50 שנה חלפו מאז החלה מהפכת התרבות בסין, אך כלי התקשורת הממלכתיים לא הזכירו אתמול (שני) את ההחלטה שהובילה את המדינה לעשור של כאוס פוליטי. ב-16 במאי 1966 החל המנהיג מאו דזה דונג במערכה לחיסול יריביו. במקביל, הוא קרא לצעירים במדינה "לטהר" את החברה. רק כעבור עשור, עם מותו של מייסד סין הקומוניסטית, הגיעה לסיומה התקופה שהתאפיינה בשפיכות דמים בלתי פוסקת.
מהפכת התרבות לא הייתה ידועה או מובנת באותו הזמן, אך במהרה היא השתלטה על סדר היום וגרמה למעשי אלימות רבים, לנפילתם של בכירים במשטר, לעצרות המונים ולהגליית סטודנטים לאזורי הספר במדינה. המהפכה איימה על המשך הלגיטימיות של המפלגה הקומוניסטית, אולם כיום, העיתונים הממשלתיים לא סיקרו כלל את יום השנה ה-50, פרט לכמה ידיעות שוליות שעסקו בדרישה להחזיר חפצי עתיקות מאותה תקופה.
לקריאה נוספת בנושא
אחרי פליטת הפה של קמרון: המלכה אליזבת מסתבכת עם הסינים
"להרוג, להרוג, להרוג": כך צבא סין מעודד את הדור הצעיר להילחם
גאו יו, שהייתה סטודנטית באותה שנה, סיפרה כי ההתלהבות הראשונה שלה מהמהפכה התפוגגה לאחר שהמשמרות האדומים פשטו על ביתה והאשימו את אביה, חבר מפלגה, בחוסר נאמנות כלפי מאו. לדבריה, לא ניתן היה להתחמק מהאלימות באותה תקופה. "ראיתי כל כך הרבה מרצים ומורים מכובדים סופגים מכות", אמרה. "המהפכה לא הייתה מאבק פוליטי כמו שהיא הייתה למעשה קמפיין נגד האנושיות". גאו, בת 72, הורשתה לשוב לביתה בשנה שעברה בשל מצבה הרפואי, לאחר שנכלאה בגין חשיפת מסמך של המפלגה שעסק בשליטתה על האידיאולוגיה.
הרשויות לא ערכו שום אירועים רשמיים לציון יום השנה למהפכת התרבות, על אף שניאו-מאואיסטים ערכו טקסי זיכרון פרטיים. רבים מהם נזכרים בנוסטלגיה בעידן שבו הכל היה פשוט יותר. הם חשים ניכור כלפי הפערים שנוצרו בחברה המודרנית בסין בעקבות הרפורמות של ההנהגה, שזנחה את הכלכלה המתוכננת שיצרה מקומות עבודה וסיפקה רשת רווחה לאזרחיה, על אף העוני הנרחב שלו היא גרמה.
דובר משרד החוץ בבייג'ינג הונג ליי נשאל אם לממשלה יש מה למסור לגבי יום השנה למהפכת התרבות והשיב: "ממשלת סין הגיעה למסקנה הנכונה בנושא כבר לפני זמן רב".
סטודנטים ופועלים צעירים הקימו אז משמרות אדומים יריבים, שנלחמו אלו באלו סביב הוויכוח מי מהם מחזיק באידיאולוגיה טהורה יותר. מעטים התנגדו להם לנוכח עמדתו של מאו והפופולריות של הסיסמאות "למרוד זה מוצדק" ו"מהפכה היא לא פשעה". האלימות הגוברת הובילה בשלב מאוחר יותר את הצבא להשתלט על מצב העניינים בעקבות מעצרם של רבים מבכירי השלטון, שחלקם נשלחו לעבוד בחוות ובמפעלים. כדי לשים לכך סוף, מיליוני סטודנטים נשלחו לאזורים הכפריים כדי לחיות ולעבוד לצד האיכרים, בהם הנשיא הנוכחי שי ג'ינפינג.
מרבית המדינה הייתה אז במצב של מלחמה, גם בשל המתיחות שהחריפה עם ברית המועצות שגרמה לעימותים לאורך הגבול בין שתי בעלות הברית לשעבר. הקיצונים שהיו מקושרים ל"כנופיית הארבעה" שבה היו חברים אשתו של מאו ג'יאנג קווינג ויועציה נלחמו באלו שייצגו את הגוורדיה הישנה של המפלגה, שהייתה נואשת להביא לקץ הכאוס שהתחולל בכלכלה, בבתי הספר ובמוסדות הממשל.
מהפכת התרבות הסתיימה רק עם מותו של מאו ב-9 בספטמבר 1976. לאחר מכן, דנג שיאופינג הפך למנהיגה של סין וגרם לפיתוח כלכלי ולנטישת העקרונות הקומוניסטיים בארבעת העשורים שעברו מאז. באופן רשמי, המפלגה הקומוניסטית חתמה את התקופה ב-1981, אז מסמך רשמי שאושר בידי דנג הכריז על מהפכת התרבות "קטסטרופה", אך זיכה במידה רבה את מאו מאחריות. דיוקנו של מייסד סין הקומוניסטית עדיין מעטר את כיכר טיאנאנמן שבמרכז סין ומופיע על שטרות.
תכנית הלימודים במדינה עוסקת מעט מאוד באותה פרק אפל בהיסטוריה של סין, על אף שכמה חברי משמרות אדומים לשעבר סיפרו על שעבר עליהם וחלקם אף התנצלו בפני אלו שנרדפו בידיהם בתקופה זאת.
למרות השתיקה הרשמית, בשנים האחרונות גברו הדיונים הלא רשמיים על הנושא ברחבי האינטרנט, בעיתונים פרטיים ובכינוסים של מי שחיו בזמן מהפכת התרבות. שירים מהפכניים ואופרה מאותם ימים עדיין נותרו פופולריים, כשפעמים רבות הם כבר אינם תואמים את ההקשר המקורי שברקעו הם נכתבו.
"הזיכרון מתעמעם, אך הדיון על מהפכת התרבות התרחב בצורה משמעותית באינטרנט", הסביר יאנג גובין, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה.
(עדכון ראשון: 22:30)