טקס הדלקת המשואות המסורתי שפתח את אירועי יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל התקיים הערב (רביעי) בהר הרצל בירושלים. 14 אנשים מתחומים שונים השיאו משואות. בין המדליקים, האב גבריאל נדאף, ששמו הוזכר בתחקיר בערוץ 2 ולפיו ניצל את מעמדו כדי לקבל טובות הנאה, והתקבל במחיאות כפיים. טקס זה הוא האחרון תחת ניהולו של אלוף-משנה במילואים דוד רוקני, שהכריז על פרישה לאחר 33 שנים, בגיל 84.
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין השיא משואה לכבוד "השיח הישראלי התוסס וחופש הביטוי השפוי והמכבד", העיר ירושלים והירושלמים תושביה, הכנסת, חיילי צה"ל ואנשי זרועות הביטחון ואזרחי ישראל "באשר הם: בני כל הדתות, העדות והלאומים; אנשי הפריפריה והמרכז, אנשי הנגב והגליל, אנשי יהודה, השומרון והגולן, המגלים גבורה יום-יומית וערבות הדדית מופלאה".
בנאומו, קרא אדלשטיין: "עם שקיעת החמה על הרי ציון, ועם העלאת הדגלים אל ראשי התרנים, אנו עוטים על עצמנו את קדושת יום העצמאות ה-68 ונושאים יחד תפילה ותקווה". לדבריו, "גם בשנה החולפת נאלצנו להיאבק על עצמאותנו ועל זכויותינו. על פניה של ישראל ניכרו עוד קמטים. לגופה ולנפשה נוספו צלקות. אויבינו הטיפו והסיתו ללא הרף, וזרעו שנאה והרג".
"בהסתה הפרועה נגדנו, מילאו הרשתות החברתיות מקום מרכזי. דווקא הן, שאמורות לחבר, לקרב ולאחד בין אנשים, עמים ומדינות, שימשו את מבקשי רעתנו כדי להפריד, להרחיק ולפרק", הוסיף יו"ר הכנסת. "אך אם הייתה זו תקופה שבה נמדדה נחישותה של ישראל כאומה, יכולנו לה. גבורתם של אזרחי ישראל, לצד עוז רוחם של אנשי כוחות הביטחון, התבטאה באומץ, במופת ובהקרבה עצמית, ופעם אחר פעם גרמה לליבנו לעלות על גדותיו".
לדבריו, "תופעות קשות של ביוש והסתה אינן פוסחות, לצערי, גם על הציבור הישראלי. המתחים המאפיינים אותנו, שלעתים הם בריאים, חרגו לא אחת מגבול הטעם הטוב. חופש הביטוי הנרחב - נשמת אפה של הדמוקרטיה - התאפיין לא פעם בשיח פוגעני. רבים עטו על עצמם את המסכה הווירטואלית, ובשם חופש הביטוי ביישו, פגעו ותקפו, לעיתים ללא רסן וללא בושה. ואיש איננו חסין: לא נשיא ולא ראש ממשלה, לא חבר כנסת ולא שר, לא שוטר ולא חייל, לא שופט ולא עיתונאי".
"על כולנו, נבחרי הציבור ושולחיהם, להיזהר בלשוננו. הבה נברח כמו מאש מלכנות בשמות גנאי את מי שאינו חושב כמוני וכמוך", הבהיר אדלשטיין. "לא 'בוגד' ולא 'שתול', לא 'פשיסט' ולא 'קנאי'. אסור לאפשר לגחלת העדינה שכל כך שימרנו להפוך ללהבה שתכלה את כל מה שבנינו".
כמו כן, קרא יו"ר הכנסת: "אני חש שישראלים רבים מוטרדים משאלות של זהות, המתעוררות נוכח האירועים שאנו חווים. רבים מוצאים עצמם נעים ללא הרף במתחם הרחב שאמור להגדיר אותנו, בין ישראליות ליהדות, בין ליברליות לפטריוטיות, בין דמוקרטיה סובלנית לבין נאמנות לערכים מקודשים. הזהות שלנו מורכבת וייחודית. אבל בעידן הנוכחי, התהייה, הבירורים והחיפוש אחר זהות משותפים לבני עמים רבים".
