?"

בשלב מסוים צוטט שליסל כמי שאמר את הביטוי "שכינתא דגלותא" (ביטוי המתאר את גלותה של השכינה מישראל), בתגובה עימתו אותו החוקרים עם האיסור "לא תרצח", המופיע בפרשת "ואתחנן". "תן לנו את ההסבר בהלכה שמתיר להרוג בן אדם?", ביקשו החוקרים אך שליסל שתק. בשלב מאוחר יותר העלו בפניו החוקרים את הטיעון הבא: "משכב זכר אסור מהתורה, להיות לסבית לא. אז למה רצחת את הבחורה? היית צריך לרצוח רק את הזכרים". בנוסף הם עימתו אותו עם העובדה ששירה בנקי הגיעה למצעד רק כדי לתמוך בחבריה. "ואם אני אגיד לך שהילדה בכלל לא לסבית?", אמר אחד החוקרים, "היא רק באה לתמוך בלסבית. אתה רוצח. תפנים את זה".

הרגע היחידי שבו שליסל דיבר מיוזמתו היה במהלך הנחת התפילין שלו. החוקרים הבחינו במעשיו של שליסל וניסו לעצור אותו, והוא השיב בזעם: "זה התפילין שלי, אני לא צריך לבקש. אני לא צריך מכם שום דבר".

שליסל נולד בדצמבר 1975 כבן הבכור למשפחה בת עשרה ילדים. את ילדותו העביר ברחובות והתחנך בגן של תלמוד תורה. בשלב מסוים עברו הוריו ליישוב יד בנימין. אמו תיארה אותו כבעל "קווי אופי של נוקשות ותובענות".
"הוא היה ילד טוב בלימודים אבל צריך התייחסות מיוחדת, הייתי מושקע בעבודה ולא מספיק עקבתי אחריו", כך סיפר בחקירתו במשטרה, אליעזר, אביו של ישי, שהציג תמונה מורכבת של אישיות בנו. "הוא היה ילד סגור ומופנם, אבל היו לו חברים. מדובר בילד מאוד מוכשר עם אינטליגנציה גבוהה. הוא היה כועס אם ניסינו לעגל פינות, אם ההלכה אומרת – אין פשרות".

אחת הנקודות שחוזרת בחקירותיו של שליסל, היא נטייתו הפוליטית הימנית. "הוא היה ילד נחמד, שאהב לטייל והכיר את ארץ ישראל. היה לו צער על חורבן ירושלים, יותר מאחרים". גם אמו של שליסל סיפקה התייחסות דומה בדברים שאמרה לבנה לאחר שאושפז בכפר שאול לבדיקה פסיכיאטרית בעקבות הרצח. "הנושא של ארץ ישראל תמיד היה חשוב לו. הוא תמך בהתנחלות ובמתנחלים, רצה לגור בשטחים והשתתף בהפגנות נגד ההתנתקות. תמיד היה 'אנטי ממשלה'. לא הכיר במדינת ישראל אך דאג ליהודים", סיפרה. עם זאת הבהירה האם, רבקה חיה, כי בנה מעולם לא גילה נטיות אלימות.

שליסל למד בגיל התיכון בישיבה ברחובות ומשם עבר לישיבה ביישוב יסודות. הוא לא התגייס לצבא ובגיל 18 למד בישיבה קטנה. שם, סיפר האב, החלו התפרצויות שהבהילו את הצוות במקום. "שמענו שבזמן האינתיפאדה (הראשונה – א.ס.) הוא אמר שהוא מוכן לפוצץ את העולם. הוא היה שקט ואז היה מתפרץ והיו נלחצים ממנו שם".

בגיל 23 שליסל התחתן עם אשתו, מיכל, בשידוך. בני הזוג עברו לקריית ספר ובזמן הדקירה הראשונה בשנת 2005 היו להם ארבעה ילדים. בחקירתו תיאר אליעזר כי גרושתו של שליסל הגיבה בחריפות לאירוע. "היא כעסה מאוד ולקחה את זה קשה, לפני שש שנים הם התגרשו". אולם למרות הניתוק ממשפחתו, נראה כי שליסל הפיק תועלת ואפילו נהנה מתקופת המאסר הממושך שריצה.

