התקשורת נלחמת באלימות. וואו.

דרבי תל אביבי, מחצית ראשונה. אמיר שלח, שחקן נבחרת, דורך בכוונה על שחקן שרוע על הדשא. גדי ברומר, חברו להגנה, כבר פירק את הלסת מוקדם יותר העונה אחרי כניסה פראית שלו לגליץ'. טל בנין, עוד נבחרת ישראל אחד, משחק באותה קבוצה, מפגין טכניקת כיסוחים שיטתית שלא הייתה מתקבלת על הדעת באף ליגה נורמלית. אונישנקו ופישונט, לא פחות מאלימים, הם שחקני מפתח בקבוצה היריבה, והעולם שותק. רק האוהדים שרים. ג'ובאני רוסו יורק בזמן משחק על אוהד, חבר של דדש. יו"ר ההתאחדות לכדורגל מרביץ לעיתונאי, אבל זה עניין פנימי של משטרת חדרה. גרפיטי של כתובות נאצה מכתים חדר מדרגות של כל יו"ר ליגת-על שמחשיב את עצמו. המשחקים של הקבוצות הערביות בוטלו באוקטובר, פאקס מההתאחדות הוציא אותן מחוץ למסגרת התחרותית "לנוכח המצב".
ובינתיים: כל שחקן ערבי הוא מחבל.

הטיפול, שנורא פופולארי ללהג אודותיו לאחרונה, באלימות הספורט, נתון בידיהן של רשויות שונות ונפרדות. ממשלת ישראל למשל, צריכה לדאוג שלאוהדי איחוד בני סכנין לא תהיה סיבה להרים אבן, כשהם רואים שוטר יהודי מול העיניים, ושופט הכדורגל מאיר לוי צריך להעיף לכל הרוחות כסחנים ברשיון. סתם דוגמא.

מה הקשר ביניהם. יש קשר. את הקשר הזה לא ניתן להתיר בעוד קמפיין טלוויזיה נגד אלימות בכיכובו של שוחר השלום יוסי אבוקסיס. זה לא נקרא לטפל. אבל החרדה הזו, מפני השנאה שמציפה כמו ביוב את בבואת הכדורגל של הרחוב, רק משתקת את מי שצריך לעשות משהו בנידון. רק מדגישה את חוסר האונים של האחראים. כך יוצא שהטיפול באלימות מתמצה ברמה התקשורתית.
ובינתיים: השוטרים במגרשים ממשיכים שלא לעשות מאמץ אמיתי לתפוס חוליגנים ולהעיף אותם לכל הרוחות הביתה.

אם נשארנו עם התקשורת במערכה, שווה להתעכב רגע על חלקה בעניין. הבעיה עם האובססיה התקשורתית האופנתית לנושא "נגע האלימות", היא לא רק בשטחיות, שמכסה את שורשי הבעיה, ובאפקטיביות המוגבלת שלה, שיוצרת לפעמים פסאדה שקרית. הבעיה היא בדואליות של היחסים בין התקשורת לתחום הסיקור שלה.

המדיה המדווחת יוצרת היסטריה, ונהנית לדווח עליה. יותר מדי. הדוגמא הטרייה האחרונה היא פרשיית לוזון ואוהדי נתניה. שלושת השוטרים שליוו את יו"ר מכבי פתח תקוה למשחק - שכל מי ששוחה בחומר ידע שאין לו פוטנציאל של סיכון בטחוני בגרוש - יצרו כותרות מבהילות מקדימות בעיתונים. כמוהן כהזמנה רשמית לילדים נתנייתים לבוא להתפרע. ראיתי אותם, היו שם אולי 30 כאלה שצעקו לו מרחוק בן זונה. ברדיו דווח ש"יו"ר מכבי פ"ת יצא את המגרש משער צדדי כששוטרים מסוככים עליו מפני ההמון הזועם". אחלה אייטם.
ובינתיים: בני יהודה מסיימת ריצוי עונש רדיוס מקומם שעוד כולנו נשלם עליו, "חברים שרים טייב 2" כבר בשלבי עיבוד באולפן, ובנצרת מחכים לכריסמס כדי שיתנו להם לערוך משחק בית ראשון. אם ירצה סנטה קלאוס.