בשפה העממית קוראים לזה ורטיגו. תחושה איומה שהעולם מסתובב, הקירות רוקדים, הקרקע אינה יציבה, כשבחילות והקאות מלוות לפרקים את החוויה. הרופאים מכנים את התחושה האיומה הזו סחרחורת, ומסבירים שוורטיגו הוא רק סיבה אחת לסוגים שונים של אותה הבעיה. לא מדובר בסחרחורת קלה שמרגישים כשמתרוממים מישיבה ממושכת או לאחר נסיעה ארוכה, אלא בתחושת סחרור שיכולה להישאר פרקי זמן ארוכים ולפגוע מהותית בתפקוד היומי.
כ-60 אחוז מהאוכלוסייה מתלוננים על סחרחורת לפחות פעם אחת במהלך חייהם. מחצית המתלוננים סובלים מאחר שלא שתו או אכלו מספיק, היו נתונים ללחץ בעבודה או נטלו תרופות המשפיעות על מדדי הגוף. החצי השני יגלה במהרה שהמקור לבעית הסחרחורות הבלתי פוסקות נמצא באוזן - איבר שיווי המשקל. "אתה מרגיש שהעולם מסתובב או אתה?", ישאל הנוירולוג בפגישה הראשונה וינסה לברר האם מדובר בסחרחורת סיבובית. אלו שעונים בחיוב על ההגדרה, מצפים לימים קשים של סחרור, חוסר יציבות וקושי לבצע את הפעולות הבסיסיות ביותר כמו להתקלח, להתלבש, לצאת מהבית או לטפל בילדים. רבים מתארים זאת כתחושת מחנק ובהלה, המהולה בסחרור שאינו נגמר. ברי המזל יחוו התקף למספר מצומצם של ימים או שעות, לאחריו יחזרו לשגרה באנחת רווחה. אך אחרים יאלצו להתמודד עם הסחרחורת הארורה במשך שבועות, חודשים ואף שנים.
לרפואה המערבית אין את כל הפתרונות לסובלים מסחרחורות החוזרות דמויות וורטיגו. "לכן הגישה למטופל צריכה להיות הוליסטית", אומר ד"ר משה חיימוף, רופא אף אוזן גרון ומנהל השירות במרפאת הסחרחורת במרכז הרפואי רבין בבית חולים השרון, שהתמחה בבית החולים הלאומי לנוירולוגיה באנגליה. "שם הסתחררתי עם המטופלים", הוא מספר בחיוך. מאז, הוא מסור לחולים הסובלים מסחרחורת, להוט למצוא פתרונות ומקיף את המטופלים בסוגים שונים של סיוע, נפשי, תרופתי ותזונתי, לפי הצורך. "הגענו למצב של כ-80 אחוזי הצלחה בטיפול בסחרחורת", הוא מספר בגאווה.
יש סיבות רבות להופעתה של סחרחורת, בהן שלוש מרכזיות: פגיעה חדה או כרונית באיבר שיווי המשקל באוזן, תזוזת גבישים באיבר שיווי המשקל באוזן הפנימית ומחלת המנייר. לדברי ד"ר חיימוף, שלב האבחון הוא הקשה מכולם מאחר והוא אורך זמן רב ומורכב מבדיקה גופנית ותיאור המטופל את מצבו. "ראשית צריך להבדיל שלא מדובר במשהו מוחי ולזהות את המקור". אם הוא מאבחן זיהום ויראלי, החולה מקבל טיפול תרופתי קצר מועד, במטרה להקל על הסימפטומים. בדרך כלל, המוח מפצה תוך זמן קצר על אובדן שיווי המשקל ויוצר תיקון. "הבעיה מתחילה ברגע שהמוח לא מצליח לבצע את התיקון במלואו והסחרחורות לא חולפות, בשל בעיה אחרת בריאותית או נפשית". הוא מוסיף שהפחד לבדו עשוי למנוע מהמוח את הריפוי הטבעי ולגרום לסבל של שנים ארוכות.
