(בסרטון: פליטים מנסים לעבור את הגבול מטורקיה לבולגריה)
חברי הפרלמנט האירופי אישרו באחרונה את דוח ההתקדמות השנתי של טורקיה, שבוחן אם המדינה משתפרת בתחומים המונעים ממנה מלהתקבל כחברה באיחוד. הדוח מאשר את ההסכם שנחתם בין ארדואן לראשי מדינות האיחוד, בחודש מרץ שעבר, ובכך ממשיך בגישה המרוככת כלפי אנקרה ומבטיח שאירופה - לאירופים.
בהסכם נקבעה עסקת חבילה: טורקיה תקבל אליה את הפליטים הממתינים במחנות ביוון, ובתמורה אירופה תיישב מחדש חלק מהפליטים הנמצאים בטורקיה ואף תעביר לאנקרה שלושה מיליארד אירו, נוסף על הסכום הזהה שכבר העבירה אליה. כלומר, שישה מיליארד אירו זה הסכום שאירופה מוכנה לשלם על מנת למנוע מזרם הפליטים מלהמשיך להגיע ליבשת. אולם בעוד היא דואגת ששותפתה תמלא את חלקה בהסכם - העברת הפליטים מיוון לטורקיה כבר החלה - אירופה כמו אירופה, ממאנת לדאוג לקיום חלקה בעסקה.
כל אימת שאירופה זקוקה למשהו מאנקרה היא ממהרת לנופף בהצעת החברות הטורקית, שעדיין ממתינה לאישור. למעשה, כבר משנת 1952, כשבעלות הברית היו זקוקות לטורקיה על מנת להציב טילים במהלך המלחמה הקרה, החלה אירופה משתמשת בקלף החברות. מעת לעת היא גם זורקת לעבר טורקיה כמה פירורים. נראה שהטקטיקה הזו עובדת, אחרת אין להסביר כיצד היום, אחרי קרוב ל-60 שנים של משא ומתן ודחיות כאובות של טורקיה, הקלף הזה עדיין עובד.
טורקיה הרי היתה יכולה לעשות שרירים לאירופה בקיץ האחרון ולפתוח את השערים לכלל הפליטים. פעולה שכזו הייתה חושפת את פרצופה המכוער, הרבה יותר מאותה עיתונאית הונגרייה שבעטה בפליט בספטמבר שעבר. זו היתה יכולה להיות נקמה טורקית מתוקה אחרי שנים ארוכות של הבטחות. אך טורקיה העדיפה כסף, הרבה כסף, ולהמשיך להיתלות על עץ ההבטחות האירופי, ממנו היא קוטפת בעיקר אכזבות. אגב, הכסף שהעבירה אירופה לטורקיה הוא בכלל חלק מהבטחה אירופה שניתנה בקיץ אשתקד. בשיאו של משבר הפליטים הבטיחו האירופים לא פחות מעשרה מיליארד אירו עבור אטימת הגבול לפליטים.
טורקיה מאכלסת בתוכה כ-2.5 מיליון פליטים. בסקר שנערך במדינה, סוגיית הפליטים הגיעה רק למקום התשיעי מבין הדברים המטרידים את הציבור. סקר זהה שהיה נערך באירופה, אליה זרמו רבע מיליון פליטים בשנה שעברה, היה מגיע להערכתי למקום השני אחרי הטרור האסלאמי.
הפליטים מגיעים לאירופה גם בדרכים אחרות. בשנתיים האחרונות אנחנו רואים כיצד הים התיכון הופך להיות בית קברות ענק למאות, אם לא לאלפים, שקיפחו את חייהם בים בניסיון להגיע מלוב לאיטליה. אלו לא הרעידו את אמות הסיפים של האירופים. כשארדואן פתח את השערים ועשרות אלפי סורים ופליטים נוספים ממדינות ערב החלו לזרום לאירופה, פרץ המשבר. עתה הם מגיעים, ואירופה לא ששה לקבל אותם בזרועות פתוחות, ובמיוחד במזרחה. אפילו מרקל חזרה בה מאמירותיה בעד הפליטים והבהירה כי חלקם יצטרכו לשוב בעתיד למדינותיהם.
הפליטים הופתעו לגלות כי אירופה מתהדרת בנוצות ליברליות מזויפות. הם לא ממהרים לעלות על כלי התחבורה שמנסים להחזיר אותם אל טורקיה, ומשם אל הלא נודע. בנוסף לכך, ארגוני זכויות אדם מתחילים לנטוש את האזור, ואין גורם מוסמך אחד שמנהל את האופרציה המורכבת הזו. בהינתן כל אלו, הסכם טורקיה-אירופה הולך להתפוצץ בפנים. השאלה היא למי מבין השתיים.
מיכל זילברברג מתמחה במחלקת יחסי החוץ באיחוד האירופי