פייסבוק זה בזבוז זמן, גם לטלוויזיה יש מקום מאוד מוגבל בחייהם, ומשימות הם למדו לתעדף בגיל בו רובנו למדנו שברים פשוטים: רותם, עמית וגל התחילו את הקריירה שלהם עוד כשהיו בני 12, והקימו כל אחד בנפרד יוזמות עסקיות וחברות הזנק משגשגות, שיובילו אותם בהמשך חייהם להכנסות מרשימות - ובעיקר לקריירה שרובנו עדיין חולמים עליה.
כוכבי בן 18 מתל אביב, רותם גנץ בן 19 מחיפה, גל הרט בן 20 מהרצליה. הפגשנו אותם לשיחה שבה יספרו איך נולדו במוחם הרעיונות, כיצד עומדים באתגר הכפול שכולל עסק ולימודים או שירות צבאי, והאם הם לא מרגישים שהקריבו קצת יותר מדי מילדותם. כיום שלושתם משרתים בצבא. הם נאלצים לכבות את הטלפון, ולהתאים עצמם, לראשונה זה שנים ארוכות, לבני גילם. האופציה לא להתגייס בכלל לא עלתה והם מסבירים שגם התיכון עלול להיתפס כגורם מעכב, אבל הם בכל זאת בחרו להישאר בו.
רותם גנץ
נראה שעוד כשהיה בכיתה א' גנץ היה קצת שונה, לאחר שאיים על אחת ממורותיו בתביעה משפטית. "היא ככל הנראה עשתה משהו", הוא צוחק, אבל כוונתו רצינית. בגיל 12 הקים את הסטארט-אפ הראשון שלו, גייס עובדים וניהל תקציב. "בתיכון היו הרבה מורים שהרימו גבה ולא הבינו למה אני עושה את זה", הוא נזכר ומצוטט את אחת ממורותיו - "אני מזכירה לך שאתה תלמיד". רותם לא התבלבל, וענה למורה שאם היה רוצה להרוויח כמוה היה נשאר בבית הספר. רוב חוויות התיכון שלו אינן מזכירות את אלו של התלמיד הממוצע. המנהל פטר אותו מנוכחות בכיתה, ומצדו הוא הרגיש צורך להצטיין, ואף כיהן כיו"ר מועצת התלמידים בבית הספר. נוכח-נפקד הוא מילא מקום מרכזי בין התלמידים, אבל נעדר מהשיעורים והשלים את החומר בדרכים שונות. "זה היתרון כשאין לך רישיון נהיגה", הוא צוחק, "אפשר ללמוד ברכבת".
את הסטארטאפ הראשון הקים לאחר שיחה אקראית עם אביו, מוכר רהיטים חיפאי. "אבא שלי רצה להקים אתר אינטרנט לפרסום רהיטים", הוא מסביר, "הוא גילה שאין פרופורציה בין הזמן שצריך לחכות להקמת האתר לבין הצרכים שלו עבור האתר העתידי". גנץ הילד, אז בן 12 בלבד, החליט למצוא מענה לאביו ולסייע לו, וכך נולדה "תפוח פתרונות אינטרנט", חברה המעניקה פתרונות אוטומטיזציה לתהליכי שיווק באינטרנט. העובדים היו חבריו לכיתה, הלקוחות הגיעו מפה לאוזן, והכסף לא איחר לבוא. "אפשר לומר שהיו הכנסות נאות", הוא אומר בצניעות, מסרב לנקוב בסכומים.
כיום הוא מנהל את "פאנדי", מנטורינג עסקי לסטארט-אפים. "מתחת לגיל מסוים אין מנטורינג עסקי", הוא מסביר את המניעים להקמת החברה, "אני מכנה את זה תמיכה, כי בעצם לא מקבלים יותר מזה תמיכה, בטח לא כזו שאדם מבוגר מקבל". בפועל החברה נותנת מענה לכולם, והם מלוים מעל 20 סטארט-אפים בשלבים שונים. הא העסיק שני עובדים, ואת מרבית השירותים מספקות חברות אחרות. "מהרגע שנכנסת לעולם הזה, לגיל שלך אין משמעות. אתה מקבל את אותן הערות ציונות כואבות כמו בן 30 ואתה חי את אותה תחושת חוסר רלוונטיות, והפחד שמישהו עוקף אותך בסיבוב או גונב לך את הרעיון".