מי שלא חווה סחרחורת מהסוג הזה - יתקשה להבין. הרי כמעט כולם בשלב זה או אחר סובלים מסחרור ראש קל בשל מחלת חום, חוסר שעות שינה או תזונה לקויה. אבל רק מי שחש את הקרקע נשמטת לו מתחת רגליו, רק מי שמכיר את חוסר האונים מול הקירות הרועדים-זזים, רק מי שהרגיש את דפיקות הלב נוכח הבהלה האוחזת בגוף כאשר הכל מסתובב - יזדהה ויהנהן בהסכמה מהולה בפחד מההתקף הבא. כוס מים לא תעזור, להירגע ולנשום עמוק לא יעבירו את הסחרחורת ואין מדובר בפסיכוסומטיה, חרדת הלב או תעתועי הנפש. אלא בבעיה אמיתית וקשה, כזו שלא תמיד יש לה פיתרון.
ניצן שמיר, בחור צעיר ובריא בן 28 מתל אביב, היה חלק מחיי הלילה במשך שנים ארוכות. היום הוא עובד בהייטק, אבל עדיין שותף במטבח לילה, מסעדת שף ובבר ה"מונשיין", נהנה משעות הבוקר הקטנות וכל מה שעולם הבילויים יכול להציע. לפני כשנה, חש ירידה בשמיעה. בהתחלה ייחס את התופעה למוזיקה החזקה אותה הוא שומע או לשירות הצבאי בחיל התותחנים. הוא החל לפקוד רופאים, להעלות השערות ולנסות לברר את מקור הבעיה, אולם איש לא הצליח להסביר את מצבו. חודש לאחר מכן, בשעת לילה מאוחרת, הוא התעורר שטוף זיעה כשכל החדר מסביבו זז. "זה היה אחד המצבים הכי מלחיצים שנתקלתי בהם בחיי", הוא מספר בגילוי לב על הסחרחורת הסיבובית שפקדה אותו, "לך תסביר לאנשים שאתה פתאום לא מצליח ללכת ואתה מאבד את תפיסת המרחב".
בשנה החולפת הוא חווה כשמונה התקפים כאלו המדמים ורטיגו, ומשבשים את חייו לחלוטין. "זה תופס אותך לא מוכן. אתה לא יודע מתי זה יבוא. בלילה, במסעדה עם בת הזוג, בשיעור באוניברסיטה או בזמן הליכה ברחוב". לאחר אשפוז ממושך ואין-ספור בדיקות, הוא אובחן כחולה מנייר - פגיעה במכלול האוזן הפנימית מסיבה שאינה ידועה, המלווה פעמים רבות בירידה בשמיעה, "צפצופים" באוזניים וסחרור דמוי ורטיגו. שמיר החל לקבל טיפול תרופתי ופצח בדיאטה קפדנית, הכוללת בין היתר התנזרות ממלחים, אלכוהול וקפאין.
"תקופה ארוכה פשוט לא היו לי חיים. לא ידעתי מתי יבוא ההתקף הבא. לא יכולתי ליהנות מבילויים או לשבת בבר עם חברים". היום הוא עדיין לא בריא לגמרי, אבל מעט יותר מאוזן, הוא מתחיל לאט לאט להתמודד עם המצב החדש, "אפשר לחיות עם זה. הדרך להתמודד עם זה היא לקבל את השינוי וגם לעשות שינוי בעצמך. לשנות את אורח החיים ולהתמיד בדיאטה וספורט. אומנם זה משהו שכולם צריכים לעשות, אבל אצלי זו קריטי".
לסובבים אותו הוא מעניק הסבר לקוני, מבלי לפרט: "אני סובל כרגע מבעיה כרונית ומטפל בעצמי כדי לחזור לנורמה". אבל לקרובים ביותר הוא מספר את הכל. על התקפי הסחרור הבלתי נשלטים, הסיבה העלומה למחלה ודרכי הטיפול. למזלו, הסביבה תומכת, וגם בת הזוג התגייסה למאבק: "היא התרגלה לאכול ללא מלח", הוא אומר בחיוך, "זה אפילו בריא יותר". בהמשך, הוא לקח אותה איתו לסדרת הטיפולים שהוא עובר, כדי לדעת איך להתמודד עם הבעיה ובעיקר - איך לא להתמודד. "הדבר האחרון שצריך להגיד לאדם במצב של סחרור זה להירגע ושהכל יהיה בסדר", הוא מצטט את הרופא שטיפל בו.
