המרדף אחרי היופי והגוף המושלם הינו מאבק נשי מתמיד. כמגדר, אנו שבויות בידי המוסר הכפול. אנו גדלות על אמירות כ"לכל גיל היופי שלו" ומאידך חברות אפנה מעסיקות בעיקר נשים בגילאים צרים ומוגדרים. שיטוט במגזיני נשים יחשוף כתבות נוסח קבלה והעצמה נשית, כשבדף שממול תתנוסס כתבה שתאמר שהמרחק בינך לבין האושר הנו ירידה של חמישה ק"ג ומהי הדרך הכי טובה לעשות זאת.
האשה הישראלית שואפת להכנס במידה מסוימת (36-38, אם היתה כאן תהייה). במקום לחפש בגד שיתאים לאשה, היא מחפשת להתאים עצמה לבגד. אך מודל היופי המוכר לנו, הכולל גזרת 90-60-90 ובטן שטוחה, לא תמיד היה כזה.
בחינה של ציר הזמן, מסייעת להבנה כי אידיאל היופי הינו הבניה חברתית שמשתנה, כחלק ממהפכות של חברה ותרבות. בתקופת יוון העתיקה (300-500 לפנה"ס) מודל היופי הנחשק היה גוף מלא עם עור בהיר, ואילו בתקופת הרנסנס האיטלקי (1400-1700 לספירה) אידיאל היופי הציג מבנה גוף מעוגל - חזה גדול, בטן עגולה וירכיים מלאות, עור חיוור ושיער בלונדיני. בתקופה הויקטוריאנית באנגליה (1837-1901) המראה האידיאלי היה שופע, מלא ובעל מתניים צרות. נשים לבשו מחוך להשגת מבנה גוף מיוחל.
התקופה הרומנטית של שנות העשרים (1920) אופיינה במבנה גוף נערי עם חזה שטוח, ללא קו מותן מודגש, תספורת מודרנית קצרה ונעלי עקב נמוכות. בתקופת תור הזהב של הוליווד (1930-1950) מודל היופי הנחשק היה מקומר עם חזה גדול ומותניים צרות - היינו גזרת שעון חול. זו הייתה תקופתן של מרלין מונרו, בריג'יט ברדו וסופיה לורן.
מכאן ואילך אידיאל היופי השתנה בתקופות שונות והציג נציגות שונות, נציגת שנות השבעים היא פארה פוסט שהציגה אידיאל רזה, שרירי ושזוף, ולאחר מכאן חווינו תקופות של דוגמניות על כמו סנדי קרופרד וברוק שילדס או הירואין שיק שמזוהה עם החלוצה קייט מוס.
עידן היופי הפוסטמודרני (2000- כיום) נושא עימו את המראה הבריא באריזה רזה וחטובה - חזה וישבן גדולים, בטן שטוחה ורווח בין הירכיים. חברות האפנה מאמצות דוגמניות המדגישות אורח חיים בריא ופעילות גופנית כחלק משגרת חייהן.
מודל היופי כיום, מכיל בתוכו יותר את השונה, כולל נשים במידות גוף שונות וממוצא אתני שונה. הליבה עודנה מציגה את המראה הרזה, אך עם זאת יש יותר מקום על המסלול לדוגמניות בעלות מבנה גוף בריא וחטוב. אידיאל היופי של היום יתפתח מחר למשהו שונה לגמרי.
האם כמגדר, לנצח נתור אחר המראה המושלם, גם אם הוא כרוך בדיאטות מסוכנות ואינספור התערבויות מלאכותיות במראה? נשים מעולם שאפו להיות יפות, אבל חשוב לזכור שהגדרת היופי נזילה ומשתנה, כפי שמעידה ההיסטוריה. אידיאל היופי הוא טרנד, וככזה לעולם ישתנה.
המחשבה כי הדרך אל האושר היא ירידה במשקל של חמישה ק"ג מקורה באשליה. מה שמסייע לתחושת האושר, היא תחושת סיפוק עצמי ושאנו שולטים בחיינו ובהרגלי האכילה שלנו, ובוודאי לא מספר על המשקל.
משקל אידיאלי לכתחילה אינו ספרה קבועה שנותרת סטטית, כי אם טווח משקלי. כל זמן שהטווח קבוע (שני ק"ג למעלה/למטה) המשקל נחשב ליציב. לכל גוף יש את נקודת הבסיס שלו (Set point) זהו משקל גוף שבאכילה נכונה ומאוזנת ובתזוזה מספקת, הגוף יציב עליו. משקל זה שונה מאדם לאדם כי אנו בעלי נתוני פתיחה גנטיים שונים.
קלישאתי ככל שזה ישמע את הכי יפה כשנוח לך. הרבה יותר חשוב להרגשה הטובה שלנו היא בטחון עצמי, אשר מגיע מיציקת תוכן, אורח חיים ולאהוב את הגוף שלנו.
פעילות גופנית ואכילה נכונה צריכה להיות עבור עצמנו, כדי שנרגיש טוב עם עצמנו, שתהיה לנו אנרגיה לתפקד טוב יותר במהלך היום, לממש ולהגשים את עצמנו ולמען בריאותנו הפיזית והנפשית, ובטח לא למען מודל גוף נשי מסוים או עבור ציפייה חברתית שבין כה משתנה עם הזמן. הבגד צריך להתאים לאישה, ולא האישה לבגד.
כשאורח החיים נכון ומאוזן - החיים מאירים יותר לנפש ויש יותר אנרגיה לעשייה ולדברים חיובים. הלגיטימציה החברתית להראות כפי שאנו נראות, שונות זו מזו, מבלי להכניס אחת מאיתנו למגירה מסויימת ולהכפיפה למודל מובנה, תלויה רק בנו. אני מייחלת ליום בו כמגדר, נבין ונקבל כי היופי מבפנים מקרין על החוץ, יום זה יהווה את תחילתו של השינוי.
יפית בן מרדכי היא דיאטנית קלינית וספורט, יועצת תזונתית לחברת Sodexo