יורי גנקין מבקש שתפסיקו לרחם על יעלון

בסרטון למעלה: הודעת ההתפטרות של יעלון

קשה לדעת אם בוגי יעלון, שיכהן עד יום ראשון הקרוב בתפקיד שר הביטחון של מדינת ישראל, צפה מבעוד מועד את עיתוי ההכרזה על הגורל הפוליטי שייעד לו ראש הממשלה, אבל בשורה התחתונה, פסק הזמן הקצר שלקח יעלון מהחיים הפוליטיים הוא הצעד היחיד שיכול היה להציל ולו מעט מהכבוד האבוד שנפגע ונרמס השבוע אחרי המהלך המתוכנן שרקח המקיאוולי של הפוליטיקה הישראלית - בנימין נתניהו.

לכל אלה שמבכים את לכתו של שר הביטחון אני מציע לא להספידו ולזכור שהוא דיבר מפורשות על כך שיחזור להתמודד על הנהגת המדינה. יעלון לא עזב את הזירה הפוליטית לצמיתות אלא לקח הפסקה קצרה שבמהלכה הוא יחשב מסלול מחדש ויצטרף לאחת מהמפלגות המאיישות היום את ספסלי האופוזיציה - או המחנה הציוני כמועמד בכיר המאיים על עמדת ההנהגה, או "יש עתיד" בתור הביטחוניסט המובהק ברשימה של יאיר לפיד. לחילופין, לא מן הנמנע שבעתיד הקרוב נחזה במפץ פוליטי נוסף במסגרתו ישלבו ידיים בוגי יעלון וגדעון סער - שני בכירים שפרשו משורות הליכוד לכאורה בנסיבות דומות.

הודעת של יעלון לא הייתה הצהרת פרישה כי אם הצהרת כוונות ברורה המאשרת באופן סופי את הכיוון שבו בחר הרבה לפני המשבר הנוכחי. שר הביטחון הוא אדם אינטליגנטי שכבר מזמן הבין שימיו במפלגת השלטון ספורים. מה שהתחיל בחילוקי דעות מקצועיים - הסתיים בסכסוך פוליטי שממנו אין דרך חזרה. הדברים שאמר היו ברורים וחד-משמעיים, מפלגת השלטון מאחוריו - וכעת הוא יוכל לבחון בזהירות את מכלול האפשרויות שעומדות לפניו.

מהבוקר, הפך באופן רשמי בוגי יעלון למועמד מבוקש בכל סיעה הממוקמת במרכז המפה הפוליטית, ואם תרשו לי להשתמש לרגע קט באנלוגיה מעולם הכדורגל על רקע המאבק הצמוד בין באר-שבע למכבי תל-אביב, הרי שיעלון הוא נכון להיום שחקן חופשי שאף אחת מהקבוצות הגדולות לא יכולה להרשות לעצמה לוותר לכל הפחות על הניסיון להחתימו. יש דבר אחד שמייחד את השחקנים החופשיים מאלה הנמצאים תחת חוזה - הם יכולים להרשות לעצמם לחתום בכל קבוצה - וכך גם יעלון שיכול להרשות לעצמו להציב תנאים או להקים כוח פוליטי חדש.

בוגי, אגב, ידע בדיוק מה הוא עושה, הדברים שאמר היו מאוד מחושבים, הוא נזהר מלפגוע בכבודו של נתניהו בכדי לא לטעות היכן שרבים לפניו טעו - לא פוגעים בראש ממשלה מכהן בכדי לא לתת לתומכיו סיבה נוספת להתאחד סביבו - על אחת כמה וכמה במסיבת עיתונאים שתכליתה ברורה - הצגת החזון המדיני-חברתי של יעלון שרוצה להגיע יום אחד למעון ראש הממשלה - ולא כאורח.

בשורה התחתונה מדובר במהלך פוליטי קלאסי שאין בו חלוקה בין טובים לרעים - אחרי הכל המגרש הפוליטי תמיד היה ולעד יהיה זירת אינטרסים שעשויה לייצר את החיבורים הכי לא צפויים. ראש הממשלה הבין עוד לפני שנה, שניות ספורות אחרי פרסום תוצאות הבחירות, כי הקואליציה שתעמוד לרשותו תהיה צרה ורעועה - ומכאן שמהרגע הראשון הוא הציב לעצמו מטרה להרחיבה ככל הניתן ולא הסתיר זאת. על כך לא ניתן להאשימו - זו הפוליטיקה, מאז ומתמיד.

אלא שלטנגו צריך שניים ואם נתניהו רצה להרחיב את הממשלה - אז היה צריך למצוא את האדם שיהיה מוכן לעמוד עמו במרכז הרחבה ויצחק הרצוג היה תמים מספיק כדי לחשוב שנתניהו באמת מתכוון להעניק לו את אחד התפקידים הנחשקים בממשלתו - שר החוץ. בפועל, לראש הממשלה היה ברור שהכנסתה של מפלגת המחנה הציוני תהיה שותפות קצרת טווח כי יותר מדי גורמים פנים-מפלגתיים לא הסתירו את מורת רוחם מהחיבור הצפוי.

נתניהו חיפש את האדם שיוכל להעניק לו רשת ביטחון פוליטית מבלי שיהיה חשוף לביקורת מבית - ליברמן הוא בדיוק האדם הזה. ככה, בניתוח קר ומחושב וללא כותרות על דרמה פוליטית יוצאת דופן, נכון היה להתייחס לצעד שראינו השבוע. ובתווך, כדי לסייע לצירוף האינטרסים הזה לקרום עור וגידים, חייב היה נתניהו להקריב בכיר במפלגתו - הבכיר הזה היה יעלון משום שליברמן דרש אך ורק את משרד הביטחון ומבחינתו של בנימין נתניהו הויתור על שר הביטחון הנוכחי לא הייתה אבידה של ממש כי היחסים שלהם כבר ידעו ימים טובים יותר.

אל תדאגו לו - שחקנים חופשיים תמיד מוצאים בית פוליטי, או במקרה הגרוע יותר פשוט יוצרים אותו.

יורי גנקין הוא יועץ אסטרטגי ומומחה לניהול קמפיינים