פעמים רבות, הטיפול בסחרחורת מצריך גם טיפול נפשי. מעבר להתקפים הקשים, ישנן השלכות רגשיות על הצלחת הטיפול. החרדה העצומה המלווה כל התקף פוגעת ביכולת הטבעית של הגוף לריפוי, והפחד מפני הסחרחורת הבאה עשוי לנטרל את אורחות החיים, לפגוע בקריירה ובחיי החברה. "במקרים רבים, הסחרחורת מגבירה בעיות רגשיות שכבר היו שם קודם", מסבירה הפסיכותרפיסטית דרורה קטוביץ, המתמחה בטיפול בסחרחורת בגישה התנהגותית קוגניטיבית (CBT) ובטיפול קליני במצבי לחץ וטראומה.
לדברי קטוביץ, מי שנוטה לסבול מדיכאון או חרדות, קרוב לוודאי יחווה את אותן תחושות בעיתות סחרחורת - רק בעוצמה גבוהה יותר . כמו כן, היא מצביעה על קושי אמיתי בתפקוד גם בין התקפים, כשהחולה כבר חוזר לשגרה, אבל החשש מן ההתקף הבא מביא אותו לכדי שיתוק. "יכולים להיות מצבים בהם האדם לא יכול לחזור לפעילות רגילה בכלל. למשל, חושש לנהוג לבד, לא רוצה לצאת לבד מהבית לבילויים וסידורים, לא מצליח להגיע לעבודה, חושש להתקלח, לשטוף כלים, לעלות על סולם ולא כל שכן בזמן ההתקפים עצמם". לדבריה, כל פעולה המצריכה הזזה של הראש, או עצימת עיניים עשויה להוביל לסחרחורת בזמן התקף.
מנסיונה של קטוביץ, הסחרחורת מאלצת את המטופל להפחית בעומס שעות העבודה ובהכנסות, מה שמקדם מתח וחרדה. "רק שיפור החרדה והמתח, וקבלת המצב החדש, יאפשרו למוח לבצע תיקון ולתהליך הרפואי לעבוד", היא מסבירה. "הסחרחורת מובילה אנשים לתחושות שמשהו נורא עומד להתרחש, לחשוב שהם עשויים להתמוטט פיזית או להשתגע או לעשות צחוק מעצמם. כל אלו מהווים זרז להמנעות ולשימור המצב הקיים, לפחד מהסחרחורת הבאה, לסטרס מתמיד וירידה תפקודית. במקרים קיצוניים - למחשבות על מוות".
לרוב, בני הזוג נאלצים לשאת בעומס הבית והטיפול בבן הזוג, ואלו עשויים להוביל לקשיים בזוגיות. "זוגות שגם כך נמצאים על סף משבר, עשויים להגיע למצבי גירושים בגלל הסחרחורת", מסבירה קטבויץ. "ישנם מצבים בהם בן הזוג לא מצליח להבין מה עובר על השני בזמן סחרחורת. זה מוביל לבדידות והסתגרות, מחריף את הקרע הקיים". יחד עם זאת, היא מבקשת להדגיש שהסחרחורת היא לא מחלה אלא תופעה, תגובה של הגוף למצב מסוים. כדי לטפל באדם הסובל מסחרחורת, היא אוספת נתונים על המטופל הכוללים מידע רפואי וכן דיווח שלו עצמו על התחושות בזמן הסחרחורת: האם הוא מרגיש ציפה, האם הוא מרגיש שהקירות זזים, וכן הלאה.
בהמשך, המטופל עונה על שאלון לבירור דיכאון וחרדה, ובהתאם ננקטת הגישה הטיפולית. "מישהי אמרה שהיא סובלת מחרדה כבר 18 שנה, אבל מאז התקף הסחרחורת וחוסר היציבות - הכל התגבר. החרדה התעצמה, היא לא יכולה לישון או להישאר לבד, היא ממש פוחדת למות". המשותף לכולם, היא אומרת, זו תחושת חוסר השליטה שהסחרחורת מביאה עמה.
