אם נבחן את הערך הנעלה, אבן מסד בכל שיטת משפט נאורה -"חזקת החפות"- בראי הפרסומים המאסיביים לה זכה סיקור החשד שדבק בשופט, אפשר יהא לסכם ולומר שחזקת החפות נקברה ב"קבורת חמור".
ביומיים האחרונים זעקו כותרות העיתונות האלקטרונית והכתובה, כאחת, אודות חשד שדבק, לכאורה, בציציות שופט משופטי בית המשפט, חשד בגינו נכפתה עליו חופשה כפויה. הפרשה כולה נתונה תחת צו איסור פרסום עובדה שלא הפריעה לאחד האתרים לפרסם את שמו ותמונתו של השופט. מעבר לפרסום שמו של השופט ותמונתו, התרוצצו באתרי החדשות וברשתות החברתיות אנסמבל של תאורים בדבר החשד וכפי הנראה הקשר בינם לבין המציאות הזוי בעליל. "מרחב החשדות" התיאורים והדיסאינפורמציה, שהתרוצצו באתרים וברשתות החברתיות, הוסיפו חטא על פשע והעמיקו את מימדי "קבורת החמור".
"החשוד" ספון בביתו, עד לכל המהומה, את פיו מילאו מים, דמו ניגר בעיבורה של העיר והוא אינו יכול לזעוק את כאבו .זו דמותה האומללה של חזקת החפות מודל 2016. האם לכך פיללנו? לא! האם ניתן היה לנהוג אחרת, בודאי. לדאבון הלב, זו מנת חלקו של חשוד בעידן התקשורת האלקטרונית והרשתות החברתיות ולכן עולה הצורך לחשב "מסלול מחדש", ככל שהדבר מתייחס למערך החוקים הקיים כיום, זה שנועד להציב את חזקת החפות בקצה הדלתא של זכויות הפרט ולהתאימו לקידמה האלקטרונית של המאה ה- 21. מערך החוקים דהיום מפגר שנות אור, לעומת הקידמה האלקטרונית, הוא למעשה חסר רלוונטיות ואינו יכול למלא את היעוד לשמו הוא קיים.
צמצום הנזק שנגרם בראש ובראשונה לשופט ובהתאמה למערכת המשפט חייב להיעשות וניתן היה לעשותו, כיצד אם כן? באופן מפתיע לא נשמע קולם של הנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים. אף לא אחד מהם נחלץ לעזרת השופט. הוא נחשב לשופט יעיל, הגון, המקפיד על זכויות הנדונים וכבוד המתדיינים שבפניו. מצופה היה לקול דוברי הגופים הללו המעמיד דברים על דיוקם, ככל האפשר, ומפיג כל חשד, אשר על פניו, חוסה תחת הכותרת להד"ם. עוד ראוי כי התגובה תכיל מועד בו תסתיים החקירה ומסקנת הצוות החוקר, אשר קרוב להניח מלווה בידי פרקליט בכיר.
שופט בראש ובראשונה הוא אדם וככזה הוא זכאי ליהנות מחזקת החפות ולמצער תאור מדוייק של החשד, זאת לאחר פרץ של חשדות שונים ומשונים. ככלל יש לשקול את כדאיותו והיקפו של צו איסור פרסום בעידן התקשורת האלקטרונית, שהרי לא פעם רב הנזק על התועלת בו. פרסום מטעה ושגוי משול לסוס פרא אשר לרוכבו אין כל say בעניין.
לקח נוסף שיש להפיק מהפרשה היא סיומה המהיר והיעיל של חקירת החשד. חקירת חשד שכזה נעשית דרך כלל תחת איפול ומעטה חשאיות בשלביה המכריעים, קרי, איסוף ראיות וגיבוש חשד. בשלבים הללו הציבור ואף לא החשוד עצמו נחשפים לעצם קיום החקירה, או אז מגיע השלב בו יכול להחשף דבר קיומה של החקירה, שלב זימון השופט לחקירה. חקירת שופט יכולה להסתיים תוך 48 שעות לכל היותר, שהרי החשד מוצג בפניו ותגובתו מתבקשת.
אם נכונה ההנחה, שפרקליט בכיר מלווה את החקירה במקרה דנן, ניתן היה לגבש עמדה בהקשר עם החשד מייד עם סיום חקירת השופט ולסיים את הסאגה הכרוכה בכך על אתר. הפרקליט יצטרך להחליט האם פניו מועדות לגניזה או הגשת כתב אישום. כל זאת ניתן היה לבצע תחת איפול מוחלט ובכך למנוע נזק מיותר לשופט ולמערכת המשפט. ככל שמתארכת העדרות השופט גדלים בהתאמה עוצמת הרינונים והנזק מהפרשה.
ראוי שבמקרה כזה נציג דובר משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט יסתכרנו לצורך הודעה משותפת שתציב נכוחה את המציאות בעיני הציבור. זהו אינטרס ממעלה לראשונה, דמו של השופט זועק וההגיינה הציבורית מחייבת זאת.
מבחן דנצינגר
למקרא הדברים לעיל, יש שיאמרו האם דמו של שופט סמוק מדמו של בוזגלו, התשובה היא בהן רבה. מהטעם הפרקטי ציבורי עסקינן בשופט הנתון בעיצומו של ניהול משפטים רבים, היעדרותו גוררת אחריה עינוי דין מיותר לנדונים בפניו, שהרי את עניינם לא ניתן להעביר לשיפוט של עמית מעמיתיו, לאחר שנשמעו עדים טיעונים וכיו"ב.
הרושם המסתמן כעת הוא כי תיק זה יגנז ואם כן תצוף מייד סוגיית עילת הגניזה. עילת הגניזה חשובה לכאורה מטעם הגיינת הציבור, האם תהא זו גניזה "מחוסר אשמה" או שמא גניזה "מחוסר ראיות". עילת הגניזה נתונה לשיקול דעתו של הפרקליט המלווה והיועמ"ש וכיצד נמדד שיקול דעת , לבריטים הייתה תשובה מעניינת, שיקול הדעת נמדד על פי אורך רגלו של הצ'נסלור.
כאן אנו נכנסים בעל כורחנו למבחן "דנציגר", שם נתגלעה מחלוקת אודות עילת הגניזה. פרקליט המדינה לדור סבר שיש לגנוז התיק מחוסר ראיות, מאידך היועמ"ש וינשטיין חלק על דעתו וגנז התיק מחוסר אשמה, דבר שסלל את שובו לכס הכהונה הרמה.
עו"ד אבי עמירם הוא מומחה למשפט פלילי