פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "האויב מתחזק, אבל אנחנו מכינים הפתעות": ראיון חג עם מח"ט נח"ל

      כשלקחי צוק איתן ולבנון השנייה נושפים בעורפו, יוצא אל"מ עמוס הכהן עם חייליו לתרגיל שמדמה את המערכה הבאה. על המנהרות: "היתרון היחסי לא שם, אבל אם צריך – נילחם בפנים". על קוד חניבעל: "נגיע עד גבול פגיעה בחייל כדי שכולם ישובו". ומקום המפקד? "בקרב, עם הלוחמים"

      "האויב מתחזק, אבל אנחנו מכינים הפתעות": ראיון חג עם מח"ט נח"ל
      צילום: דובר צה"ל, מאצ'י הוף; עריכה: יאיר דניאל

      מפקד חטיבת הנח"ל, אלוף-משנה עמוס הכהן, יחגוג בחודש הבא שנה בתפקידו. בשנים הרבות שבהן הוא משרת בצה"ל, הספיק הכהן, בן 42 ואב לחמישה, לשרת בסיירת מטכ"ל, לפקד ביחידת מגלן ועל גדוד הסיור של הנח"ל. הוא היה ראש הלשכה של הרמטכ"לים גבי אשכנזי ובני גנץ ובשנת 2011 נשלח להיות נציג צה"ל במארינס. ב-2012 הוא החל לפקד על החטיבה הדרומית באוגדת עזה, בין היתר במבצע "עמוד ענן" ובמבצע "צוק איתן". כעת, ברקע מציאת המנהרה ההתקפית בכרם שלום ולקראת שנה בתפקיד, הוא מספר בריאיון חגיגי לוואלה! NEWS על קשים, האתגרים – והמערכה הבאה.

      לוחמיו של אל"מ הכהן בדיוק נערכים לתרגיל חטיבתי בין חופי חדרה לשטחים הבנויים של העיר, כשהוא נזכר בסיום מבצע "צוק איתן". "לצערי, המבצע הסתיים במטח סיום שבו נהרג רבש"צ קיבוץ נירים, זאביק עציון. זה היה סיום מצער למבצע, יחד עם לא מעט הרוגים במהלכו, כולל בשטחנו. מבחינתי מרגע שסיימנו את המשימה נכנסנו לתהליך מאוד ארוך של סיכומים, של תחקירים, של הפקות לקחים".

      אל"מ הכהן לא נזכר בלקחי המבצע במקרה: התרגיל החטיבתי שאליו נערכים לוחמיו אמור לתרגל תרחישים במתאר עזתי. ארובות חדרה הופכות לכמה שעות לארובות תחנת הכוח רוטנברג באשקלון, ומגמת התנועה של הכוחות היא לכיוון דרום – או לפי התרחיש, ללב רצועת עזה. זהו התרגיל השני שעורכת החטיבה מאז שנכנס מפקדם לתפקיד.

      מח"ט נח"ל אל"מ עמוס הכהן (ראובן קסטרו)
      "אני לא אומר להילחם בזהירות. יש יעד צבאי? היעד יושמד". הכהן (צילום: ראובן קסטרו)

      "יש המון לקחים שאני סוחב איתי מ'צוק איתן', אבל הדברים המרכזיים שצרובים לי ואני מנסה ליישם אותם היום, כמפקד חטיבה סדירה, הם בעיקר לא לעשות לעצמנו הנחות באימונים, לנסות לדמות את מרחב האימונים כמרחב מבצעי ולאתגר את החיילים ולהקשות על המפקדים מנטלית. מה זה אתגרים מנטליים? למשל, נפעל לטווחים ארוכים, נחווה אירועים משמעותיים בלחימה עם נפגעים רבים במסגרות, מחלקות ואולי אפילו פלוגות, שיספגו פגיעות רבות ויצטרכו לשנות את המבנה שלהם".

      בסופו של דבר, רצועת עזה היא אזור מאוד קטן, והיכולת להונות את האויב בתחבולות קטנה ככל שעובר הזמן. איזה סוגי איומים יאתגרו אותך ואת הלוחמים במערכה הבאה?

