על גאווה וחירות

במפלגות השמאל דוגלים בתפיסה של "לא חוקקת – לא קידמת" ומבקשים להגביר את מעורבות המדינה בחיינו. לשיטתנו, פעילי להט"ב בליכוד, שיפור מצבה של הקהילה הגאה אינו עובר בתוספות לספר החוקים

  • גאווה
  • להט"ב
עמרי רוזנקרנץ
מצעד הגאווה בתל אביב בשנה שעברה (צילום: ראובן קסטרו)

דבר אחד משותף לנו, פעילים להט"בים בליכוד, ולעמיתינו הפעילים במפלגות השמאל: הרצון להעביר מן העולם דעות קדומות הקשורות לקהילה הגאה, להכחיד גילויים של אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית ולחיות בחברה פתוחה וסובלנית יותר, המאפשרת לאדם לחיות את חייו, גם אם חיים אלו שונים מן המקובל על רוב החברה. למרות הפערים הגדולים בינינו לבין פעילי שמאל בכל הנושאים המרכזיים שעל סדר היום - ביטחון, כלכלה, הקשר בין עם ישראל לארצו - שאיפות אלה משותפות לכולנו.

למרות זאת, יש הבדל יסודי ומהותי באופן שבו אנחנו, בימין, רואים את הדרך להשגת המטרות הללו. ההבדל הזה קשור לתפיסת היחסים שבין המדינה לפרט ולמידת המעורבות שלשיטתנו כדאי שתהיה לשלטון בחיי האזרחים. בשמאל מבקשים לקדם את הקהילה באמצעות חקיקה, המעמיקה יותר ויותר את מעורבותה של המדינה בחיי הפרטים - ובהם, כמובן, הלהט"ב - ואילו אנחנו שואפים לשחרר את הקהילה, ואת הפרטים השונים והמגוונים המרכיבים אותה, מאחיזתם של מוסדות השלטון. לתפיסתנו, שיפור מצבה של הקהילה הגאה אינו עובר בתוספות לספר החוקים העבה מדי של מדינת ישראל, אלא דווקא במחיקת חוקים והסרת מחיצות וכבלים שיאפשרו לכולנו לעצב את חיינו כראות עינינו.

עוד בוואלה!

איך אסי שיכנע את עדי בוזגלו להביא עוד ילדה לעולם?

לכתבה המלאה
ח"כ אמיר אוחנה, חבר הכנסת ההומו המוצהר הראשון בליכוד (צילום: נועם מושקוביץ)

אין עוררין על כך שב-20 השנים האחרונות השתפר מצבה של הקהילה באופן דרמטי, בכל המובנים ובכל תחומי החיים: נראות תקשורתית, ייצוג פוליטי, קבלה והבנה בקרב חלקים הולכים וגדלים בחברה הישראלית והפחתה ניכרת במפלס השנאה, הבורות והדחייה כלפי להט"ב בישראל. אין אדם סביר שיטען שמצבם של להט"ב בשנת 2016 טוב פחות משהיה בשנות ה-90 ובוודאי קודם לכן. זו מבחינתי ראיה ניצחת לתקפות הנחת המוצא שלנו: השיפור המשמעותי הזה התרחש מבלי שעבר כמעט כל חוק משמעותי העוסק בקהילה הגאה, כולל, אגב, בזמן ממשלות שמאל או מרכז-שמאל. המשמעות בעיני היא ברורה – אין הכרח בחקיקה כדי ליצור שינוי חברתי. חוקים הם אינם חזות הכול.

העובדות הללו עומדות ביחס הפוך לתפיסה הרווחת בציבור - והקהילה הגאה בתוכו - שלפיה "לא חוקקת – לא קידמת". מבחינת רבים מעמיתיי בשמאל, התקדמות הקהילה מנוקזת כמעט כולה ליכולת להעביר חוקים הנוגעים לה. אחת המשימות שלנו, הלהט"ב בימין, היא לשנות את השיח ולהסיט את המוקד מהרדיפה חסרת הפשר ומעוטת הסיכויים אחר חקיקה לנתיבים מועילים ונכונים יותר.

יום הגאווה בכנסת (צילום: מערכת וואלה! NEWS, האגודה למען הלהט"ב)

בשמאל מבקשים להגביר את מעורבות המדינה בחיינו, ואילו אנחנו דורשים ממנה לשחרר אותנו, להעניק לנו את החירות להיות מי שאנחנו. איננו זקוקים לאימא מדינה ולאבא ממשלה שינהלו עבורנו את חיינו, יגדירו עבורנו את משפחותינו ויולידו ויגדלו עבורנו את ילדינו.

תפיסת הימין הליברלי היא ברורה: המשימה שלנו היא ליצור גשרים, לא חוקים. הגדלת הנראות של בנות ובני הקהילה, חיזוק הקשרים שלנו עם קבוצות חברתיות אחרות והפחתת הפחד והרתיעה מאיתנו במקומות שבהם היא עוד קיימת – כל אלו יביאו את קהילת הלהט"ב למקום טוב יותר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully