נפתח באמירה קצת פחות פופולרית אבל נכונה מצב קהילת הלהט"ב בארץ, או לפחות במרכזה, טוב יחסית. זה לא אומר שאין בעיות: הן קיימות ובשפע, והדרך עוד ארוכה עד לאידיאליה שחבריי לקהילה ואני מייחלים לה. אחת הבעיות המרכזיות אם לא המובילה שבהן היא שלא ניתן לייחס את המצב הטוב יחסית של הקהילה הגאה בישראל לממשלה הנוכחית. כן, אותה ממשלה שהקצתה בשבוע שעבר 11 מיליון שקלים לטובת עידוד תיירות גאה באקט של ניצול בוטה של קהילה מוחלשת.
ברור לכל שהקהילה הגאה עושה יחסי ציבור מעולים. החל מצילומים של חברי כנסת ושרים במצעד הגאווה ועד כניסתו החגיגית של הח"כ אמיר אוחנה, שרק אתמול (ראשון) הבהיר שאין לו כוונה להתייחס לנושא - אין ספק שנותנים לנו להרגיש שאנחנו פלח אוכלוסיה ששווה לחזר אחריו. לקראת חודש הגאווה אפילו מנסים לגרום לנו להרגיש עוד יותר אטרקטיביים ולמשוך באמצעותנו תיירים, שיזרימו כסף לקופת המדינה, ואולי יחזירו לישראל הימנית והמוקצת את הזוהר המערבי שלה.
התיירות הגאה תצטרך להיות מבוססת על צבעוניות ושמחה, ממש כמו המטוס צבוע דגל הגאווה שמוכן לכבודה. בדיוק כמו שירות בצה"ל, התגייסות למילואים ותשלום מסים, חברי הקהילה מצופים לעטות חיוך גדול ולשרת שוב הפעם בגזרת מדיניות החוץ. את הדברים שמצטלמים פחות טוב אנחנו לא כל כך מעוניינים להראות בחלון הראווה שנציג למערב. אלימות, ניכור, התכחשות לזכויותיהם של עשרות אלפי בני אדם ואפילו רצח, כל אלה לא מצטלמים טוב. בממשלה גם הבינו שאי-אפשר לחפות על כל אלה בחקיקה המקדמת שוויון כי גם בזה, אפעס, חבריה לא כל כך מצטיינים.
השימוש בקהילת הלהט"ב משרת היטב את השלטון, כי נעים להתעטף בדגל צבעי הקשת כשנוח (הוא גם יודע להתנער ממנו בבוטות כשצריך). אך יש לו גם חדשות רעות: אלו שאמורים "לעשות שמח" לתיירים הגאים לא בהכרח ישתקו אם יתנו להם קצת מוזיקה ואלכוהול. לעומת תינוק קטן שמוחזק בידיו של פוליטיקאי ערב בחירות, אנחנו יכולים להתנגד ולומר שלא מתחשק לנו להצטלם לשער העיתון של מחר, או לכל הפחות לבקש תמורה עבור החיוך המזויף.
ההזדמנות היחידה שניתן לראות בשערוריית הפער בין תקציב התיירות הגאה המדיניות כלפי אותם בני האדם שאמורים "לארח" אותה, היא לפקוח את עיניהן של קהילות מוחלשות נוספות. המסר כאן ברור אין אוכלוסיה שחסינה מפני ניצול פוליטי עיוור ובוטה. זה יכול להיות שר חינוך, שמתארח בכנסים של החינוך המיוחד אך מפנה תקציבים עודפים לענפים חינוכיים אחרים, וזה יכול להיות שר תרבות שמבטיח כספים לתיאטראות בפריפריה ולבסוף מתקצב את אלו שבמרכז. כולם פגיעים באותה המידה.
בשונה מקהילות אחרות, קל יותר להשתמש בלהט"בים כדי למכור את ישראל לעולם ולתחזק את דימוי "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". הציניות המחרידה שמגלה משרד התיירות כלפי הקהילה הגאה יכולה להשתרבב גם למקומות אחרים, במטרה לתחזק את גישת "לעומת מה שקורה בסוריה מצבכם נהדר, אז תשתקו".
מצבן של אוכלוסיות מוחלשות לא קם ונופל על תקציבים בלבד, אבל הם כן יכולים להביא לשינוי חברתי. ללא כסף, גלגלי השינוי לא ינועו. הדבר היחיד שנותר לנו הוא לא לשתף פעולה עם כל מה שמצופה מאתנו.
יואב ראובן הוא עורך בדסק החדשות של וואלה! NEWS
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.