      "זה אתגר משמעותי, להילחם באזור רווי אוכלוסייה. זה משפיע עלינו במוסריות בלחימה, בהפעלת הכוח וגם על חופש הפעולה המבצעי. אני לא יכול לירות מרגמות למקומות שקודם יכולתי, למשל. האתגר השני, שחווינו ב'צוק איתן' ולהערכתי ימשיך לאתגר אותנו, זה ההיטמעות של האויב בסביבה האזרחית. במבצע 'צוק איתן' נכנסתי לכמה מבנים: אתה רואה חדר משפחה, בית מגורים ששלושה חדרים מתוכו זה חדרי ילדים והורים וחדר אחד הוא מחסן אמל"ח. איך מצליחים להפריד בין המרחב המבצעי לסביבת הבלתי מעורבת, האזרחית? זה אתגר משמעותי שמשפיע עלינו על הפעלת הכוח. זה נכון גם ללבנון. אי אפשר ליצור תחבולות בלי סוף ודרכי ההגעה לעזה מוגבלות, אבל גם פה יש יצירתיות רבה וכמו הצד השני, גם אנחנו מכינים הפתעות".

      בשנה האחרונה שמענו על לא מעט מנהרות שקרסו ופלסטינים שנהרגו בהן. האם התווך התת-קרקעי יהיה האתגר המשמעותי בעיניך? ומה עם העובדה שמחבלים יכולים לצאת מתוך מנהרות ולחטוף חיילים?

      "זה אתגר, אבל לא הייתי מפריז בעוצמתו יותר מדי. הוא יכול להשפיע בעיקר מורלית ופסיכולוגית על התושבים בסביבה, אבל צה"ל מסתכל קדימה ומפתח את הטכנולוגיה שתתמודד עם הדבר הזה. אנחנו לפעמים מסתכלים על האיום האחרון כאיום הכי משמעותי, אבל בהסתכלות של 40-30 שנה אחורה, הפרספקטיבה היא אחרת. אנחנו זוכרים, למשל, את איום הנ"ט במלחמת יום הכיפורים, את הכניסה לשטחים הבנויים במלחמת לבנון הראשונה, את מחנות הפליטים בשנות ה-2000 והחשש שהיה לכוחות להיכנס אליהם, את שמורות הטבע ב-2006 ואת ההפתעה, אולי, לכוחות. ובכל פעם אנחנו אומרים לעצמנו: 'ואללה, יש פה איזה אתגר חדש, מה נעשה? ובסוף מוצאים פתרון. גם לאתגר הזה נמצא פתרון.

      "בנינו כשירות מאז 'צוק איתן'. יש יחידות שיודעות להיכנס לתווך התת-קרקעי, אבל אנחנו לא שואפים להילחם בו. זה לא המרחב שנרגיש איתו בנוח. אנחנו גם מכירים את מאמצי האויב למגן אותו, לחסום אותו ולהיערך לאיומים בו כלפי כוחותינו. לא אכנס לפירוט, רק אגיד שאנחנו יודעים לא רע בכלל מה האויב מכין לנו ושואפים למצות את היתרון היחסי - וזה לא שם".

      כך נראית המנהרה ההתקפית של חמאס שחשף צה"ל בעוטף עזה (דובר צה"ל)
      "גם לאתגר הזה נמצא פתרון". המנהרה ההתקפית שנחשפה באזור כרם שלום (צילום: דובר צה"ל)

      את המילים "קוד חניבעל" שמעת בעצמך כמפקד החטיבה הדרומית כשנחטף ונהרג החייל הדר גולדין במבצע "צוק איתן". הלוחמים ישמעו במהלך התרגול "קוד חניבעל"?

