נקראים לדגל: מה מייצג סמל ישראל עבור שמאלני, ערבי ומתנחלת?

בכל הפגנה המזוהה עם הימין בשנים האחרונות כיכב לו גם דגל ישראל, לעתים אפילו בהתרסה נגד השמאל. נדמה שדווקא הדגל שאמור היה להיות נחלת הכלל, מוקד להסכמה רחבה, וסמל הזדהות של כל הפלגים, הופך יותר ויותר לכלי ניגוח פוליטי, מנגנון המזוהה עם השלטון הנוכחי, ולא עם מתנגדיו.

גם הנפת הדגל ביום העצמאות המובנת מאליה, האקט שבו אזרחי המדינה מסמנים את חלונותיהם ורכביהם בפיסת הבד המעוטרת, כבר אינה כל כך טריוויאלית. "אנחנו שמאלנים, לא תודה", אמר נהג מקרי למוכר דגלים באחד הצמתים בארץ, ספק בקריצה. הוא לא היחיד. אומנם רוב הציבור מתכנן להניף את הדגל בחג הקרוב, אבל זהו רוב דחוק.

סקר שבוצע על ידי חברת סטט-נט, ובפיקוח פרופ' קמיל פוקס עבור וואלה! NEWS, מגלה שרק 64% מכלל אזרחי המדינה מתכוונים לתלות את הדגל בחג הקרוב. 73% מבין המשיבים בחיוב על הנפת הדגל הזדהו כיהודים, 21% הזדהו כערבים. במשיבים לשלילה, 20% יהודים, ו-72% ערבים. השאר ענו שאינם יודעים כיצד ינהגו. הסקר כלל 594 נשאלים, מהם 494 מהאוכלוסייה היהודית, ו-100 מהמגזר הערבי.

הנפת הדגל הסמלית כל כך ליום העצמאות הפכה למסר עצמו שיש המגייסים אותו לטובת פרובוקציות ואחרים משתמשים בו לתעמולה. התמימות פינתה את מקומה למעשה הפוליטי וזה נוכח בכל הנפת דגל. בדקנו במגזרים ובפלגים הפוליטיים השונים בחברה הישראלית – החרדי, הדתי-לאומי, הימני, השמאלני והערבי – מה דגל ישראל מייצג עבורם.

"הדגל מייצג את העם היהודי במדינת ישראל, אבל הוא לא מייצג את כל אזרחיה. בתור פלסטיני אזרח מדינת ישראל, אני מרגיש שהוא לא מייצג אותי. הסמלים בדגל הם דתיים, סמלי היהדות, והם אינם קשורים לדת שלי. מגן דוד הוא חלק מהמסורת היהודית, הדגל כולו הוא ברוח הטלית ויש שיגידו שהפסים משקפים את שני הנהרות, הנילוס והפרת והכמיהה של העם היהודי להקים מדינה על השטח הזה. יתרה מכך, כשאני רואה את הדגל, הוא מייצג בעיניי את הכיבוש, את השטחים מאחורי קווי 67, את המדינה היהודית, ולא את מדינת 'כל אזרחיה'.

"אומנם אני אזרח במדינת ישראל, אבל אני לא יהודי, ולסמלי הדגל אין משמעות בעיני.

"תנסו לדמיין משלחת ישראלית המורכבת מחברים פלסטינים שנוסעים לייצג את ישראל בכנס בינלאומי, כיצד הם יכולים להרגיש חלק אם הדגל אינו מייצג אותם? תנסו לדמיין את קבוצת הכדורגל בני סכנין מעפילה לליגת האלופות, כיצד השחקנים יוכלו בגאווה לנופף בדגל שאינו קשור אליהם?

"אני פלסטיני, אבל אני אזרח מדינת ישראל ואני רוצה שדגל המדינה ייצג גם אותי".

"עבורי קיימים שני דגלים. הראשון הוא זיכרון מתוק מהילדות: אבא שלי תולה במרפסת את דגל ישראל ואני מתמלא גאווה במדינה ובדגל שמייצג אותה. אבל, לצערי זה דגל העבר והיום ההרגשות שלי כלפי הדגל מעורבים.

