בית העלמין שערי צדק מתאפיין בתכונה נדירה: לא ניתן להבחין בו. עשרות הקברים השוכנים במתחם הקטן נבלעים בשטח ההפקר שבין בניין רשות השידור ברחוב יפו בירושלים לבין המתחם המוזנח ששימש בעבר כתחנה המרכזית של ירושלים. בין גדרות הברזל המקיפות אותו מסתתר סיפורה של ירושלים בימי מלחמת השחרור, וסיפורו של האברך החרדי פנחס סולובייצ'יק, חבר ארגון אצ"ל, שנפל בקרב ההגנה על הר ציון בסמוך לעיר העתיקה בירושלים.
בית העלמין שוכן בשטח מופקר בין הרחובות יפו וזלמן שז"ר, והכניסה אליו חסומה בשער שעליו קודן. על השער, מודבק שלט ובו מעין כתב חידה הקורא למבקרים להקיש את הקוד "Cציון" בעוד על הקודן מופיעות רק אותיות באנגלית ומספרים. חסיד שהיה באותה העת בבית העלמין כדי "להתפלל לישועה", פתח את השער מבפנים והסביר כי הקוד מתייחס ל"גימטריה קטנה" של המילה ציון. אני נזכר בשנים שבהן למדתי בישיבה ומחשב נכונה שהקוד הוא למעשה C9165.
המקום עצמו מוזנח ביותר. הקבר של לוחם האצ"ל, שנפל באחד הקרבות הקשים במלחמת השחרור, מטופח יחסית, אך מוקף בקבוקי פלסטיק וגדרות חלודות שתוחמות שטח המזכיר מגרש עפר מלא קוצים. מעטים האנשים שהיו נוהגים לפקוד את הקבר, מאחר שפנחס לא הותיר אחריו צאצאים. מי שנשאר ונושא את סיפורו הוא האחיין שלו, שנושא את שמו אף שנולד 17 שנה לאחר נפילתו, ומתעקש שסיפורו של דודו אינו סמל לציונות ודת - אלא לחירוף הנפש בהגנה על המדינה.
"המוות שלו הוא בסופו של דבר סיפור אישי שכאב מאוד למשפחה. סיפרו לי שהוא היה מאוד דתי, שהיה עובד לפרנסתו במפעל ולכן הוא קיבל שחרור", סיפר פנחס סולובייצ'יק האחיין. "צריך להבין שבאותה תקופה לא היה ממש את המושג חרדי. כולם נתנו אז יד להגנת המדינה, לא כמו היום. זו אווירה אחרת ותקופה אחרת".
"התחילו לקבור בחצרות של הבתים. לא הייתה ברירה"
אז איך מגיע הלוחם האמיץ לבית העלמין שכוח האל בכניסה לעיר ירושלים? כדי לענות על השאלה הזו צריך להבין שקבורה בתקופת המלחמה לא הייתה מובנת מאליה, ונעשתה פעמים רבות תחת אש ובתנאים שאינם תנאים. הלחימה העזה בעיר, שרוב חלקיה היו נצורים, לא אפשרה לתושבים להגיע להר הזיתים, שנמצא במזרח ירושלים ושימש בית הקברות של תושבי הבירה עד 1948. בזמן המנדט הבריטי היו נערכות הלוויות בודדות באישון ליל בליווי כוחות בריטיים, אולם לאחר תום המנדט, נאלצו תושביה היהודים של ירושלים לחפש פתרון חלופי.
"בהתחלה התחילו לקבור בחצרות של הבתים, לא הייתה ברירה", הסביר פרופ' דורון בר, נשיר מכון שכטר למדעי היהדות. "הרבה אנשים נהרגו בהפצצות ובקרבות, גם אזרחים וגם חיילים. בשלב כלשהו החליטו להקים בית עלמין בסמוך לבית החולים שערי צדק, שהיה בו גם חדר מתים".
בית החולים שערי צדק, ששוכן כיום בשכונת בית וגן בירושלים, היה ממוקם אז בשטח שהיום מוכר כבניין רשות השידור. בית החולים יוסד ונוהל על ידי ד"ר משה ואלאך, שנקבר אף הוא בבית העלמין. מדובר היה בחרדי אדוק שהחליט להקים מוסד רפואי עם סטנדרטים גבוהים שישרת את תושבי ירושלים. מקור שמו של בית החולים נעוץ בשכונה שבה הוקם, שהייתה אז הגבול הצפון-מזרחי של ירושלים, ומכאן שמה: תהלים, פרק קי"ח, פסוק י"ט: "פתחו לי שערי צדק".
לאחר שהשטח שהוקצה לבית העלמין התמלא, נעשה שימוש במחצבה ישנה ששכנה בכפר הערבי שייח באדר, שננטש בזמן המלחמה, והפך עם המשנים לשכונת גבעת רם ובנייני האומה. בשל הקושי לערוך לוויות מסודרות ולכרות קברים בצל הקרבות, נבחרה המחצבה כאתר קבורה נוח יחסית. לאחר המלחמה החלו לקבור גם בבית העלמין בשכונת סנהדריה, ורק בתחילת שנות ה-50' הוכשר הר המנוחות כבית העלמין המרכזי של ירושלים.