      "לא חושב שצריך לקרוא לזה חניבעל במובן של חטוף, אלא של שבוי. שבוי בסביבה מבצעית, בדיוק כמו במלחמה. היו שבויים גם במלחמות עבר, ויהיו שבויים גם בעתיד. ההתייחסות לשבוי היא מחמירה ואנחנו לא רוצים להגיע לזה בגלל הרגישות הפנימית והציבורית. לפחות המסר שעובר, עד אחרון החיילים, הוא שלא משאירים חיילים מאחור. אנחנו נעשה כל מה שצריך, או כמעט כל מה שצריך, עד גבול הפגיעה באותו חייל, כדי להחזיר את כולם הביתה".

      בעיני הציבור, סוגיית המנהרות נתפסת כמשהו דמוני שקשה להתמודד אתו. איזה כלים אתם נותנים למפקדים כדי להתמודד עם סוגיית התווך התת-קרקעי בהקשר של חטיפה או היעלמות חייל?

      "כל חייל מתאמן בתווך התת קרקעי. יש מתחם אימונים בבא"ח (בסיס אימון חטיבתי). אין טירון בחטיבה שמסיים הכשרת רובאי, לוחם, שלא עובר את המסלול זה. זה ברמה הבסיסית. האם נשאף להיכנס לשם? ממש לא. מה קורה כשיש בכל זאת שיש אירוע שמחייב אותנו לבצע מרדף בתוך מנהרה אז גם פה אין דילמה – כשהם מזהים אירוע שניתן לסכל אותו, כולל בתווך התת קרקעי, אנשים ייכנסו ויבצעו מרדף חם לתוך המנהרה".

      הנגמ"שים ישנים? "חי"רניק מעדיף ללכת ברגל"

      במהלך הריאיון נשמעים היטב מנועי הנגמ"שים מסוג M-113, שהיו סמל לנקודת התורפה של צה"ל במבצע "צוק איתן". מדובר בנגמ"שים ישנים מאוד, עם רמת מיגון נמוכה, וברגע שהם סובלים מבעיות אחזקה ירודות הם הופכים להיות עקב אכילס בלחימה. "עד שלא יתנו לנו כלי אחר - זה הכלי שלנו", מתייחס מפקד החטיבה לאיכות הנגמ"שים שברשותו, "יש לנו הקצאה ממש נקודתית ל'אכזריות' (נגמ"ש עם רמת מיגון גבוהה יותר א"ב), אבל זה מה שיש ועם זה נסתדר. ככלל, חי"רניק מעדיף ללכת ברגל. אנחנו החטיבה הבאה בתור להצטיידות בנגמ"ש ה'נמר' (נגמ"ש העתיד של צה"ל, א"ב)".

      סוגיית הפצועים וההרוגים היא חלק חשוב מהתרגיל. "אין תרגיל שאנחנו מבצעים שאין בו מסה של נפגעים. בחלק מהמקומות אנחנו מתרגלים אירוע רב-נפגעים שיש בו עשרות פצועים, בחלק מהמקומות המסגרת תצטרך לטפל בעצמה, להתאושש ולהמשיך קדימה, בחלק מהמקומות צריך להביא מסגרות אחרות שיחליפו אותה. הנחת העבודה שלי שיהיו נפגעים כמו בכל מלחמות העבר", הוא אומר בכנות. "גם בהקשר הזה צריך להסתכל אחורה ולראות שאפילו במלחמת ששת הימים, שהיא מלחמה שאנחנו נוטים להתרפק עליה, היו 150 הרוגים בערך מדי יום. אגב, זה יותר ממה שהיה ביום כיפור, וזה כמו שלוש פעמים הפצועים ב'צוק איתן' רק ביום אחד. אז נפגעים יהיו. אנחנו לא מסתכלים על הנפגעים, אלא קודם כל איך עומדים במשימה".

