הקו הדק בין אנטישמיות לביקורת לגיטימית על ישראל

בזה אחר זה, הושעו בשבועות האחרונים כמה עשרות מחוקקים ממפלגת הלייבור בבריטניה, שעוברת את אחת הסערות הקשות בתולדותיה, בשל הערות שנויות במחלוקת נגד ישראל. מפלגת השמאל, שהוקמה ב-1900, פנתה שמאלה עוד יותר עם עלייתו של ג'רמי קורבין להנהגה בספטמבר שעבר, לאחר ניצחון מפתיע בפריימריז שהתקיימו לאחר תבוסת הלייבור למפלגה השמרנית השלטת בבחירות הכלליות לפרלמנט בחודש מאי, על אף שהסקרים ניבאו שוויון.

איש השמאל הוותיק, שפעל גם בארגון זכויות האדם הבינלאומי אמנסטי, התקבל כבר בהתחלה בחשדנות בקרב האגף המרכזי יותר בלייבור, שהיה מזוהה עם ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר. זאת לצד אזהרות מצדם של ראש הממשלה הנוכחי דייוויד קמרון ושל בכירים בממשלתו, כמו גם מכיוונו של בלייר עצמו, מ"הסכנה" הנשקפת מקורבין.

מנהיג הלייבור תומך בביטול המלוכה, במדינה שבה רוב התושבים עדיין מוקירים את המוסד המיושן; הוא קורא ליציאה מנאט"ו ולפירוקה של בריטניה מנשקה הגרעיני; דוגל בנקיטת צעדים כלכליים סוציאליסטיים ומעריץ את קרל מרקס; ושמו נקשר גם לשיתוף פעולה עם ארגונים אסלאמיים קיצוניים ובפרסום תיאוריות קונספירציה משונות.

כך, למשל, הוא טען כי פיגועי 11 בספטמבר היו פרי תכנונם של נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' וו. בוש ושל בלייר, שרצו לכבוש את אפגניסטן. כמו כן, חודש לפני שנבחר לתפקיד יו"ר הלייבור, התראיין קורבין לערוץ פרס TV האיראני, שופר של המשטר בטהראן. הוא תיאר את חיסולו של מנהיג אל-קאעדה אוסמה בן לאדן ב-2011 כ"טרגדיה" ואמר כי היה צריך לנסות לעצור אותו ולא "להתנקש" בו.

עם עבר שנוי במחלוקת כמו זה, ניסה קורבין לאחד את השורות בלייבור ועד לאחרונה אף היה נראה שהמאבקים הפנימיים שככו. מנהיג מפלגת האופוזיציה, כיאה לפוליטיקאי שמגיע למעמד רם כגון זה, מיתן את התבטאויותיו האוהדות לגורמים בעייתיים או הביקורתיות כלפי ישראל. אם לפי כניסתו לתפקיד הרבה לתמוך במאמצים להטיל חרם ואף הזמין את "ידידיו" מחמס ומחיזבאללה לבקר בפרלמנט, מאז הוא עבר להתמקד בהתנגדות למדיניות הכלכלית של הממשלה ולהצטרפות לתקיפות האוויריות נגד דאעש בסוריה.

לרוע מזלו של קורבין, אמרות אנטישמיות ואנטי-ישראליות מצדם של חברי מפלגה החלו להיחשף ולהיערם, עד שהשתלטו לגמרי על סדר היום הציבורי בממלכה. הראשונה לחטוף את האש בגל השערוריות האחרון הייתה חברת הפרלמנט נאז שאה, שכתבה ב-2014 פוסט בפייסבוק שבו קראה להעביר את ישראל לארצות הברית, וכך "תיפתר הבעיה". היא הושעתה מתפקידה בסוף החודש האחרון, אך היו אלו דבריו של ראש עיריית לונדון לשעבר וחבר הפרלמנט בהווה קן ליווינגסטון – שטען כי אדולף היטלר היה ציוני - שאילצו את יו"ר המפלגה להכריז על פתיחת חקירה פנימית ועל עקירת הגזענות והאנטישמיות מקרבה.