"הוא אמר שהיה לו סדר יום טוב יותר שם, היו לו פחות מחויבויות, היה לו זמן ללמוד ואת הפינה שלו", סיפר האב. בנוסף לאורח החיים שניהל, זכה שליסל גם לאהדה של שכניו לתא – ואפילו לאהדת הסוהרים. הללו ראו בשליסל את גילומו המודרני של פנחס – דמות מקראית שהגיבה בקנאות ליחסים בין בני ישראל לבנות מואב, וזכתה לברכתו של האל בעקבות הריגת נשיא שבט שמעון. "האסירים וחלק מהסוהרים העריצו אותו, כינו אותו פנחס. הייתה לו אהדה שם ותחושה מאוד טובה. במשך 10 שנים הוא לא ביקש מיוזמתו חופשה".
במהלך תקופתו בכלא, ניסה שליסל ליצור קשר עם בני משפחתו. "הוא ניסה להתקשר כמה פעמים למיכל ואל הילדים וזה לא הלך. מיכל מאוד כעסה עליו על המעשה אבל הילדים היו קטנים. כשהם גדלו הם פחות היו איתו בקשר", סיפרה אמו.

גם בחוות הדעת הפסיכיאטרית שניתנה בעניינו של שליסל לאחר הרצח, תוארה תקופת המאסר כטובה עבורו, אולם יחד עם זאת ניכר כי קיצוניותו הדתית לא התרסנה. "במהלך מאסרו הקפיד על כללי חיים דתיים, שימש כמשגיח כשרות, נתן שיעורי תורה לאסירים ולימד במדרשה. התנהגותו מתוארת כמאורגנת אך לעתים נוקשה, חסרת פשרות וקיצונית בנושאי הדת. מספר פעמים נאבק עם כללי בית הסוהר במטרה להילחם עם יצר הרע ותועבה", נכתב בחוות הדעת.

עדויות בני המשפחה מלמדות כי לאחר שהשתחרר מהכלא, רצה שליסל "להיות משגיח או סופר סת"ם". אמו רבקה העידה שלאחר שחרורו מהכלא מצבו היה טוב מאוד. "היה לו נחמד להיות בקשר עם המשפחה".

חוקר: "האם במהלך החודש האחרון כשהוא התגורר אצלך הוא היה מודע למעשיו?"

חיה: "מודע לגמרי. הוא נראה מאושר. הוא דיבר על העתיד ורצה לשקם את היחסים עם הילדים. רצה להתחתן ולמצוא עבודה".

חוקרת: "האם מישהו שאל אותו בחודש האחרון מה גישתו לקהילת הלה"טבים?"

חיה: "לא. לא נגענו בנושא הזה. חשבתי שזה כבר מאחורינו".
האם אמרה בחקירתה כי היא מתנערת מהרצח שביצע שליסל, למרות שהיא מאמינה כי מצעד הגאווה מנוגד להלכה היהודית. "כולנו במשפחה מסכימים שאוכלוסיית הלה"טבים נגד התורה, אבל מכאן ועד לדקור אנשים... זה בשום אופן אנחנו לא מסכימים"

חוקר: "האם הייתם מנסים למנוע ממנו את הפעולה אם הייתם יודעים שזה מה שהוא הולך לעשות?"

חיה: "הנושא הזה עלה בדיונים של המשפחה. מה היינו עושים אילו ידענו. כמו שאני מכירה את עצמי, חוץ מדיבורים אני לא יודעת אם הייתי עושה משהו מעשי. הוא אחראי למעשיו".

חוקר: "האם ישי הביע חרטה על המעשה לפני עשור?"

חיה: "לא. אני דיברתי איתו על זה מעט מאוד. הוא לא אהב לדבר על זה. הוא היה בטוח שהמעשה שהוא עושה הוא לכבוד הקדוש ברוך הוא. פעם אחת הוא אמר לי שהוא מצטער שנפצעו בגללו ושצריך להתפלל עליהם".