      נגמ"ש חוצה את הכביש ליד ניר עם . יולי 2014 (בן קלמר)
      "לא מסתכלים על נפגעים, אלא על איך עומדים במשימה". חייל על נגמ"ש ב"צוק איתן" (צילום: בן קלמר)

      הדילמות הערכיות שהועלו בתחקירי מבצע "צוק איתן", משולבות גם הן בתרחישי התרגיל. הלוחמים יתרגלו לראשונה פשיטה על מגדלים בני 16 קומות. קציני המנהל האזרחי, שמשתלבים היטב בלחימה, מסייעים במשימות תיקוני חשמל ומים תחת אש. "זה חלק מהאחריות שלנו, חלק ממה שמאפשר לנו את חופש הפעולה", מציין אל"מ הכהן ומספר החטיבה ערכה השתלמות בנושא פינוי אוכלוסייה מאזורי לחימה. "זה משמעותי לחופש הפעולה של כוחותינו אם בשכונות שאנחנו נכנסים אליהן יש 80% אוכלוסייה או 20%. האם זה משפיע עלינו בהפעלת הכוח? בוודאי שכן. אבל בסוף אני אומר לאנשים פה שלא יהיה בלבול. אני לא אומר להם להילחם בזהירות. יש יעד צבאי? היעד הזה יושמד".

      לא תלויים במסכים

      אחרי 52 ימי לחימה, הפך מבצע "צוק איתן" – בניגוד גמור לתכניות – לאחת המערכות הארוכות ביותר שידע הצבא. ככל שחלף הזמן, בלט המאמץ של צה"ל לייצר מטרות לתקיפה. מפקד חטיבת הנח"ל מבהיר שאם תיכנס ישראל למערכה נוספת, לא יכול לקרות מצב שבו הוא לא מזהה מטרות בכל יום. "אם זה לא קורה, אני דופק על השולחן", הוא מבהיר.

      סביבת העבודה של המפקדים ברמות השונות בחטיבה הפכה מאז המבצע לממוחשבת יותר ותלויה בסוללות ובמסכי מחשב. אל"מ הכהן מתגאה בכך שהכוחות שלו דווקא מתורגלים לפעול עם מפות מנייר, ומצביע באחד מחדרי הפיקוד שנבנו בתוך אוהל גדוש, על מדפסת גדולה במיוחד. "בכל שעה כשמעדכנים אותי מה מצב התחמושת, הדלק, הכלים השונים, הפצועים ונתונים נוספים, אני יודע שהם מדפיסים את תמונות המצב הכי עדכנית לאפשרות שהחשמל ייפול או שתהיה בעיה במחשבים". מחוץ לאוהל, חופרים שני חיילים תעלה כדי להסתיר חוטי חשמל ומחשב בין האוהלים. "אם נופל פצמ"ר בין האוהלים, הנוהל הוא מאוד פשוט: נשכבים על הקרקע עם קסדות ואפודים", מסביר באדישות אל"מ הכהן.

      מהחמ"לים השונים מתנהלת מערכה שלמה של קליטת מודיעין מאינספור גורמים. מפקד ה"קדמית', אותו חמ"ל מיוחד בפיקוד קצין בדרגת אל"מ במיל' - מקביל כמעט בסמכותו למפקד החטיבה - יכריע אם לתקוף את המטרות באמצעות ארטילריה, טיל נ"ט, מסוק קרב, טנק או מספינת טילים.

      מח"ט נח"ל אל"מ עמוס הכהן בחמ"ל (ראובן קסטרו)
      פרשת החייל היורה: "המפקדים יודעים איפה הקו האדום". הכהן בחמ"ל (צילום: ראובן קסטרו)

      אתה מפקד חטיבה סדירה. האירוע הזה, שבו לוחם בחברון יורה בראשו של מחבל מנוטרל, עולה בשיח אצלכם?

      "האירוע נמצא בחקירה, לא אתייחס אליו, אני לא מכיר את כל העובדות. אני ראיתי את תחקיר המח"ט. אם אכן בוצע ירי לעבר מחבל שנוטרל ולא היווה איום, זה לא תקין. זה חמור, זה לא מה שהצבא מחנך אליו. והעובדה, וזו נקודת זכות, שזה עורר שיח מאוד משמעותי, גם פנימי, גם חיצוני, וזה בדיוק מקור העוצמה שלנו. הצבא תחקר עוד לפני הפרסומים שהיו. אנחנו מדברים על זה, שמים את זה על השולחן. לא רק בשיח מולי, גם הפנימי בתוך הפלוגות והגדודים, למפקדים ברור מה הם צריכים לעשות באירוע, אין פה מרחב אפור. יש פה תמיד מרחבים של שיקול דעת. האם ברור להם כיצד הם צריכים לנהוג בסיטואציה כזו או אחרת? ברוב המוחלט כן. במקומות שלא, ברור להם גם מה זה הקו האדום שאסור להגיע אליו - מקומות של חריגה מהוראות פתיחה באש או מערכי צה"ל".