במסגרת ניקוי האורוות, הושעו חברי מפלגה בדרגים שונים, רבים מהם התבטאו בצורה בעייתית במהלך מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014. כפי שקורה בכל עימות בין ישראל לפלסטינים או לגורם אחר במזרח התיכון, הקו הדק המפריד בין ביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל לעלילות אנטישמיות מיטשטש עד נעלם. "הפסיקו לשתות את הדם של עזה", כתב אליאס עזיז, חבר מועצת העיר נוטינגהאם שהושעה השבוע מתפקידו, בזמן הלחימה ברצועה.

לא מדובר בתופעה שנוגעת רק ללייבור בבריטניה. כחלק מתמיכתן המסורתית של מפלגות השמאל ברחבי אירופה בסיום הכיבוש ובזכויות הפלסטינים, הן חוברות לא אחת גם לגורמים אסלאמיים קיצוניים, שעמם הם חולקים מעט מאוד במשותף ועומדות במנוגד לחלוטין בעמדותיהן הנוגעות לסוגיות דת, חברה ומדינה.

מפלגת "פודמוס" בספרד נכנסה לתודעה המקומית בעקבות המשבר הכלכלי החריף שפקד את גוש האירו, ובמיוחד את המדינה שהוכתה באבטלה כבדה. היא הוקמה רק לפני שנתיים, אך רשמה הישגים גדולים בבחירות האחרונות לפרלמנט, אז הפכה למפלגה השלישית בגודלה כשקיבלה חמישית מקולות הבוחרים. כניסה למשחק שינתה את המפה הפוליטית בספרד. נוכחותה הקשתה על הקמת ממשלה חדשה, עד שהשבוע נאלץ המלך פליפה להכריז על בחירות חדשות, בפעם הראשונה בהיסטוריה של הממלכה.

המצע של המפלגה קסם לצעירים המתוסכלים בספרד, שרבע מהם מחוסר עבודה, ואלו שמאסו במפלגות המסורתיות. לצד האידיאולוגיה הסוציאליסטית, המפלגה תומכת גם בחרם על ישראל ובבחינת היחסים הדיפלומטיים עמה. בכירי המפלגה, ובראשם מנהיגי פבלו איגלסיאס, הגיעו לישראל לאחר מבצע "צוק איתן" במטרה להיכנס לרצועת עזה, אך סורבו. בתגובה, יו"ר פודמוס השווה את חמאס למורדי גטו ורשו, שכמוהם "נלחמו בכוח מדכא".

הן הלייבור תחת הנהגת קורבין והן פודמוס עוד לא הרכיבו ממשלה או היו חברות בה, ולכן קשה לדעת כיצד היו יחסיהן של בריטניה ושל ספרד עם ישראל במצב כזה. ואולם, מפלגת "סיריזה" היוונית, שנמצאת כמוהן בצד השמאלי של המפה, הייתה בעמדה דומה בטרם כבשה את השלטון במפתיע בינואר אשתקד. בירושלים ובבריסל – כל אחת מסיבותיה היא - נתקפו בתבהלה מעלייתה של המפלגה המרדנית, שצמחה אף היא מתוך המשבר הכלכלי הכבד והתסכול המתמשך בקרב הציבור ביוון.

מנהיגה של המפלגה אלכסיס ציפראס הוביל הפגנות נגד ישראל במהלך מבצע "צוק איתן", אז טען כי צה"ל "רוצח ילדים פלסטינים" והפציר בעולם להתערב. עם זאת, כפי שהוכיחה השנה וחצי האחרונה, הצהרות שנויות במחלוקת בתור אופוזיציה הן דבר אחד, וניהול מדינה היא דבר אחר לגמרי. הממשלה באתונה לא עזבה את גוש האירו כפי שהיו חרדים רבים ביבשת וגם לא ניתקה את יחסיה עם ירושלים, אולי רק להיפך.

