ליל הסדר הוא נקודת ציון מיוחדת עבור היישוב היהודי בחברון. לפני 48 שנה, היה זה ליל הסדר הגורלי שבו השתלטה חבורת צעירים על מלון "פארק" בעיר, שנה לאחר מלחמת ששת הימים, שנתן את האות להקמת מפעל ההתנחלויות שגדל מדי שנה. במבט לאחור, מספרות הדמויות המרכזיות מאותו הערב על הרגעים המכריעים והמעשה השנוי במחלוקת ששינה את פני המדינה.
"אף אחת מהמשפחות שגרו בחברון בזמן פרעות תרפ"ט לא חזרה לשם בגלל הטראומה והפחד. זה היה המבחן. האם חברון תישאר עיר ההריגה, או שנשנה את ההיסטוריה", סיפר השבוע עו"ד אליקים העצני מביתו שבשכונת רמת ממרא בקריית ארבע. "חברון זו הגלות בארץ ישראל, הצליחו לרוקן את העיר מיהודים והנה, פתאום כאילו נפתחו השמיים. כמובן נדהמנו והתפעלנו משחרור ירושלים אבל חברון הייתה אפילו יותר בלתי אפשרית".
באותה תקופה, ניסה העצני לאתר את המשפחות המעוניינת לחזור לחברון, אך בקהל הביתי שלו כאיש מפא"י הוא לא מצא איש, רק בקרב תלמידי הרב צבי יהודה הכהן קוק. "הייתי חבר מפא"י. פעלתי מתוך התנועה העובדת, ולמדתי על חולשת המנהיגים", סיפר. "התחושה שלי הייתה שאם זה לא יבוא מהאזרחים, הצבא מקבל פקודה להיכנס ומקבל פקודה לצאת ושלום על ישראל. להוליד ילדים לטעת עצים ולבנות בתים - זו הנוסחה הציונית במיטבה. זו הייתה הזדמנות חד פעמית".
לאחר כמה חודשי חיפושים כושלים, מצא את הרב משה לוינגר שהלך לעולמו לפני שנה, שיהיה לו לשותף. השניים יצאו לדרך, כשהם מבינים שהם עתידים להעמיד את הממשלה בפני עובדה שרירה. "היה לנו ברור שהעם רוצה לחזור לחברון, ואם הממשלה לא רוצה - צריך להעמיד אותה בפני עובדה. למרות שאני שומר חוק ומקפיד על כך, בנושא הזה לאור הניסיונות של ממשלות ישראל להוציא את ארץ ישראל מעם ישראל, לא היינו מוכנים לקבל את הדין ואמרנו שחייבים ליצור עובדות. לא היה לנו שום היסוס בעניין הזה", סיפר.
עם התרקמות הרעיון, איתרו השניים את מלון "פארק" בעיר. המארגנים הבינו שלאחר המלחמה בעל המלון כמה למבקרים, ולמשרדו הגיעה הזמנה לשכור את המלון למשך 12 יום מקבוצת תיירים שוויצרים לכאורה, עם אפשרות להאריך. בינתיים התגבשה רשימה של מאה בני אדם שהשתתפו בכניסה לעיר, והמועד נקבע לחג הפסח.
הרגשנו שאנחנו עושים היסטוריה"
ביום המיועד, עדכנה הקבוצה את הצבא והגיעה עם ציוד מלא למלון. "השתוממתי. הם פרקו מהמשאיות מקררים, מכונות כביסה וציון מלא של בית", סיפר העצני על אנשיו של לוינגר. "הם הקימו חוטי עירוב סביב המלון והכשירו את המטבח. להשתלט על מלון זה לא לשכור חדר ולקחת מפתח בדלפק". כך, יותר ממאה בני אדם הגיעו לליל הסדר במלון מבלי שהם יודעים כיצד הדברים יתפתחו.
העיר לא הזמינה את התושבים היהודים, בלשון המעטה. "מדובר בעיר ערבית עוינת, קרה ומלוכלכת, חצי חירבה. אם אין לך מטען פנימי שבעזרתו אתה רואה משהו אחר, זה מאוד קשה", סיפר העצני. "אנחנו ראינו את מלכות ישראל, אף שעיני הבשר ראו מחזה בלתי אסתטי בעליל וגם עוין מאוד העיר הייתה מסוכנת. כשאני מסתכל אחורה, אינני יודע מאיפה שאבנו את הביטחון המוחלט שזהו זה, עם ישראל חזר ולתמיד".
הרב חיים דרוקמן, שהוזמן לערוך את הסדר במקום, תיאר תנאים קשים בימים הראשונים, אך אווירה מרוממת ותחושת תקווה. "מיד אחרי המלחמה היה רצון לחזור לחברון ולכל חלקי ארץ ישראל. התבקשתי להגיע לערוך את הסדר, וחשוב לציין שמדובר במלון חמישה כוכבים מלמטה", נזכר. "משפחה יכלה לקבל מקסימום חדר והיו גם כאלה בלי חדרים, אבל כולם היו מאושרים".
בעל המלון והתושבים הפלסטינים נאלצו לקבל בהפתעה ובלית ברירה את העובדה שהיהודים הגיעו להשתקע בעיר, לפי תיאוריו של דרוקמן. "הרגשנו שאנחנו עושים היסטוריה. אחד הדברים הבולטים שאני זוכר, זה שלמרות שהיה מדובר על שנה לאחר המלחמה ולאחר שחרור חברון, בכל החלונות היו דגלים לבנים. זה היה מדהים", סיפר. "אינני יודע מה הם ציפו שאנחנו נעשה להם, אבל אנחנו אחרים. למחרת צעדנו למערת המכפלה, שזו דרך לא קצרה, אבל הייתה תחושה מיוחדת במינה. יהודים מאז תרפ"ט לא היו במערת המכפלה. הלכנו עם ספר תורה, טליתות, שרנו כל הדרך וזו הייתה תחושה מרוממת".