      יותר מעשור אחרי מלחמת לבנון השנייה, ועדיין מדברים על הימ"חים – תחזוקת הציוד למקרה של גיוס חירום של מילואים. מה מצב חטיבת הנח"ל?

      "ביחס לעבר, הרבה יותר טוב. זה לא שיש לנו הכול ואני לא חושב שאי פעם יהיה לנו הכול. אבל מה שיש לא רק תקין, הוא ברמת כשירות גבוהה ויותר חשוב מזה - הוא ברמת מיומנות גבוהה. אני זוכר חיילים ב-2006. לא פעם ופעמיים נכנסנו ללבנון במלחמה, חילקו לנו ארגזים של מטולי לאו (רקטת נ"ט, א"ב) ארוזים באריזה המקורית ובחלק מהמקומות החייל פותח ומכוון את הטיל לאחור, לא לחזית. הגענו למקומות פחות טובים ב-2006. היום לא תראה את הדבר הזה. אנשים מרגישים בנוח עם ציוד הלחימה שלהם בגלל האימונים והמחזוריות שלהם. הצבא מתעקש להוציא אותנו כל חצי שנה לשלושה חודשי אימונים, זה לא היה לפני עשור".

      אל"מ עמוס הכהן, מפקד חטיבת הנח"ל. אפריל 2016 (ראובן קסטרו)
      " מח"ט הנחל יהיה איפה שהוא היה במערכות האחרונות, קדימה עם הלוחמים". הכהן (צילום: ראובן קסטרו)

      חמאס מפיץ המון סרטונים על הזרוע הצבאית שלוב תחום הקומנדו הימי, מנהרות, רקטות, כוחות מיוחדים, מטענים. מה מכל תעמולת החמאס אתה באמת מסיק על פן המבצעי שלהם?

      "האויב משפר יכולות, ובמסגרת זו, גם מאמן כוחות מיוחדים. מאמן צוללנים, כוחות מובחרים שפועלים בתווך התת קרקעי או בתווך בנוי מורכב. ב'צוק איתן' לא זיהיתי מאמץ יוצא דופן או גבורה יוצאת דופן של הצד השני, ראיתי מאמצים קטנים, חלשים יחסית, שרמת הרובאות לא עולה על חייל ממוצע אצלנו ובטח לא מתקרבת לחיילים ביחידות מיוחדות ומובחרות ובכלל. אז יש מאמצי התעצמות והם לא צריכים לבלבל אותנו ולא להכניס ללחץ. לי אין ספק שבמסה ובשילוב היכולות הקרקעיות, המודיעיניות, והאוויריות של צה"ל שנבנו בעשור האחרון, לא יהיה מאמץ שיוכל לעצור אותנו. החטיבה היום (נח"ל) זה כמו קפיץ דרוך, כמו כדור בלוע תותח, רק תן לה כיוון, את האישור. אנחנו נגיע לאן שצריך".

      איפה יהיה מח"ט הנח"ל במערכה הבאה?

      "מח"ט הנחל יהיה איפה שהוא היה במערכות האחרונות, קדימה עם הלוחמים. אנחנו לא שולחים חיילים למשימות, אנחנו איתם במשימות. אנחנו צריכים להיות איפה שמתרחש הקרב, איפה שאנחנו יודעים להשפיע על הקרב. בדיוק כמו שהיינו קדימה 'בצוק איתן', בדיוק כמו שהיינו קדימה בלבנון השנייה. מפקדי צה"ל בכל מקום הפיקו את הלקחים מלבנון השנייה, והיום אין דילמה מה מיקום המפקד בצה"ל".