ציפראס הגיע לביקור בישראל כבר בחודש נובמבר שעבר, אז נועד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ודן עמו בהידוק היחסים בין שתי המדינות, ששתיהן מסוכסכות במידה מסוימת עם טורקיה. הוא חזר לביקור נוסף בינואר ולאחר מכן נועד ציפראס עם נתניהו בקפריסין, יחד עם הנשיא המקומי. גם כשהפרלמנט באתונה קרא להכיר במדינה פלסטינית, הדגיש ראש ממשלת יוון כי הדבר יקרה "במועד המתאים". מי שנתפס בתחילה כאנטי-ישראלי, התגלה כשותף חשוב.

בשבדיה, לעומת זאת, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שעלתה לשלטון באוקטובר 2014 לא הצליחה להימנע מתקריות דיפלומטיות עם ישראל, בלשון המעטה. בין המהלכים הראשונים שביצעה ממשלתו של סטפן לופבן היה להכיר במדינה פלסטינית, למורת רוחה של ירושלים. בהמשך הדרך, היחסים בין שתי המדינות רק המשיכו להידרדר, בעיקר בשל דבריה של שרת החוץ מרגרט וולסטרום.

בין היתר, היא גרסה כי מתקפת הטרור בפריז קשורה גם לייאוש שחשים הפלסטינים, טענה כי ישראל מוציאה פלסטינים להורג ללא משפט והאשימה אותה בשימוש מופרז בכוח נגדם במסגרת גל הטרור האחרון. לופבן עצמו גם עורר את זעמה של ירושלים, לאחר שאמר כי פיגועי הדקירה הם אינם אירועי טרור.

למרות זאת, רק בחודש שעבר נאלץ שר השיכון מהמט קפלן להתפטר לאחר שנחשפה השוואה שערך בין ישראל לנאצים ב-2009. "הישראלים מתייחסים לפלסטינים באופן דומה מאוד לזה שבו טופלו היהודים בגרמניה בשנות ה-30", כתב קפלן, חבר מפגלת הירוקים שמוצאו מטורקיה. בעזיבתו תמך ראש הממשלה, שבכלל עסוק בירידת כוחה של המפלגה ברקע גל המהגרים ביבשת. הכוח העולה בסקרים הוא דווקא מפלגת השבדים הדמוקרטים מהימין הקיצוני, שמנצלת את המשבר כדי לתחזק את הפחד ואת הדעות הקדומות, לא נגד יהודים, אלא דווקא נגד מוסלמים.

חרף הנטייה בישראל לצייר באופן אוטומטי כל מי שמביע עמדות המנוגדות לחלוטין למדיניותה כאנטישמי, הדחתו של השר, כמו גם הציד במפלגת הלייבור הבריטית, מצביעות על כך שגם במפלגות השמאל האירופיות יודעים להוקיע גורמים בעייתיים שחצו את גבול חופש הביטוי הנרחב שלו הם זוכים.

בתקופה שבה היבשת עסוקה במשברים כלכליים וחברתיים, החשיבות של ישראל – בניגוד למה שנהוג לחשוב – אינה גבוהה במיוחד, בעיקר כשעליך להוביל ממשלה ולשרוד מאבקים פוליטיים. החיבור שנוצר לעתים בין מפלגות שמאל רדיקליות לארגונים אסלמאיים קיצוניים נובע מהמחשבה ולפיה האויב של האויב שלי הוא חברי.

ארצות הברית, בריטניה וגם ישראל נחשבות למדינות אימפריאליסטיות בעיניי שני הצדדים, וכך נוצר החיבור המוזר בין מי שתומך במתן זכויות להומואים לבין מי שרואה בכך חטא שדינו מוות. כפי שאמר מנהיג פודמוס איגלסיאס, שלו הייתה תכנית טלוויזיה בערוץ איראני ששודרה במדינות דרום אמריקה והודה כי העריץ את הרודן של ונצואלה הוגו צ'אבז: "יש סתירות בפוליטיקה, גם אם הן גורמות לדברים נוראיים".