רחוק מהעין הציבורית נפל אתמול (ראשון) דבר במדינת ישראל. בית המשפט העליון קבע באופן חד-משמעי כי אדם שדקר חייל למוות יכול להסתובב חופשי. זאת, נוכח מחדלי חקירת המשטרה, החלטה שערורייתית של בית המשפט המחוזי ובעיקר לאור התנהלות הזויה של פרקליטות מחוז ירושלים.
מחדלי החקירה הובילו לקיצור עונשו של נחום בן יצחק, שהורשע ברצח החייל איציק מור בשנת 2009 במועדון "ואן גוך" בירושלים, מ-13 שנות מאסר בפועל לעשר שנות מאסר בלבד. ואולם, המאורע המרכזי שיש לתת עליו את הדעת בדיון של סגן נשיא בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, השופט סלים ג'ובראן, והשופטת דפנה ברק ארז, הוא כי אוהד דדון, אחיינו של הקבלן הירושלמי יאיר ביטון, יכול לנשום לרווחה. זאת, למרות שהוכח כי הוא דקר למוות את מור.
מקוממת עוד יותר העובדה כי לפרקליטות לא הפריעה העובדה כי דדון מזוכה, והוחלט שלא להגיש ערעור. זאת, בניגוד להתעקשותו של נציגה, ארז פדן, להגיש ערעור ולמרות שמחדלי החקירה בתיק זועקים לשמיים. "פסק הדין הצביע על כך שהיה על המדינה לבחון בכובד ראש את האפשרות של הגשת ערעור גם על פסק דינו של דדון", קבעו השופטים על אודות ההחלטה השנויה במחלוקת של הפרקליטות שלא להגיש ערעור, כאשר פדן עצמו שוהה בשנת השתלמות בחו"ל.
אי אפשר שלא לתהות - כותב שורות אלה מלווה את הפרשה הסבוכה הזו כבר מאז אותו ליל יום חמישי באוקטובר 2009, אז יצאו לבילוי משותף נחום בן יצחק וחברו, אוהד דדון. לפי הראיות, בשלב מסוים, התפתח ויכוח בין חברתו של דדון לבין חברתו של מור. בסופו של יום, מצאו דדון ומור מתקוטטים בסמוך למועדון כשבסיומה של התגרה, נדקר מור למוות. השניים נמלטו מהזירה באמצעות רכבו של החבר, בן יצחק.
בעוד דדון הסגיר את עצמו לאחר בניית גרסה מפורטת למשטרה, בן יצחק עושה טעות קשה ומחליט לברוח ולהימלט מהמשטרה. דדון נחקר בחשד לרצח, בסיוע של חברו הטוב ביותר של דודו, עו"ד רונאל פישר. בן יצחק מסגיר את עצמו רק לאחר כמה שבועות. במהלך החקירה, דדון, בייעוץ עו"ד פישר, מפיל את כל האשמה על בן יצחק. מנגד, בן יצחק מספר כי רק סייע לחבר, והביא לו סכין מהרכב כאשר דדון הוא זה שדקר את מור.
במקביל לחקירת הרצח, נרקמת גם חברות אמיצה בין שניים: עו"ד פישר ומפקד מרחב ציון, האחראי על החקירה הסבוכה שבינתיים מתנהלת ברשלנות קשה, תת-ניצב ברונו שטיין. בתום החקירה מוגש כתב אישום נגד השניים. בשל חקירה רשלנית והיעדר ראיות מספקות, נאלצו בפרקליטות להגיש כתב אישום על הריגה בצוותא. הפרקליטות לא מצליחה להצביע על מי מבין השניים הוא הדוקר. כאשר התקבלה הכרעת הדין, ולאחר זיכויו המהדהד של דדון, התפתחה תגרה של ממש בבית המשפט בן משפחתו של מור לזו של דדון, כאשר כל אותה העת מרחפת עננה כבדה על החברות של פישר עם גורמים בכירים בפרקליטות.
בשיחות סגורות ביקש פדן ללכת על ערעור. ואולם, חרף העבודה כי המחלקה לחקירות שוטרים קיבלה חומרים על קשרים פסולים בתוך משטרת מחוז ירושלים בעת ביצוע החקירה, וגם לאחר הסתבכותו של פישר ורות דוד, לא נעשה דבר כדי לנסות ולהגיע לקמצוץ של אמת בידי בפרשה זו. לא על ידי המחלקה לחקירות שוטרים ובטח שלא על ידי הפרקליטות. גם הקלטות שנחשפו בוואלה! NEWS, שבהן נשמע אחד החוקרים בפרשה מספר על הקשר בין קצין בכיר בחקירה לרונאל פישר, והצעות, לכאורה, לשילובם העתידי בדירקטוריון ב. יאיר, החברה של יאיר ביטון, לא הצליחו להתניע את אנשי מח"ש לקראת הגשת ערעור.
בתגובה לשאלתנו מדוע לא שוקלים ערעור, במקביל לערעורו של עו"ד קובי בן שעיה, בא כוחו של בן יצחק, נענינו בתשובה סתומה: "כידוע, הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות עדים שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ונדירים". כלומר, הפרקליטות סברה כי לא מדובר במקרה נדיר.
ניכר כי אנשי הפרקליטות למדו כיצד "מקרה ואן גוך" הפך בהחלטה אחת של בית משפט העליון למקרה נדיר מאוד. "תיק 'ואן גוך' הוא אחד התיקים המסריחים ביותר שנחקרו במשטרת ירושלים", סיפר בעבר קצין בכיר במחוז ירושלים. "עד היום התיק הזה מסעיר את כל המחוז, בעיקר לאור מה שלא נחשף בו".
בני משפחתו של נחום בן יצחק מספרים כי באותו היום שבו זוכה דדון מהריגתו של מור, הגיעו קרוביו מצוידים מבעוד מועד בסוכריות. קשה לשפוט לאור ההתרשלות בהתנהלות הגופים המבצעים במדינה אם הם ידעו משהו שאנחנו לא, אך אתמול הבהיר בית המשפט כי גם אם לבן יצחק המורשע יש אחריות, סביר כי דדון הוא נועץ הסכין, לא רק באיציק מור, כי אם במנגנון הצדק בישראל.