אם יש טיסות לואו-קוסט, למה שזה לא יתפוס גם בקייטנות?

הקיץ כבר כאן. לא רק מזג האוויר מעיד על כך, גם החיפושים הקדחתניים, החישובים האינסופיים וההחלטות הרות הגורל שההורים עסוקים בהם יום וליל בנוגע לחופש הגדול ומה נעשה עם ילדינו בחודשיים החמים.

את הדברים אני כותב גם כבעל משפחה ברוכת ילדים ברוך השם, גם כא?ב בבית שבו שני ההורים עובדים וגם כחבר מועצת העיר ופעיל ציבור בירושלים. אין לי ספק כי בכל משפחה ברחבי הארץ שבה שני ההורים עובדים, יזדהו עם דבריי, לו רק יעצרו לרגע ממרוץ החיים-עבודה-ילדים ויביטו סביב. גם המיקום הגיאוגרפי אינו רלוונטי והנסיבות דומות מחוץ לירושלים בכל עיר ויישוב בישראל.

אז מה נעשה עם ילדנו, ניתן להם "לבלות" ברחוב? אולי נושיב אותם מול המסך המרצד? אפשר להשאיר אותם בבית ב"קייטנה ביתית" נטולת עניין ותעסוקה מספקת, שההורים גם ככה לא מצליחים לייצר בדרך כלל, עקב עיסוקים נוספים בבית. לכולם ברור שהקייטנות (האמיתיות) מהוות פתרון יעיל והנכון ביותר בעבור ילדינו בזמן שאנו עובדים לפרנסתם ולפרנסתינו.

הילדים מעוניינים בקייטנות מלאות בפעילויות, טיולים, הפעלות, חוגים ועוד, ובצדק מבחינתם, הם התרגלו שזו האופציה היחידה שקיימת וכל דבר עם מעט פחות תוכן, פשוט "לא שווה". אך המשוואה פשוטה, פעילויות רבות שוות כסף רב. קייטנה בחופש הגדול עולה אלפי שקלים. כאשר הקייטנה היא לילד אחד - משלמים. לשני ילדים - פה כבר נושכים שפתיים, כועסים ומשלמים. אך כשמדובר בשלושה או ארבעה ילדים (שלא נדבר על יותר) העלות פשוט בלתי אפשרית. עלות הקייטנות למספר ילדים עלולה להיות גבוהה יותר ממשכורת חודשית מלאה.

השאלה העיקרית שמגיעה כעת, כשאנו אובדי עצות, היא איך בכל זאת צולחים את החופש הגדול בלי לקחת הלוואות או לחילופין לקבל מכתב פיטורים לאור כל ימי החופש שלקחנו.

ובכן, בירושלים, אוכלוסייה המורכבת ברובה ממשפחות ברוכות ילדים, נמצא פתרון הולם. אני מתכוון כמובן לחרדים, להם ישנן "קייטנות מוזלות" אשר מספקות פעילות מינימלית כגון חוברות יצירה, אין יציאות לטיולים והמדריכות הן בנות סמינר. והמחיר? בהתאם - 380 שקלים. אם כן, החרדים מצאו כיצד לצלוח את החופש, אך מה עם השאר? בשאר האוכלוסיות, מהמגזר החילוני והדתי לאומי, יכולים להירשם לקייטנות מסובסדות, אך בעלות של 900 שקלים לחודש (נכון לשנה שעברה).

זעקת ההורים הצעירים גדולה ולא ניתן להתעלם ממנה, זאת מעבר לעובדה שגם "אצלי בבית" מרגישים את האפליה. כמחזיק תיק החינוך הממלכתי דתי בעיריית ירושלים, החלטתי להציע פתרון דומה לזה של החרדים. בשיח משותף עם הורים כמוני, העלנו את תכנית הקייטנות המוזלות, או כפי שאני מכנה אותם "קייטנות לואו-קוסט" (עלות נמוכה). בדיקה אקראית שעשינו בשנה שעברה, העלתה כי יותר מ-700 הורים רוצים להירשם לקייטנה במסלול שהצעתי.

אך נראה שיש מי ששכח איך זה להיות הורים צעירים, או שאינו יודע מה זה לפרנס משפחה ברוכת ילדים, ובמעשיו מנציח את הפערים ומעמיס קשיים על ההורים הצעירים, אחרת לא ברורה לי מדוע הבקשה שלי להקמת קייטנות לואו-קוסט נדחתה. אחת הסיבות שבגינן דחו את ההצעה היא דרישות השכר של צוות ההוראה הקבוע בגנים, שדורש שכר דומה כמו במהלך השנה, והוא חייב להיות מועסק. אך אני בטוח כי גם לזה ניתן למצוא פתרון הולם. אינני חושב שיאה לאלץ הורים נורמטיביים שעובדים ומתפרנסים לבקש הנחה כנזקקים ולקבל תשלום מופחת. תנו לנו ההורים להחליט להסתפק בקייטנות לואו-קוסט כפי שילדים אחרים מקבלים ואל תחליטו בשבילנו על קייטנות יקרות.

כנראה שבעיר אחת יש שני סוגים שונים של ילדים, או ליתר דיוק סוגים שונים של הורים. כאלה שמשלמים רק 380 שקלים לילד וממשיכים בחייהם גם בחודשי הקיץ וכאלה שקורסים תחת הנטל ונאלצים לשלם 900 שקלים ויותר לכל ילד . חוסר השוויון כאן, והוא זועק לשמים.