"אני רואה מתנחלים עוברים בכפרים פלסטינים, מחזיקים דגל ענק בכדי להתריס בשטח שהוא לא בריבונות ישראל. הדגל לא צריך להיות שם.

"הדגל הפך להיות שייך לימין הלאומני הקיצוני, שייך לאוהדי בית"ר ירושלים שמתעטפים בו במשחקים בסכנין, שייך לילדים שמתכסים בו באושוויץ מול המשרפות. מהיום שהדגל הפך להיות מזוהה עם הלאומנים הימניים, הקיצוניים והגזעניים הוא הפסיק להיות הדגל שלי.

"אומנם השכן שלי בקומה מעלי עוטף את החצר שלי בדגלי ישראל ואני לא אומר מילה, אבל אני לא תולה את הדגל מיוזמתי. מאוד הייתי רוצה לחזור לימים ההם, שבהם הייתי תולה את הדגל, אבל הימים ההם הולכים ומתרחקים כמו הימים שהייתי גאה במדינה שלי.

"אני לא יכול להימנע מלחשוב בהקשר הזה על מדינה שעד לפני כמה שנים ירתה באנשים שהניפו את הדגל שלהם, שהכריחה צעירים לעלות על עמודי חשמל ולהתחשמל בכדי להסיר את הדגל שלהם, שיש להם את אותן הזכויות כמו שיש לנו לדגל שלנו, לא גרם אחד פחות.

"ולכן יחד עם שורה ארוכה של תופעות, שגורמות לי כל כך הרבה פעמים להתבייש במדינה שלי, אני נאלץ להודות שאני גם מתבייש בדגלה לא פעם. אך יחד עם הרגשות השליליים שיש לי על הדגל אני לא יכול לשכוח את הגעגוע אל הדגל של ילדותי.

"מה דגל המדינה מייצג עבורי? מבחינתי דגל ישראל הוא סוג של תעודת ביטוח לנצחיות עם ישראל ולחוסנה של מדינת ישראל".

עד כדי כך?

"כן. מה יש בה בפיסת הבד הזו עם שני הפסים התמימים וסמל מגן דוד, שיוצק בנשמתי ביטחון עז כל כך? שני הפסים הכחולים הם ביטוי להבטחה האלוקית לאבות האומה על הגבולות העתידיים של מדינת ישראל – מדינה רחבת ידיים ובטוחה בין שני נהרות שופעי מים. ומה לנו מגן יותר מדוד מלך ישראל?

"אתמול היה עליי להגיע לעיר הגדולה תל אביב. הנפתי את דגל ישראל בחזית ביתי בקדומים, קבעתי שני דגלונים משני צדי הרכב שלי, התבוננתי ימין ושמאל וראיתי שהשכנים שלי מילאו גם הם את מצוות היום והניפו דגלים. גלשתי מהרי שומרון ל"גן העיר", סמוך לעיריית תל אביב וכיכר רבין. לאורך רחוב אבן גבירול התנהלתי לאיטי בפקק תנועה אינסופי ונהניתי מכל רגע. דגלי כחול לבן התנוססו על המכוניות ולאורך כל הרחוב.

"הייתה תחושה חגיגית, הרגשה של שותפות גורל בכל מצב. שמחתי להיות בין הרבה אנשים שנותנים ביטוי לגאוותם הלאומית על ידי הנפת הדגל התמים הזה. יש לי גם שמחה פנימית עמוקה על כך שזכיתי לחיות בדור הגאולה ועל כך שאיש לא יוכל להכריח אותנו אף פעם לשאת טלאי צהוב. זהו זה. מגן דוד יהיה לעולם כחול והצהוב שייך לשמש, לפרחים צהובים, לצהוב שברמזור. עכשיו הרמזור ירוק - הגעתי אל היעד".