אלא שפעולותיו במצעד הגאווה סתמו את הגולל על כוונות אלו. "הוא רצה שאנשים יצטרפו אליו למחאה, ואמר שצריך מסירות גוף ונפש נגד התועבה. הוא הרגיש כמו פנחס ולקח על עצמו לעצור את המגיפה. הוא הרגיש שהוא עושה את זה כדי לתקן את העולם", תיאר אביו במשטרה.

במהלך מעצרו הובא שליסל לבית החולים הפסיכיאטרי בכפר שאול, וזאת כדי שתתקבל חוות דעת שתיקבע האם הוא כשיר למעשיו. בחוות דעתו של ד"ר סרגיי רסקין נקבע ששליסל כשיר לעמוד לדין, וזאת למרות אופי מעשיו והעובדה כי בשנת 2009 עבר התקף פסיכוטי חריף.

בחוות הדעת מתואר כי שליסל השיב מדי פעם לשאלות הצוות בנוגע לדקירה: "שאלה מעניינת, אך אני לא אענה על זה כי זה נוגע לתיק". הוא הסכים לשוחח על נושאים הקשורים לדת, וקרא במשך שעות ארוכות בספרי קודש.

כשנשאל מה בנותיו הגדולות (בנות 14 ו-16) אומרות על הדקירה, אמר: "אני מאמין שהן כועסות. בפעם הראשונה הם היו ילדים קטנים יותר ולכן דאגתי להם, היום הם ילדים גדולים ויכולים לדאוג לעצמם. זה כמו חתולה שמביאה (יולדת – א.ס.) גורים. בהתחלה היא שומרת עליהם ואחר כך האמא לא מכירה בהם ואפילו לא יודעת מי אלה הילדים שלה".

צוות: "אתה מצטער על מה שעשית?"

שליסל: "תלוי באיזה שלב. שדקרתי את הילדה? או שביום שהיא מתה?"

צוות: "תגיד על מה אתה מצטער"

שליסל: "לא יכול להגיד שאני מצטער. בסך הכל לא רציתי שתהיה שואה של עם ישראל ושעם ישראל יקבל גזרות שוב. לפני עשר שנים, כשהיה המצעד בתל אביב של ההומואים, קיבלנו אסון כבד שהרב אליעזר אבוחצירא רצחו אותו, ולפני שנה היה מצעד של הומואים ושלושה נערים נחטפו ונרצחו".

צוות: "בחרת במי לפגוע? נשים או גברים?"

שליסל: "לא. בפריצה הראשונה שיכולתי להיכנס נכנסתי, ולא היה משנה מי".

שליסל הורשע לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. השופטים נאוה בן אור, רפי יעקבי וארנון דראל כתבו בפסק הדין: "שירה הגיעה למצעד כדי לתמוך בחבריה המשתייכים לקהילה הגאה. היו לה חלומות ותקווה ולהוריה היו חלומות ותקווה לגביה. הנאשם במעשה חשוך ואכזרי כיבה את אור חייה. למרבה הצער והחלחלה, קנאות קשה המוזנת בדברי הסתה קונה שביתה בקרב המוציאים לפועל. חייה של שירה כבו, אולם כל הרוחות שנשבו כל הלילה לא יכבו את האור".

בעוד כעשרה ימים ישמעו הטיעונים לעונש בעניינו של שליסל. עד כה, שליסל סירב לאפשר לסנגורו עו"ד זכריה שנקולבסקי לייצג אותו באופן פעיל במהלך המשפט, ואף אמר כי הוא אינו מעוניין לבצע חקירות נגדיות מטעמו. שליסל לא העיד במהלך משפטו ושמר על שתיקה לאורך הדיונים בהם הופיעו חלק מהמשתתפים במצעד, וביניהם כאלו שנפצעו מדקירותיו. אולם לא בטוח שגם עונש מאסר ממושך ישנה את דרכו של מי שכבר ביצע בעבר מעשה דומה.

אחד המשפטים שמלמדים על תקוותו של שליסל לשינוי בעתיד מופיע במהלך דברים שאמר לאמו בעת שביקרה אותו בכפר שאול. "הסטטיסטיקה מלמדת שבעוד 15 שנים הרוב במדינה יהיו אנשים דתיים שישפטו אותי בצורה אחרת".