אורה נסירי, בת 57 שהחלימה ממחלת הסרטן, סובלת כבר שמונה שנים מהתקפים חוזרים של סחרחורת. לשיטתה, המרכיב המרכזי בהחלמה הוא הטיפול הרגשי. "העבודה שלי היא להשלים עם חוסר השליטה, וזה מאוד קשה". היא נזכרת בהתקף הראשון. בוקר אחד התעוררה עם תחושה שלא חוותה מעולם. הכל התחיל להסתובב סביבה במשך דקות ארוכות. "כשזה עבר, הבת הגדולה שלי שכנעה אותי ללכת לבית החולים. הלכתי בחוסר רצון, כי כבר הרגשתי טוב, אבל כשהגעתי לדלפק המיון הסחרחורת חזרה בכל הכח".
הפעם, ההתקף היה חמור ולווה בהקאות ואיבוד שליטה על הצרכים. נסירי אושפזה לשבועיים. "חשבו שאני עוברת אירוע מוחי ושלחו אותי לסדרת בדיקות. בסוף התברר שמדובר בווירוס באוזן". כשחזרה לביתה המצב אמנם השתפר, אך היא עדיין חשה חוסר שיווי משקל ונאלצה להיעזר בקביים. לאחר שהחלימה מהווירוס, זכתה לחמש שנים שקטות. אך השקט הופר כשחוותה תזוזת גבישים באיבר שיווי המשקל באוזן, שהחזירה את הסחרחורות במלוא עוצמתן. התופעה הזו נחשבת לשכיח,ה אך מאז היא חווה התקפים מפעם לפעם. בימים בהם היא מרגישה סחרחורת, איכות החיים יורדת דרמטית. בעבודתה כדיילת מכירות בחברת קוסמטיקה היא מתקשה לתפקד, בזוגיות היא הופכת לנזקקת, מתקשה לנהל שגרת חיים תקינה ויחסי האישות נפגעים.
נטע חדד, אחות חדר מיון בת 33, טופלה במרפאת הסחרחורת תקופה ארוכה. היא אם לשניים ולפני כשנה וחצי נדבקה בשלבקת חוגרת. כתוצאה מסיבוך המחלה, היא סבלה ממגוון תסמינים: הקאות חוזרות, התעלפויות, שיתוק בעצב הפנים וסחרחורות קשות. כמעט חודש שהתה באשפוז, משאירה בבית ילד קטן. "את מרגישה שהעולם לא מפסיק להסתובב ואין לך רגע מנוחה. הרגשתי שזהו, נגמרו לי החיים. איך אפשר לחיות ככה?".
היא הייתה אז באמצע ההיריון השני ונאסר עליה לקבל כל טיפול תרופתי. בנקודה זו, שקלה הפסקת היריון, אבל בשל הפלות קודמות שנאלצה לעבור בעל כורחה, חששה והמשיכה לשאת בכאבים ללא טיפול תרופתי. "אמרו לי שזה ישתפר עם הזמן, אבל זה לעולם לא יעבור". פיזיותרפיה ארוכה וטיפול היטיבו דרמטית עם מצבה, אבל היא עדיין סובלת מסחרחורות ותחושה של ריחוף לפרקים. "תמיד קיים הפחד שזה יחזור". ואכן, לפני חודשיים, זה חזר: "כנראה שעומס בעבודה ומתחים הובילו להידרדרות המצב". היא אושפזה בשנית וכעת נמצאת בחופשת מחלה בבית.
אולי בשל מקצועה ומקום עבודתה, זוכה חדד לתמיכה רחבה מסביבתה הקרובה, אבל היא מודעת לכך שיש אנשים שלא מצליחים להבין את הסבל והכאב שחווה אדם בזמן התקפי סחרחורת. "לא רואים את זה מבחוץ והאדם נשמע נורמלי לגמרי. קשה להבין את מידת הסבל שעוברת עליו". עבורה היה מדובר גם בדיכאון קשה ותחושה שזה לא ייגמר לעולם. "היום, כשאני נתקלת באנשים שסובלים מסחרחורת במיון, אני מבינה בדיוק על מה מדובר. זה משנה את האמפטיה לאדם באופן מיידי".
"לומדים לחיות עם זה", מסכמת נסירי בעצב, "להפיק את המרב מהזמן בו הכל כשורה, ובעיקר לא לחשוב על ההתקף הבא כי גם החרדה עצמה יכולה לגרום לסחרחורת". גם לאחר שעברה טיפולים קשים והקרנות בדרך להחלים ממחלת הסרטן, היא טוענת בתוקף כי "שום דבר לא משתווה לקושי מול הסחרחורת".