גם העצני סיפר על הדגלים הלבנים שהונפו בכל העיר. "זו הייתה הפתעה גדולה. ראש העירייה, השייח מוחמד עלי ג'עברי, בזמן המלחמה נתן להם את העצה הזאת. 'תניפו דגלים לבנים והיהודים לא יעשו לכם כלום', כי הם חשבו לברוח, והוא צדק", סיפר. הוא הוסיף כי לשניים היו יחסים קרובים במיוחד, וכך גם ליהודים ולפלסטינים, בעיניו. "הייתי מבאי ביתו הייתי עו"ד ומקורביו מאוד אליהם. "הם הזמינו אותנו בקיץ לכרמים שלהם, היינו קשורים אליהם מאוד. כבר בימים הראשונים יצא לי לשוחח בערבים עם פוואז קוואסמה, בעל המלון, והוא אמר שהיה ברור לו שאנחנו חוזרים. 'אנחנו צפנו לנקמת דם נוראה', הוא אמר לי. 'כשבא אלי המושל (לאחר כיבוש חברון, ש"ב) לבקש לבוא איתם למלון, הייתי בטוח שהולכים להוציא אותנו להורג. בפועל חתמו איתי חוזה'".
הנוכחים בסדר לא היו מהציבור הדתי-לאומי, כפי שניתן לטעות בהסתכלות לאחור. "זו הייתה חבורה שבה לא כולם הכירו אחד את השני. היו שם אנשים מגוונים: משה שמיר, שמואל כץ שהיה שר בממשלת בגין הראשונה, העצני שהיה ממפא"י ואחרים", סיפר דרוקמן. "אבל עדיין הייתה אווירה כמעט כמו משפחה, מאוד מרוממת, מאוחדת. גם כל מה שקשור לסדר לשירה, להקשבה, לתוכן... היה נפלא. מה שהיה משותף לכולם, זה שכל הזמן הייתה תחושה מיוחדת במינה - שאנחנו עושים היסטוריה".
"יגאל אלון אמר: 'תקימו, אחר כך נדאג לזה'"
הממשלה הייתה ספק מעורבת בתהליך. קבוצת המתנחלים, מצדה, פעלה בשיטה שהפכה לימים שכיחה ביותר במפעל ההתנחלויות וקבעה עובדות בשטח. לטענת הרב דרוקמן, יגאל אלון אמר לחברים אחרים בקבוצה: "תקימו, אחר כך נדאג לזה".
"אני מוכרח לומר שהוא באמת היה בקשר", נזכר הרב דרוקמן", הרבה יותר מאוחר, כשישבתי איתו בכנסת, פניתי אליו בנוגע לסוגיה הקשורה בחברון והוא ענה: 'הייתי מצטרף. היום, אני כבר לא יכול לעשות את זה'".
לאחר שבועות אחדים אישרה הממשלה להקים ישיבה בעיר וכיתה מישיבתו של הרב דרוקמן עברה למקום. לאחר מכן, הוסדר נושא התפילה במערת המכפלה והוקמה קריית ארבע. לדברי הרב דרוקמן, למרות גודל השעה והמעשה - היה גם פספוס. "אני חושב שאילו באמת אחרי מלחמת ששת הימים היינו מכריזים קבל כל העולם שחזרנו הביתה והיינו מקיימים תנופת התנחלות ממלכתית בכל המקומות, בלי לפגוע באחרים - לא בשום ערבי או יישוב שלהם שקיים במקומות אחרים - איש בעולם אז לא היה פוצה פה", אמר. "ישר אחרי המלחמה התחלנו לדבר על שטחים ועל משא ומתן. עם מי? הרי סוף כל סוף במקומות האלה לא הייתה שום מדינה קודם. החמצנו את השעה".
השתלשלות האירועים, לטענת העצני, הייתה גורלית. "מדינת ישראל היא הכלי שהציל את העם מנפילה אחרי השואה, שהוא לא היה מתאושש ממנה בלעדיה. והכלי החד-פעמי הזה, מדינת ישראל והציונות, הובטחו באותו ליל סדר", אמר. "תאר לך שהגבול היה על כביש 6. מי היה צריך טיל? מספיקות מכונות ירייה. אתה פוגע, גמרנו. אין מדינה". לאחר מכן, אף הגדיל וחרץ: "אם עם ישראל לא היה יושב פה על ההר, אין כל אפשרות לקיים מדינה. זה ברור. מי שלא רואה את זה טעון אשפוז".
גם לדברי נועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון שהגיע לקריית ארבע בשנת 1972 ולאחר מכן עבר להתגורר בעיר, המשמעות היא הרת גורל. "אני חושב שהסדר הראשון בחברון עשה סדר במציאות ובתפיסת המציאות" אמר. "לא מדובר בכיבוש ובתפיסת שטחים ולא קולוניאליזם, אלא מדובר בחזרה ושיבה לארץ שלנו, למולדת שלנו. אין מקום כמו חברון, עיר האבות והאימהות, כדי לשוב לשורשים שלנו". לדבריו, לקראת שנת היובל ל"שחרור חברון", "אין כמו האירוע הזה לסמל לכולנו, לא רק את ההוויה של חברון, אלא של כל מדינת ישראל, שהיא בעצם המשך היסטורי של המולדת היהודית הקדומה".
(עדכון ראשון: 21:35)