ריחות אבק השריפה בקרבות בלבנון, ריח הנגמשים בעזה וקולות הקרב מהקסבה של שכם. סביר להניח שאלה המקומות אליהם שבו מיליוני הישראלים שיעמדו היום (רביעי) דקת דומיה לזכר חללי מערכות ישראל. אבל מכל המקומות שבהם נפלו החללים, ספק אם בין הנופים שחלפו בדמיונם של הזוכרים היו ג'ונגלים באיים של האוקיינוס השקט. לא מחבלי הפדאיון, הבריטים או הפלסטינים הם האויב במקרה זה, אלא דווקא היפנים.
ברשימת הקורבנות הארוכה והמדממת של חללי מערכות ישראל מופיעים שניים עם סיפור יוצא דופן: הם לא לחמו על מדי צה"ל וגם לא במדי אחת המחתרות. הם לבשו בגאווה את מדי הצבא האוסטרלי ונהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה בקרבות עזים בפפואה גינאה החדשה. "האמת? הפתעת גם אותי", אומר קונסול הכבוד של מדינת האי בישראל, יעקב וייס. "הקשרים בין פפואה לישראל הם קשרים מאוד אמיצים. עכשיו מתברר לי שמדובר בקשר דם".
מנחם (מנדל) מרמוביץ' נהרג בגיל 29 בקרבות עם היפנים. מרמוביץ' נולד בקפריסין ב-1916, עלה ארצה עם משפחתו בגיל עשר ולמד בבית הספר אליאנס בתל אביב. הוא התבלט בספורט וגדל להיות כדורגלן מצטיין שכיכב בקבוצת מכבי תל אביב, ועבד גם כקצין במכס בנמל בעיר העברית הראשונה.
אחיו הקטן, יוסף, מוכר יותר. כמו מנדל, גם הוא הצטיין בכדורגל ושיחק במדי מכבי תל אביב ובנבחרת ישראל. לאחר פרישתו, אימן את היריבה העירונית הפועל, וב-1964 מונה למאמן הנבחרת והוביל אותה לזכייה בגביע אסיה. "הוא שימש לי מודל לחיקוי", סיפר האח הצעיר. בריאיון ל"הארץ" לפני כעשר שנים סיפרה האחות רחל כי הוא היה למעשה שוטר מוסווה שעבד בשורות ההגנה בנמל יפו.
במסגרת הנסיעות הרבות של משלחות ישראל לחו"ל, טס מרמוביץ' לאוסטרליה והשתקע שם. עם תחילת מלחמת העולם השנייה גויס לצבא המקומי, שכן כיליד קפריסין היה נתין בריטי. לקראת תום מלחמת העולם השנייה הוצב באי במאמץ למנוע את כיבושו על ידי היפנים.
"המלחמה הייתה אכזרית וקשה עד מאוד", מתואר באתר יזכור. "פרט לקשיי הג'ונגל, הביצות והיתושים, היו הקרבות עם היפנים ברובם קרבות פנים אל פנים, בכידונים ובסכינים". במהלך הקרבות השתמשו היפנים אף בחצי רעל, כלי נשק שפחות מוכר במערכות ישראל, שספק אם שמעו עליו בצה"ל. במאי 1945 הוא נהרג באחד הקרבות ונקבר בבית העלמין הבריטי באי.
הוא לא החלל היחיד הקבור בפפואה גינאה החדשה. אברהם בית הלוי, אף הוא כדורגלן מחונן, נהרג ב-1944 גם כן בקרבות מול הצבא היפני על האי הרחק מהארץ שבה גדל. הוא נולד בפולין ב-1913 ועלה ארצה בגיל צעיר עם משפחתו, שהתגוררה בתל אביב. הוא למד בגימנסיה הרצליה והצטרף לאדומים של הפועל. בבגרותו סייע ל"הגנה", שימש מתורגמן והשתתף בפעילות מבצעית נגד כנופיות ערביות שפעלו ביפו נגד היישוב היהודי המתפתח בתל אביב.
כמו מרמוביץ', גם אחיו של בית הלוי התפרסם מאוד בעולם הכדורגל. ג'רי, אחיו הבכור, שימש קפטן של מכבי תל אביב וזכה עמה בשלוש אליפויות. שני האחים אף שיחקו זה לצד זה בנבחרת ישראל כשזו שיחקה נגד יוון ב-1939. בהמשך היה למאמן מצליח ושימש יו"ר הצהובים.
בשלהי 1939 עבר בית הלוי להתגורר באוסטרליה. הוא הגיע לשם ביחד עם מרמוביץ' במסגרת משלחת של מכבי תל אביב. עם פרוץ מלחמה העולם השנייה נענה לקריאת היישוב היהודי בישראל והתנדב לסייע לצבאות המערב כחייל בצבא האוסטרלי. בגיל 31 נהרג באחד הקרבות במדינת האי. במהלך השנים עשו המשפחות מאמץ גדול לעלות את קברי יקיריהם לישראל, אולם הממשל הבריטי עמד בסירובו מאחר שעל פי חוקי הצבא, חיילי הממלכה נקברים במקום שבו נפלו.