"דווקא עכשיו על ישראל לשמש אור לגויים", הוסיף. "אם נפנים היטב שאין סתירה בין פטריוטיות לבין דבקות בדמוקרטיה, ש'פטריוט' ו'לאומי' אין משמעותם להיות עיוור לזכויות הזולת ולמצוקתו, גם אם הוא אחר או שונה ממני, נוכל להעלות תרומה של ממש, לא רק לאחדותנו כלפי פנים, אלא גם כלפי חוץ".
ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר בברכה ששודרה בטקס: "זהו רגע מרומם, אני מאוד מתרגש בו יחד אתכם". לדבריו, "התנאי היסודי לעצמאות הוא הנכונות להגן עליה, אבל יש לכך מחיר כואב בנפילת בנינו, בנפילת אחינו. אנו חבים להם הכול. אנחנו יודעים שאין קיום בלי כוח מגן, אין עצמאות בלי התעצמות".
"כאן, בירושלים, מדי יום מגיעים מנהיגי העולם", המשיך ראש הממשלה. "הם אומרים לי בהתפעלות: 'איזו מדינה אדירה יש לכם, מדינה תוססת, יוזמת, יוצרת ברוח ובחומר'. הם רואים את הכבישים, את הבנייה, את הטכנולוגיה, את הכלכלה, את החברה, את האמנות. מעל לכל, הם רואים אתכם, אזרחי ישראל, את הכישרון והיוזמה שלכם, את הערבות ההדדית, את ההתלכדות בעת צרה".
נתניהו הוסיף: "אני גאה להיות ראש הממשלה שלכם. אני גאה בכם, וכולנו גאים במדינה שלנו. יחד נמשיך לפתח את הארץ בצעדי ענק, מדן ועד אילת, מנגב עד ים. אתגרים רבים עוד לפנינו, אבל אני בטוח שנוכל להם בזכות האחדות, בזכות האמונה, בזכות התקווה".
רונה רמון, אלמנתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון, שנספה באסון מעבורת החלל "קולומביה". היא גם אמו של סרן אסף רמון, שהמשיך בדרכו של אביו כטייס בחיל האוויר ונהרג בתאונת אימונים. כיום היא פעילה ציבורית התומכת בחינוך ובקידום של בני נוער בישראל.
הרצל ביטון, תושב בת ים בן 57, שנאבק בחודש ינואר במחבל שעלה לקו 40 שבו נהג ונפצע באורח קשה. בעודו דקור, המשיך ביטון בנסיעה, טלטל את האוטובוס מצד לצד ולחץ בחוזקה על הבלמים בניסיון לנטרל את פעולת המחבל ולעצור את התקדמותו אל תוך האוטובוס. רק לאחר שהנוסעים ברחו מהאוטובוס יצא ביטון מתא הנהג, זינק על המחבל וריסס אותו בגז פלפל. בעת המאבק הוא נדקר שוב, אך הוסיף לרדוף אחר המחבל עד שהתמוטט.
גבי ברשישת, סגן מפקד יחידת החילוץ "מגילות ים המלח" בהתנדבות, שמטפל באירועים רבים. בין היתר, פיקד גם על מבצע החילוץ של גופתו של אור אסרף שנהרג ברעידת האדמה בנפאל. ברשישת הוא אחד מהמומחים בתחום בארץ אשר שימש בתפקידים מרכזיים במשלחות החילוץ וההצלה לנפאל, האיטי, יפן, הפיליפינים ומקומות נוספים.
אבי טויבין, תושב הרצליה בשנות ה-60 לחייו, בעל בית דפוס ותיק בתל אביב. בשנת 2009 הציל ממוות את החותרת יסמין פיינגולד שנלכדה תחת סירה שהתהפכה בנחל הירקון בתל אביב.
ד"ר ענאן פלאח, פעילה ציבורית בולטת להעצמת נשים בישראל, תושבת עכו בת 48. פלאח היא טייסת אזרחית, עורכת דין, רופאת השיניים הראשונה בארץ מהעדה הדרוזית, ולאחרונה אף הוענק לה תואר פרופסור לחינוך.
נילי ומויש לוי, בני זוג תושבי מודיעין בשנות ה-50 לחייהם, שהחליטו בשנת 2015 לתרום כליה לחולים שאינם מכירים, וכהגדרתם "למי שזקוק לה ביותר".
