רצף התלונות שעסקו בעבירות מין וזכו לסיקור תקשורתי לאחרונה, מחייב אותנו לחשבון נפש. על מוקד מזבח התלונות נעקדו אנשי ציבור לא מעטים, כגון המועמד למפכ"ל המשטרה, ניצב אורי ברלב, השר לשעבר, סילבן שלום, ח"כ לשעבר, ינון מגל, והעיתונאי, עמנואל רוזן. הם נחלצו בסוף ההליך ממאכלת כתב אישום, לא לפני ששילמו מחיר ציבורי יקר ומופקע. חקירתם נפתחה בקול תרועה רמה, החשדות נגדם הרקיעו שחקים ובסופו של יום, תיק החקירה נגדם נגנז בקול דממה דקה. הם כבר לא ישובו להיות מי שהיו טרם חקירתם. מנגד, קולן של המתלוננות המיוסרות חייב להישמע. היכן, אם כן, נשרטט את שביל הזהב בין סיכול ממוקד לבין מיצוי הדין?
כמשפטן עול ימים אעיד כי משטרת ישראל מתקשה להיפרד מההד התקשורתי המלווה חקירת ידוענים. חובת המשטרה להתייחס בכובד ראש לכל תלונה, אלא שחקירת ידוענים היא הזדמנות תקשורתית למשטרה להציף את יבול עשייתה, דבר העלול להטות ולהכתיב את אופי המלצתה. לעיתים מזומנות אין פרופורציה בין החובה לקיים חקירה לבין הנזק הבלתי הפיך שנגרם לידוענים. לדעתי, יש להטיל איפול מוחלט על חקירות ממין זה עד לרגע הכרעת פרקליט מחוז אם יש להעמיד לדין ידוען. כך או כך, הידוענים שמניתי לעיל לא זכו להיחשף לחיבוטי הנפש של המפכ"ל לאחר שנגנז תיקם והקריירה שלהם התרסקה כליל.
כעת תורו של משה איבגי על מוקד המזבח. לדידי, יש ליטול מהמשטרה את הסמכות לשחרר הצהרה פומבית על המלצתה להעמיד לדין חשוד כזה או אחר. הצהרה כזו עלולה לכבול בנחושתיים את שיקול דעת פרקליט מחוז, ולו למראית עין, ובהתאמה להשפיע על דעתו של השופט שידון בתיק. אינני מתנגד לכך שהמלצת משטרה תועבר כמסמך פנימי לפרקליט מחוז, בבואו לבחון ולהעריך את משקלן של הראיות שלוקטו, שהרי פלורליזם חקירתי מבורך.
המלצת המשטרה בעינינו של איבגי משולה "להרמה להנחתה" לעבר פרקליט מחוז. במקרה של איבגי, המלצת המשטרה היא מעין התרסה כלפי פרקליט המחוז אשר, כפי הנראה, הסמיך פרקליט מטעמו ללוות את חקירת המשטרה. הפרקליט המלווה מצוי בכור היתוך החקירה ואין הוא זקוק להמלצה. או אז עלול להיווצר הרושם, ולו לכאורה, שהמשחק "מכור" וכי שלב העיון בראיות וההכרעה באמינותן על ידי פרקליט מחוז בדרכו לקבל החלטה אם להעמיד לדין את איבגי, אינו אלא אחיזת עיניים.
ככלל, משטרת ישראל משתדלת להגיע לקו סיום חקירה עם יותר ממתלוננת אחת. שתי תלונות או יותר הן בעלות אפקט פסיכולוגי על הפרקליט, שעליו מוטלת מלאכת הגשת כתב אישום או גניזת התיק. לאותו אפקט נתון אף השופט הדן בכתב האישום, שהרי אז מצטיירת תמונה כי אין מדובר באירוע בודד כי אם בדפוס פעולה. אל לפרקליט מחוז ולשופט להסתחרר מאפקט זה, אלה לבחון כל חשד וחשד לגופו כאילו הוא היחיד.
למשל, בפרשה של השר לשעבר יצחק מרדכי. שם היה נהיר לראש אגף החקירות כי הגשת כתב אישום המבוסס על התלונה המקורית עשוי להסתיים בזיכויו. לכן, נעשה מאמץ עילאי לאתר מתלוננות נוספות נגדו, ואכן אותרו שתיים נוספות שגררו רגליים בדרכן לבית המשפט. הן היו אלה שחרצו את גורלו, אחרת היינו עדים לדה-ז'ה-וו של פרשת קו 300.
בעניינו של איבגי, חתמה המשטרה את המלצתה להעמיד לדין שלוש פרשיות שונות. מה יעלה בגורלן של המתלוננות שהשמיעו היום אנחת רווחה לאחר שהתוודעו להמלצת המשטרה, ומחר ימצאו כי פרקליט מחוז החליט שלא להעמיד לדין את איבגי? עיין ערך א' מבית הנשיא.
קצב פעימות לבו של איבגי הואץ בימים אלה וזאת עד להכרעת פרקליט המחוז. פרקליט המכבד את מלאכתו יזמן את המתלוננות ללשכתו, לאחר שיצפה בקלטות הווידאו, אם ישנן כאלה, שבהן תועדו עדויותיהן. הוא יתרשם מאמינותן ורק אז יחליט אם גרסתן אמינה וקוהרנטית ויש בהן בסיס להגשת כתב האישום.
איבגי עצמו לא ישתתף בשימוע, כי אם פרקליטו, שינסה לבטל את רוע גזירת הכוונה להגיש כתב אישום. פרקליטים רבים מוותרים על הליך שימוע מחשש שקו ההגנה שלהם ייחשף בהליך, דבר העלול לפגוע בסיכויי ההליך המשפטי . משפטו הציבורי של איבגי נותן בו את אותותיו. איבגי בישורת המשפטית אשר סופה המוחלט מי ישורנה. כך או כך אין התאמה בזהויות של איבגי עובר לתחילת הפרשה ואחריה.