גם במשפחה לא ידעו
אחותו של מרמוביץ', שולה בנק, כיום בת 97, נזכרת באחיה, אז כדורגלן מפורסם. "התגוררנו ברחוב צ'לנוב בתל אביב. מבחינה ספורטיבית אני יכולה לומר שהוא היה ספורטאי טוב מאוד", סיפרה. "כולם שיבחו אותו וכך גם את יוסל'ה האח. הם היו ידועים היטב בכל חלקי ארצנו".
יחזקאל, בנה ואחיינו של מרימוביץ', פירט מעט יותר. "גם מנחם וגם בית הלוי שוכנעו לעבור לאוסטרליה ולשחק שם. למנחם הייתה נתינות בריטית וזה הקל על המעבר לשם אחרי שהם צדו את עיניהם של האוסטרלים. אנחנו לא יודעים באילו נסיבות הוא נהרג, למעט העובדה שהוא ובית הלוי נשלחו לקרבות בפפואה ונהרגו על ידי היפנים".
בנק מספר כי זיכרון מות הדוד נשמר במשפחה. "כשיוסל'ה טס לאוסטרליה הוא הלך לקבר של מנחם. אני מעריך שכורח הנסיבות גרמו לו להישאר באוסטרליה ובהמשך להתגייס. כל הסיפורים עליו מדברים על כך שלא רק שהיה כדורגלן ואתלט, אלא גם חתיך לא רגיל. אני באמת מופתע לשמוע שהוא ובית הלוי נכללים ברשימת חללי מערכות ישראל. אני לא ידעתי את זה".
סיפורם של השניים הוא יוצא דופן. הופעתם של מרמוביץ' ובית הלוי ברשימת חללי מערכות ישראל קנתה לה שם בזכות הנופים הקסומים, השבטים המקומיים והג'ונגלים הסבוכים הכרוכים בסיפור מותם, אולם היא איננה מובנת מאליה. למעשה, רק ב-1979 התקבלה ההחלטה להכליל את השניים ושכמותם ברשימת החללים, בעקבות תקנה שקבעה כי גם חיילים ש"נקלעו" ללחימה בצבאות זרים טרם הקמת המדינה יכללו ברשימה.
"מפעל ההנצחה 'יזכור' קיים כבר מאז שנותיה הראשונות של המדינה ומטרתו הנצחתם של כלל חללי מערכות ישראל", אומרים בתגובה במשרד הביטחון. "בשלהי שנות ה-70, ביוזמתו של שר הביטחון דאז עזר ויצמן ובאישור ראש הממשלה דאז מנחם בגין, הוחלט כי ישנו מקום להזכיר ולהנציח גם את החללים אשר נפלו לפני פרוץ מלחמת העצמאות: בין השנים תר"ך 1860 (שנת היציאה מחומות ירושלים) ועד לאייר תש"ח (נובמבר 1947) ופעלו למען קוממיות ישראל".
בין החללים הללו נכללו הלוחמים במחתרות ובארגונים השונים, שהופקדו על הגנת היישוב העברי בארץ ישראל, חיילי הגדודים העבריים בצבא הבריטי ובצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה, לוחמי הבריגדה במלחמת העולם השנייה, וכאמור, "הארץ ישראליים שנקלעו בחוץ לארץ בפרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייסו שם לצבאות בעלות הברית ונפלו במילוי תפקידם", לשון ועדת ההיגוי לספר היזכור, 1979. "כפי שניתן לראות בסיפור חייהם של בית הלוי ומרמוביץ', שניהם עומדים בתנאים הללו, ועל כן, כיתר הלוחמים הישראליים בצבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, הם זכאים להיות מונצחים כחללי מערכות ישראל", נמסר ממשרד הביטחון.
קונסול הכבוד וייס הרים יותר מגבה אחת כששמע על הסיפור. "אתה הראשון שמספר לי שיש חללים בפפואה גינאה החדשה", הוא אומר. "אם יהיה אפשר לאתר את מקום קבורתם שם, אז בוודאי שניתן להם את הכבוד המגיע להם. אני אתייעץ על כך עם האנשים באי".
לדבריו, סיפורם של השניים מדגיש את הקשר בין המדינות. "האוסטרלים נלחמו שם מלחמה מאוד אכזרית נגד היפנים, שלמעשה נעצרו באי והצי שלהם הובס במזרח המדינה. פפואה היא מדינה שמאוד אוהדת את ישראל, הם ממש מאוהבים במדינה. עכשיו מתברר לי שהקשר אמיץ יותר משחשבנו".