זה לא ברור שהיא לו עונה "כן"

בתור הורים יש לנו חזון לגידול ילדינו, איזה שירים הם ישמעו, מה הם יאהבו לעשות ומי יהיו החברים שלהם. יש לנו שליטה על כך עד גיל מסוים, אך מגיע הרגע שהשליטה שלנו הולכת ומתמעטת ואנחנו צריכים להחליט האם אנחנו חוסמים בגופנו את התמורות שמתחוללות בילדינו או שאנחנו ניצבים באומץ ומוכנים להיות עם הילדים שלנו בזמן שהם משתנים, ובעיקר בזמן שהחזון שהיה לנו על האופן שבו יגדלו הולך ומתפוגג.

לפני מספר שבועות הבת שלי בת השש ביקשה לשמוע את השיר "ברבי". סירבתי. הסברתי לה שמדובר בשיר שלא מכבד נשים ושאני לא רוצה שתשמע שירים כאלה. היא לא הבינה באמת מה אני רוצה ממנה, ובמקביל המשיכה לשמוע את השיר אצל חברות או בצהרון אחרי הגן.

לאחר שבועות של התעקשות מצידי הבנתי שהתפקיד העיקרי שאני צריך למלא בעולמה הינו תפקיד של מתווך. החלטתי להיות לצד ילדיי בזמן שהם משתנים ולהוות עבורם גורם מתווך בינם ובין החברה שנמצאת שם בחוץ; בינם ובין ילדים שהם פוגשים במסגרות החינוכיות ובגינות המשחקים; בינם ובין נשות הצוות החינוכי, בינם ובין הפרסומות בטלוויזיה, התוכניות והשירים ביוטיוב; בינם ובין הנהגים שנוהגים בפראות, עוקפים פקקים ומצפצפים על כולם.

כדי שנצליח להיות מתווכים נאמנים, הילדים שלנו צריכים להאמין לנו שאנו רוצים בטובתם, ששיקול הדעת שלנו נכון, ושאנו נותנים הכרה גם לרצונות ולמאווים שלהם.

החלטתי לשמוע איתה את השיר ביחד ובכל פעם שיש משפט שמתייחס בזלזול למין הנשי לעצור ולהסביר לה את הבעייתיות שבדבר. דיברנו על משפטים כמו "ברור שהיא עונה לי כן", "כל מה שאומרים עליה רק כי זה ברור שהיא בובה" ועוד.

אמרתי לה שהיא לא צריכה להגיד "כן" לאף אחד באופן אוטומטי ושהיא תגיד כן רק אם היא רוצה. שהיא צריכה להקשיב ללב ולגוף שלה ולהרגיש שהיא בטוחה בסביבת החברים שלה. דיברנו על המשמעות שבן או גננת קוראים לך בובה, מה ההקשר של המילה בובה והאם זה טוב או רע בעיניה שקוראים לבת בובה.

בפעם הראשונה הרגשתי שהיא מתחילה להבין על מה אני מדבר. לי ברור שההבנה האמיתית שלה תגיע בגיל ההתבגרות כאשר תהיה בסיטואציה שבה תצטרך להגיב על הערות סקסיסטיות כלפיה או להחליט האם להגיד כן כי היא רוצה או כי זה מה שהסביבה שלה מצפה ממנה.

כהורים עלינו להיות מספיק אמיצים על מנת להסתכל על המציאות נכוחה, לא לאסור ולשלול באופן אוטומטי "כי ככה אמרנו" אלא להתעקש על הסבר ופירוש תוך מתן תוקף לחוויה שלהם ולהנאה שלהם. אם נתעלם, נשלול, נאסור, לא ניתן מקום – הרצון שלהם לא ייעלם. הם פשוט ימצאו מקום אחר להביא אותו לידי ביטוי.

הכותב הוא ראש תחום עבודת רחוב בעמותת עלם.
עמותת עלם מקיימת בימים אלו מבצע התרמה שנתי. לתרומת 18 שקלים חייגו 2886* או הכנסו לאתר עלם www.elem.org.il

נוסע באוטו בדרך לחוג
אליה בת השש מבקשת לשמוע שוב
אומרת לי שים "איך היא אוהבת את השמש"
שומע ומתחיל לזוז. איזה קצב, איזה גרוב
לאט לאט מתחיל לחוש בחוסר נוחות
אני עובד בעלם ומחנך לשוויון מגדרי
תבינו, אני אחד שמילים כמו החפצה עולים אצלו באופן טבעי

רוצה שתשמע את גלרון, חדד או קינן
אבל מבין שאני לא יכול לעצור את הזמן
היא תשמע את השירים כך או אחרת
אז עדיף שזה יהיה איתי ולא במחתרת

השיר "ברבי" מתחיל להתנגן
אנחנו רוקדים ונהנים מסטטיק ובן
ואז אני מסביר לה שהיא לא חייבת להגיד אף פעם כן
רק אם היא רוצה
ושאף אחד לא יעז לקרוא לך בובה!