"חשוב להבין שזאת הייתה עיר שחיה באווירת מלחמה, כשאנשים נהרגים מדי יום", הסביר פרופ' בר. "פגזים נפלו בתוך שכונות מגורים, האווירה קודרת והעיר כולה נמצאת בתחושה של מצור ואנרכיה. בתוך כל זה, יש צורך שלא קל למלא אותו: לקבור אנשים ולהכניס אותם לקרקע".
מספר הסיפורים שהביא לשיפוץ הקבר
"אור ליום שישי, נפצע פצעי מוות חייל ה'הגנה' משה עליאש, בנו של עורך הדין עליאש. אותו לילה ביצעו הלגיונירים ארבע הסתערויות חזקות תחת חיפוי מכונות יריה ומרגמות כבדות על עמדות אצ"ל בהר (הר ציון, א"ס). בכל הסתערות נהדף הלגיון בגררו את אבדותיו עמו. חיילי אצ"ל יצאו מעמדותיהם וערכו התקפות נגד והתפתח קרב פנים אל פנים בו השתמשו שני הצדדים ברימונים. 9 חיילי אצ"ל נפצעו במהלך הלילה. בבוקר יום שישי שוב ניסה הלגיון לכבוש עמדות אצל ושוב נהדף באבידות. פנחס סולובייצ'יק, חייל האצ"ל, נהרג".
הדיווח בעיתון הרוויזיוניסטי "המשקיף" ב-15 באוגוסט 1948, תיאר את קרב הדמים על העיר העתיקה, שנכבשה על ידי הלגיון הירדני. לוחמי ההגנה והאצ"ל שלחמו באזור העיר ניסו פעם אחר פעם לפרוץ לתוכה דרך שער ציון, אולם בסופו של דבר, העיר נותרה בידי הלגיון עד לשחרורה במלחמת ששת הימים. במקביל, ניסו לוחמי הלגיון לכבוש את הר ציון, המעוז היהודי הסמוך לעיר העתיקה. באחד מאותם קרבות שנערך ב-13 באוגוסט 1948, נהרג פנחס סולובייצ'יק.
השנים חלפו, ומיקום הקבר של סולייבצ'יק בבית העלמין המאולתר הלך והיטשטש, עד שמספר סיפורים ירושלים ותיק שעוקב בשנים האחרונות אחר סיפורו של פנחס יידע את משרד הביטחון. "לפני כמה שנים הגעתי לבית הקברות הזה וראיתי שהמצבה של פנחס הייתה שבורה", סיפר ישראל גליס. "זה הכעיס אותי, החייל הזה נהרג בקרב על העיר העתיקה. יצרתי קשר עם קשר ממשרד הביטחון וכמה ימים לאחר מכן הקבר שופץ".
פנחס אמנם נפל בקרב מבלי שהותיר אחריו ילדים, אך שלושת אחיו כאבו את מותו. שבתאי, אחד האחים, איבד את פנחס ביום הולדתו, ויוסף החליט לקרוא לבנו כך. "נולדתי 17 שנים אחרי שפנחס נהרג ולא הכרתי אותו, אבל אבי קרא לי על שמו", סיפר פנחס האחיין. "אני יודע שמותו מאוד כאב למשפחה בשעתו, גם כי הוא היה מועמד לשחרור מהצבא ואז נהרג, וגם כי זה קרה ביום ההולדת של שבתאי, אחיו. שבתאי גם נהג לפקוד את הקבר מדי שנה".
בשנים האחרונות יש מי שמנסה להחיות את זכרו של פנחס. סיפורו סוקר בקצרה במספר כתבות שהופיעו באתרים חרדים ובאתר "יזכור" של משרד הביטחון ניתן גם למצוא קטע קצר ובו פירוט על דמותו. בתיאור נכתב כי פנחס היה עובד מצטיין בבית חרושת למוצרי חשמל וכי הוא נהרג בדרגת טוראי באופן טרגי שעות אחדות לפני ששוחרר משירותו הצבאי בשלב העובדה שהוגדר כ"כוח אדם חיוני" למפעל בעל חשיבות ציבורית.
בין אלו שגילו עניין מחודש בדמותו של סולובייצ'יק ניתן למצוא גם את ארגון זק"א, שנציגיו פוקדים את קבר החייל החרדי בשנים האחרונות ביום הזיכרון. בזק"א רואים בדמותו של הצעיר החרדי, שהיה בעל מקצוע ולחם במסגרת האצ"ל על הגנת העיר העתיקה מופת המשקף את תפיסת עולמו של הארגון.
"למרבית הנופלים יש משפחות, עיריות או מועצות שינציחו את זכרם, אבל לפנחס אין", הסביר יהודה משי זהב, מייסד ויו"ר זק"א. "אנחנו מתעסקים עם שכול כל השנה ושולחים מתנדבים להשתתף באזכרות ביחד עם משפחות של נופלים. ככה הבנו שיש כאלו שאיש לא מגיע לפקוד את קברם. מבחינתנו, זו דוגמה קלאסית למה שאנחנו עושים כל השנה. אנחנו נמצאים בחזית בין החרדים לציבור הכללי. פנחס הוא דוגמה לכך. בחור ממשפחה חרדית שנלחם על ירושלים, תרם ונשאר חרדי. אין סתירה בין הדברים האלו".