מה שנקרא, נקטפה בדמי ימיה

הרשו לי לספר לכם בצער כי בפרשתנו קובר אברהם את שרה. ההלוויה התקיימה במערת המכפלה, סמוך מאוד לרחוב השוהאדה. לא היו נפגעים. המוות הפתאומי הזה הופך טראגי במיוחד כאשר שמים לב כמה צעירה היתה שרה במותה: 127 שנה. כדי שתקבלו מושג, רק לפני ארבע פרשיות עוד קראנו על אורך חייהם של כל המתושלחים. הממוצע המבהיל של ראשוני העולם עמד על 700 שנה לאדם, לא כולל ימי מילואים. מדובר בהישג שגם הרב כדורי יכול רק לחלום עליו. אני מתאר לעצמי שה- 400 שנים האחרונות היו קצת משעממות. מצד שני, תמיד אפשר היה לקפוץ לקין ולהריץ דחקות.

המספר האסטרונומי הזה של השנים לא מחייב אותנו להערכות פיזיולוגיות, אבל קשה להתעלם מכך שהתורה טרחה לספר בפירוט על זה הטירוף. ניתן ללכת על הכיוון הטבעי ולומר כי כאשר חיים בטבע נטול קיטור, חיים 800 שנה, אבל בדרך זו קשה להבין את המעבר החד בין המילניום הראשון למילניום השני. אחרי ככלות הכל, גם העולם בו שרה חיה לא היה רווי סיגריות וטלפונים סלולאריים.

הרב קוק, אחד האנשים המדהימים ביותר שפסעו אי פעם על הקרקע בה אנו צועדים היום, טען כי בראשיתו של העולם לא היו ניוז. עדכוני החדשות - וגם זה רק במקרים דחופים - היו משודרים אחת למאה שנה. שום המצאה, שום התרחשות ושום שירה לא היתה בעולם הקדמון. קורנפלקס. התהפוכות הנפשיות שעברו על האדם הקדום לא הצדיקו מיתה מוקדמת כל כך. האבולוציה הרגשית היא שהפכה אותנו למעורבים יותר וממילא למזדקנים יותר. לא מדובר בטענה היסטורית, אלא באבחנה מעניינת על אודות אופיה הפנימי של ראשית הבריאה.

אם להמשיך את אותה תזה היסטוריוזופית, למן הרגע בו נגלה ה' לאברהם, עבר העולם פאזה. שינה כיוון. לחיות בעולם עם עם נבחר זה לחיות בעולם דחוס, עולם בו 500 שנה של שאנטי וחיפוש עצמי לא באים בחשבון. אם נצא מנקודת מבט מטאפורית, כלומר 800 שנה כמשל לחיים משעממים, הרי שההבדל בין המתושלחים לאברהמים היה ההבדל בין חיים עם יעוד לחיים בלי יעוד.