על הקביעה שיש קושי לנער צעיר להשתלב בעולם המבוגרים הוא מערער מיד. "זה מאוד לא רלוונטי לקרוא לזה עולם המבוגרים", הוא פוסק, ופותח בהסבר על מבנה עולם ההייטק. "בהסתכלות רוחבית על התעשייה, רואים יותר ויותר אנשים צעירים. חברות ענק שקונות סטארט-אפים של ילדים, זה לא עניין חריג. זו הגדרה ארכאית לקרוא לזה 'עולם המבוגרים' כשרוב האנשים הכי עשירים בתעשייה לא עברו את גיל 25, ויזמים בני 14,15,16 דוחפים את הטכנולוגיה, ובכלל אנחנו כבר נחשבים זקנים, הגיל להתחיל בו זה תשע, עשר".
לצד רותם בשיחה יושבים גל ועמית, שניהם סטארט-אפיסטים כמוהו שהחלו בגיל צעיר. הם מביטים בו ומהנהנים בהסכמה.
עמית כוכבי
כוכבי התחיל אף הוא את הקריירה שלו בגיל 12, ובגיל 13 כבר הקים את החברה הראשונה שלו. ההתחלה: שיחה אקראית עם בן משפחה. סבתו, אז בשלהי שנות ה-70 לחייה, שיתפה אותו בקושי שלה לחפש בגוגל את המידע המבוקש מבלי ללכת לאיבוד. הנכד האוהב התגייס לסייע ולמצוא פיתרון לנוחיותה, וכך נולד הרעיון.
"בניתי מנוע חיפוש שמנטר את גוגל ונותן תשובות מדויקות לשאלות שהיו לה. נניח אם השאלה היא 'איך לפתוח חשבון פייסבוק', אז זה היה מוצא את המדריך עם כמות המידע הגדולה ביותר, אחרת היא היתה אובדת בתוצאות החיפוש". למנוע החיפוש שיצר הוא העניק את השם "שמוגל", "כי סבתא שלי קראה לגוגל שמוגל". שנה שלמה הוא עבד על הפרויקט, בסיומה הקים אב-טיפוס ראשון למנוע החיפוש והחל לגייס כסף בעזרת מימון המונים. ב-2012 ייסד את החברה שהגיעה בשיאה לשלושה מיליון משתמשים.
עמית המשיך ללמוד עצמאית את מלאכת התכנות, ולבנות סביבו קשרים. בקיץ של אותה השנה טס לעבוד בארצות הברית בחברת ההייטק של מייסד אקטיוויז'ן, כשהוא בן 14.5 בלבד, והחל להתמקצע בעולם הייטק, לרכוש עוד ועוד מיומנויות, ולהגשים את החזון הבא שלו - GROOP ME UP, רשת חברתית המבוססת על אירועים חברתיים. "אם אתה טס ללונדון נניח ורוצה לראות הופעה, אבל לא מכיר אף אחד בעיר, אז אתה מתחבר לאנשים שמתעניינים באירוע ויוצר איתם קשרים". הוא גייס 30 אלף דולר להקמת החברה, והביא מתכנתים ומשווקים שיעבדו לצדו על בסיס אחוזים.
"התחלתי להתרחב, וגייסתי 13 עובדים, עבדנו במשך שנתיים וחצי". אז, מעט מנוסה יותר, החליט להעניק לחבריו את מה שהיה חסר לו כל כך, חממת יזמות לבני נוער בשם tech-lounge. בשלב זה רותם עוצר את השיחה. "זה שלך?", הוא נדהם, ומנסה לפצח מאיפה שניהם מכירים. "כולם מכירים את כולם בשוק הזה, הוא קטן", הם מסבירים.
"המטרה שלי להנחיל מנהיגות וערכים בתחום היזמות", מסביר עמית, ורותם מבקש לדייק - "אצלנו בחברה עושים כסף, אצלו זה עניין חינוכי". היוזמה תפסה תאוצה, בתיכון שלו אימצו אותה בחום, והיא עברה גם בתיכונים נוספים. כיום הפרויקט מתנהל תחת עמותת בוגרי 8200.
למרות ההצלחות מעוררות הקנאה, הסכומים הגבוהים, הנסיעות לחו"ל והיוקרה, בכל זאת מתבקש לשאול על אובדן הילדות, על רגעי נעורים שמעצבים את חיינו לעד, חברויות, הרפתקאות, ריבים, שעשויים להתפספס בעולם שבנו סביבם. "אם בהייה בפיד או צפייה בבוב ספוג זה ילדות, אז איבדתי את הילדות", אומר הרט בהתרסה, "עשיתי החלטות, למדתי לסדר את הזמן שלי, אני עושה את זה מגיל 12, זו מתנה ולא הפסדתי שום דבר".