"כאישה חרדית, עבורי, דגל ישראל הוא מקור לגאווה. לאחר כל מה שעברנו - אנחנו כאן ויש לנו מדינה. אני גאה לראות שמספר החרדים המשרתים בנח"ל החרדי הולך ועולה, ושתכנית שח"ר המשלבת חרדים בשירות סדיר במקצועות עורפיים בצבא צוברת תאוצה.

"אני גאה שיותר ויותר חרדים וחרדיות לומדים באקדמיה ומשתלבים בעבודה במקצועות שעד לפני מספר שנים היו זרים להם, כמו בענף ההייטק. אני רק מקווה שנוכל לראות בעתיד הקרוב נשים חרדיות משתלבות גם בפוליטיקה, אחרי הכול מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ולכל אחד ואחת צריכה להיות הזכות לבחור ולהיבחר.

"כיום ההתעניינות והרצון ליצור אחדות בין החרדים לכלל העם הולכת וגוברת - מאהבה ולא מכפייה, ממתינות ולא מבדלנות.

"החרדים תורמים למדינה לא רק מבחינה רוחנית, באמצעות ציבור לומדי התורה, אלא גם דרך שורה ארוכה של ארגוני חסד, שהוקמו על ידי חרדים, דוגמת זק"א, איחוד הצלה, יד שרה ואחרים, כי 'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק' (ישעיהו, מ"א ו'). בזכות כל אלו פיתחנו במגזר החרדי תחושת שייכות, ואנחנו גאים להיות חלק ממדינת ישראל".

"כשאני חושבת על דגל ישראל מיד מתעורר בי זיכרון ישן של ילדה קטנה שאימא שלה לוקחת אותה לפני יום העצמאות כדי לראות את הדגלים המונפים ברחבי העיר. הדגלים ההם מילאו אותי בכל שנות התבגרותי בתחושת גאווה וסיפוק, רק מלראות את דגל ישראל מתנופף ומזכיר לנו כמה חשוב לשמור על ארץ ישראל.

"כמה שנים לאחר מכן אני מוצאת את עצמי דורשת מעיריית תל אביב לתלות את דגלי ישראל גם ברחבי 'מדינת דרום תל אביב', שכן לא ראיתי דגל אחד מונף אצלנו ביום העצמאות וזו הייתה תחושה קשה של איבוד השייכות לבית שבו גדלתי.

"ההערכה לדגל ולמה שהוא מייצג עבורי גורם לי לקרוא לתושבי שכונות רבים ואנשי ארץ ישראל בכלל, לקום ולהניף את דגלי ישראל בגינת לוינסקי הכבושה. להניף אל מול פעילי שמאל שונים שאומרים לי שאני מבצעת פרובוקציה בעצם הנפת הדגל – אותו דגל שעבורי מייצג את זכות הקיום הבסיסית שלנו בעם ישראל.

"כחול ולבן מעולם לא היו עבורי עוד צבעים מן המניין אלא צבעי הניצחון של הצדק על הרשע. מגן דוד בשבילי הוא לא עוד צורה מן המקרא, אלא הסמל שמזכיר לי שבזמן שאנו נאבקים על ביטחונה של ישראל מבחוץ ומבפנים, יש מי שמגן עלינו.

"כשהתחלתי לעסוק בפעילות החברתית שבה אני עוסקת לא היה קל וגם היום ישנם קשיים. אבל מהרגע שהתחלתי ועד היום מלווה אותי אותה תחושה שנחקקה בי לנצח, אותה התחושה שהייתה בי כשהבטתי בתור ילדה בדגל ישראל מתנופף לו ברוח בערב יום העצמאות, אותו דגל שאז גרם לי להאמין שהכול אפשרי. אותו הדגל שגם היום שב ומזכיר לי שלמרות כל המלעיזים למיניהם - ימין היא לא מילה גסה, אהבת ישראל והרצון לשמור עליה מכל משמר זה לא קונספט קיצוני, וזכויות אדם שייכות לכלל אזרחי עם ישראל ולא רק לחלק מובחר ובקיצור, עם ישראל חי!"