האב נדאף, תושב כפר יפיע בן 42, כומר יווני-אורתודוקסי, מראשי העדה הארמית ומהפעילים הבולטים לגיוס ערבים-נוצרים לצה"ל. נדאף פועל על מנת לשלב את בני עדתו בחברה הישראלית, בין היתר באמצעות הגיוס לצבא ולשירות אזרחי.
הלל בראלי, תושבת שדרות בת 17, תלמידה באולפנת "שירת" בעיר, מש"צית (מדריכת של"ח צעירה) ומדריכה בתנועת הנוער "אריאל". בראלי היא פעילה חברתית בולטת בעיר המסייעת רבות לאוכלוסייה בעתות של חירום ושגרה. במהלך מבצע "צוק איתן" הפעילה בראלי מקלטים למען הילדים בעיר ועסקה בהתנדבות למען קשישים.
רותם אלישע, תושבת רמלה בת 18, פעילה חברתית בתחום המאבק בהטרדות מיניות ולמען זכויות נשים בישראל. כשהייתה נערה נאנסה אלישע וחוותה על בשרה את הדעות הקדומות וחוסר הידע של החברה הישראלית באשר לקורבנות תקיפה מינית. חרף הקושי, החליטה אלישע לפני כשנתיים לחשוף את סיפורה האישי במטרה לעודד נפגעי תקיפה מינית להתלונן ולהגביר את המודעות לנושא בקרב הגורמים המטפלים.
פייני סוקניק, תושבת ירושלים בת 33, מורה ויועצת חינוכית, מקימה ומנהלת של עמותת "באשר תלכי". סוקניק, חרדית ואם לשלושה, חוותה תהליך גירושין קשה ובעקבות ניסיונה החלה להפעיל מערך התנדבותי המסייע נפשית, חברתית ומשפטית לנשים חרדיות הנמצאות במצב דומה. היא חשפה את סיפורה האישי בפני סביבתה הקרובה והרחוקה, רתמה לסיוע גופים שונים והתמודדה עם התנגדויות ואף איומים מקרב הסביבה.
יעקב ארנפלד, תושב תל-אביב בן 83, ניצול שואה המשמש דוגמה לשילוב חרשים וכבדי שמיעה בקהילה. ארנפלד הוא חירש אילם המשתייך לאגודת החירשים ולמכון לקידום החירשים. הוא התחנך בפנימייה לחירשים יהודים בבודפשט וכשהיה בן 11 גורש עם משפחתו מהעיר והועבד בעבודות כפייה לצד הצבא הגרמני הנסוג. הוריו של ארנפלד נרצחו ואילו הוא הוצעד עם יהודים נוספים מהונגריה ב-"צעדת מוות" לכיוון מחנה מאוטהאוזן, שם שוחרר עם תום המלחמה.
סמל רוברטו פרה אוסה, עלה עם משפחתו לישראל בשנת 2003 ומתגורר בתל מונד עם משפחתו. בחודש מרץ, סיכל פיגוע בצומת גוש עציון בחודש מרץ במהירות וביעילות. רוברטו, בן 21, התגייס לצה"ל ביולי 2014ומשרת בצה"ל כלוחם בגדוד חי"ר 93 מחטיבה 900. ב-18 במרץ, במהלך משימת אבטחה, ניגש לנהג של מכונית חשודה והחל לתחקרו. במהלך התשאול, הנהג ניסה לתקוף את החייל בסכין, אך רוברטו פעל במקצועיות והצליח לסכל את הפיגוע במהירות ובלי נפגעים.
השוטרת בחובה סמ"ר אליסון ברסן, חיילת בודדה מעפולה, שעלתה מצרפת בשנת 2012. לפני כשנתיים החלה טירונות לוחמות מג"ב, ובסיום הטירונות שובצה כלוחמת במג"ב איו"ש. לפני כחצי שנה, במהלך פעילות מבצעית בצומת תפוח, זיהתה ברנסן שני גברים יורדים מאופנוע, ובסכינים שלופים מגיעים לעבר לוחם מג"ב שעמד במחסום. היא ירתה במדויק לעבר המפגעים ונטרלה אותם.
(עדכון ראשון: 19:45)