גנץ אמנם סיים בגרות מלאה בהצטיינות, במקביל ללימודי משפטים, ולטענתו זה לא היה מספיק. "להגיד שזה לא בא על חשבון ציונים, זה בא. סיימתי בהצטיינות ולא בהצטיינות יתרה".
גל הרט
ההרצליאני בן ה-20 יושב לידם לאורך השיחה ומחזיק בסיפור דומה. בגיל 15 הקים יחד עם שותף את doweet, אפליקציה שנותנת מענה לאירגון אירועים משפחתיים וחברתיים. "בדרך כלל כשרוצים לארגן אירוע משפחתי, לא גדול, פותחים קבצת ווטסאפ, וזה לא מסודר, והמארגן מוצא עצמו בסוף מתקשר לכולם". האפליקציה נועדה לתת מענה פשוט, איוונט לאירוע שמספק את כל המידע שהמשתתפים זקוקים לו. כמו חבריו, גם הוא יצא לדרך בגיל צעיר, וגייס סכום של 60 אלף דולר להתחיל בפרויקט.
את האפליקציה הוא השיק בחגיגיות בדיסרפט, (disrupt) כנס טכנולוגי יוקרתי, לצד שמות כמו אשטון קוצ'ר ובכירים מעולם ההייטק. ההשקה הובילה אותם לחשיפה, לגיוס משאבים נוספים ולעשרות אלפי הורדות. אמנם בסופו של דבר הם נאלצו לסגור את המיזם, אבל לא לפני שגל צבר לעצמו ידע ורזומה שרבים בעולם ההייטק היו רוצים לעצמם.
"את מסתכלת על זה כמו עבודה, אבל זו תשוקה, אני עושה את מה שאני אוהב", אומר הרט. "אני חוויתי את הכול, פשוט צריך ללמוד לחתוך מהטלוויזיה והפייסבוק".
"כדי להגיע להישגים אתה צריך להשקיע עבודה קשה ולפעמים דברים נפגעים", עמית כוכבי מבקש לדייק, "באמצע כיתה י"א, זה היה יותר קשה, אתה נמצא נקודה שיש לך הרבה דברים שאתה מנהל אתה צריך ללמוד סדרי עדיפויות, מה חשוב לך והיבטים חברתיים, ולפעמים הזמן לחברים מוגבל לסופי שבוע בלבד".
פעמים רבות עמית נתקל בשאלה האם הפסיד את הילדות, אבל הוא מתעקש, הוא נהנה מזה לא פחות מדברים אחרים, ואם לומדים לנהל את הזמן נכון, אפשר להספיק הכל "לכן אני לא חושב שפספסתי יותר מידי, שיחקתי כדורסל וטניס, גם אם זה בשש בבוקר או בלילה, אתה מוצא את הזמן. זה הכול עניין של כמה אתה מוכן להשקיע".
עמית חולם להקים חברה גדולה שתישאר בארץ, ולקדם קשר עם מדינות אחרות. "ואחרי זה פוליטיקה", הוא אומר בצניעות, אבל עיניו מתמלאות משמעות ומוטיבציה.
"החלום שלי הוא להקים חברה שתתרום לאנושות ותעשה את החיים יותר טובים, אני מאמין בזה מכל הלב", מוסיף גל. "אני חושב שאנחנו בתקופה הכי מטורפת של האנושות, מכונית חשמלית, בינה מלאכותית ויוזמות להטיס אנשים למאדים", הוא מפרט בהתלהבות, ומבטיח לעצמו שיהיה שם, ברגע הזה בו הדברים קורים.
"אם היעד הוא לעשות כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן, אז השירות בצבא עשוי להיות בעיה", אומר רותם, "אבל אם את מסתכלת על החיים כתקופה שעושים בה הרבה דברים, זו בכלל לא שאלה". מי שמבקש להשיג בטלפון את רותם מועבר ישירות למשרד ופעם ביום הוא משתדל להתעדכן. בטירונות מכנים אותו "עורך הדין" ולא אחת הוא מוצא עצמו מרצה לחבר'ה על יזמות, ועונה על בעיות אישיות.
עמית מזדהה עם התחושה, גם עליו מהר מאוד שמעו, וגם הוא מוצא את עצמו בשעות הת"ש בטירונות עונה לשאלות ומסביר לחברים על יזמות. "טיפה חששתי מהשירות", הוא אומר בגילוי לב. הוא חשש שיהיה מוטרד בגלל העסק, אבל מצא פתרונות. "השארתי את הדברים בידי אנשים אחרים, אני מתעדכן איתם, אני לא בא לשירות הצבאי כדי להעביר אותו, אני רוצה לתת את עצמי ומעבר".