תבררו את התאריך אצל מר חשוון

מה עשיתם בי"א בחשוון תשנ"ו לספירת העברים? איפה הייתם? אל תשתוממו, אל תמהרו לשלוף את ה'מאיפה אני זוכר'? כולם זוכרים, אפילו אלה שלא היו בארץ. קדימה, עוד קצת ריכוז, אתם מסוגלים, זה הרבה פחות מסובך ממה שזה נשמע. טוב, בואו ננסח את השאלה הזאת אחרת: איפה הייתם ומה עשיתם ב-4 לנובמבר, 1995? אה, בטח. שקוף.

מדינה עברית בנינו לנו כאן. קטנה ומוקפת דיקטטורים. המזרח התיכון של מאה השנים האחרונות הוא ביב השופכין של המון סתירות פנימיות, חצאי התרחשויות חסרות פשר ואירועים שעבורם הוקם החוג להיסטוריה, שלא לדבר על מערכות חדשות. ה-4 בנובמבר 1995 הוא אחד מהם. רבין נרצח. ראש הממשלה לשעבר, אתם יודעים. והכל השתנה ומאז שום דבר לא אותו הדבר, אתם יודעים. אתם יודעים הרבה יותר ממה שאתם חושבים. דבר אחד אתם לא יודעים: באיזה יום לעזאזל מתייחדים עם מותו? באיזה יום בשנה יכול בנאדם להרכין את הראש ולסמן לעצמו בקלנדר את הרגע הנכון להגיד לעצמו, 'היום לפני כך וכך שנים מתה פה המדינה להרבה אנשים בין הידיים'?

ההגיון אומר 4 בנובמבר. אפשר כבר להזמין את ההסעות לכיכר רבין? אז זהו, שלא. מי שיגיע השנה לכיכר רבין ב-4 בנובמבר יהיו בעיקר עובדי עיריית תל אביב, סקרנים, תיירים (כנראה מפלורידה) וסתם מתייחדים פרטיים. עצרת הזיכרון המרכזית תיערך ב-2 בנובמבר דווקא. וזה עוד כלום: מדינת ישראל תציין את הרצח ביום חמישי הזה, כמעט שלושה שבועות לפני המועד היומני של הרצח עצמו. ככה זה.

במדינה שהמפגש בין דת למדינה בקרבה מסתיים לרוב בפיצוץ תרבותי, נקבע על פי חוק כי את ימי הזיכרון, כמו גם את המועדים, חגים וסתם אירועים שבא להזכיר, יקבעו בהתאמה עם לוח השנה העברי. לא משנה שהזיכרון הקולקטיבי, הלאומי, ההיסטורי, הפרטי, מתייחס דווקא לתאריך הלועזי. במדינה עברית כמו במדינה עברית. שנה מעוברת בפתח. אולי בשנה הבאה נציין את האירוע בתחילת דצמבר דווקא, מי יודע?

אם מתקבל על הדעת שאת המועדים והחגים מתורה ומרבנן יקבעו הפוסקים בהלכה, לא יעלה על אותה דעת שגם המועד החילוני הבולט ביותר, להוציא יום העצמאות, יתואם עם מר חשוון. הלוח העברי אנכרוניסטי, מיושן ומשמש באופן שוטף מתי מעט (וגם הם לא מתביישים להשתמש באיזה 'ינואר' או 'אפריל', לצורך תיאום פגישות), בוודאי לא את כלל האוכלוסיה. אם לחדד את העובדות – אני מסופק כמה מבינינו בכלל מכירים את סדר החודשים של לוח השנה העברי.

הוצאת יום הזיכרון החילוני מידיו של הציבור שמבקש להתייחד בו עם זכר רבין, הוא דוגמא נוספת לקהות החושים בה מתנהלים הדברים בארץ המסובכת הזאת. הציניקנים שלא נרשמו לבית הספר לפוליטקלי קורקט היו אולי מוסיפים, כי ממילא המעטים שאכן בקיאים בלוח השנה העברי הרימו כוסית צוהלת, בהישמע דבר הרצח, ולמה להתחשב דווקא בהם? אבל אני נרשמתי לבית הספר, ואפילו סיימתי בציון עובר, אבל עדיין מסוגל לזהות סתירה פנימית טובה כשהיא מתעופפת לעברי מכיוונה של ועדת הטקסים הממלכתית של כנסת ישראל.

יכתתו נא המחוקקים את רגליהם אל המשכן, לישיבה לא מיוחדת במיוחד ויכריזו על יום הזיכרון ליצחק רבין כ-4 בנובמבר. דמעה לא תנשור מעינו של איש. אופייה היהודי/עברי של המדינה יוותר כשהיה ואפילו ליגאל עמיר יהיה קל יותר לספור את הימים עד לחנינה.