פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שריד ב-2005: "ספר החוקים יסמיק מבושה כשחוק הנצחת גנדי יעבור"

      באחת התקופות המשוסעות בישראל, ערב פינוי גוש קטיף, עסקה הכנסת בהנצחת זאבי. כעת, לאחר פרסום התחקיר עליו, נראה הדיון אחרת. "ישראל תהיה הראשונה שמנציחה אדם שתורתו נחשבת פשע בינלאומי"

      שריד ב-2005: "ספר החוקים יסמיק מבושה כשחוק הנצחת גנדי יעבור"
      עריכה: אביב אירגז

      "אם החוק יעבור, מדינת ישראל תהיה הראשונה בעולם שמנציחה אדם שתורתו נחשבת לפשע בינלאומי... ספר החוקים של מדינת ישראל יסמיק מרוב בושה כאשר החוק הזה יעבור. הוא היה אוהב הארץ? גם אני אוהב הארץ. אשר על כן, מוקירי זכרו ראוי שיעסקו ויזכירו, אבל לא על חשבוננו ולא על חשבון חינוך ילדינו".

      אלה הדברים שאמר ביולי 2005 חבר הכנסת דאז מטעם סיעת מרצ, יוסי שריד, בדיון הסוער סביב אישור הצעת החוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי. היום, יממה לאחר שידור תחקיר "עובדה" בנוגע לעיסוקיו ומעשיו המפוקפקים לכאורה של זאבי, שעורר הדים רבים, הדברים נשמעים אחרת לחלוטין. באותה התקופה, ערב פינוי גוש קטיף, הייתה המדינה משוסעת, מפולגת ומשולהבת, ומיעוט אופוזיציוני בכנסת התנגד מול כל הסיכויים להצעת החוק, שהביאה להקמת מרכז לזכרו ולהנצחת מורשתו בבתי ספר ובצבא. ההתנגדות העזה עסקה דווקא בהנחלת רעיון הטרנספר שאותו ביקש זאבי לקדם. סוגיית יחסו לנשים ועברו הפלילי לא היו על סדר היום.

      רחבעם זאבי, אוקטובר 2001 (AP)
      44 בעד, 15 נגד, אין נמנעים. זאבי (צילום: AP)

      על הצעת החוק ל"הנחלת מורשת גנדי" חתמו יותר מ-50 חברי כנסת, ובהם רוני בר-און, חבר הכנסת הצעיר גלעד ארדן ואריה אלדד. "לכולנו כבוד גדול שישב כאן ביננו אדם שכל כולו היה נאמנות למולדת", אמר ח"כ בני אלון, אז מתנועת "האיחוד הלאומי" וחברו של זאבי. לאחר שעבר ברוב גדול בקריאה ראשונה, הגיע החוק לוועדת החינוך של הכנסת, שם נאבקה ח"כ יולי תמיר בקידומו. מולה, הגן ארדן בעוז. "אל תשווה בין רבין לגנדי", אמרה לו תמיר. "לצורך ההנצחה אני יכול להשוות", השיב ארדן. "אתם באים להפוך את נגדי לקדוש? להפוך את המורשת שלו למשהו שצריך ללמד? תתביישו לכם, בושה וחרפה. אני גאה להיות האדם היחיד שמתנגד כאן לעניין הזה. זה יום עצוב למערכת החינוך". למעט תמיר, שאר הח"כים בוועדה הצביעו בעדו והוא הועבר להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. גם ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, הצביע בעד ההחלטה, שבין מציעיה היה גדעון סער.

      ביולי 2005, הגיע החוק להצבעה בקריאה שלישית. לאחר שהציג ארדן את הצעת החוק, התלהטו הרוחות עד מהרה ושריד הטיח את הדברים הקשים על דוכן הנואמים, בהם כי "תורתו נחשבת לפשע בינלאומי". שריד ותמיר לא התנגדו לבדם, אך כשהתמיכה בהם הגיעה דווקא מיו"ר בל"ד עזמי בשארה – גם יו"ר הכנסת דאז והנשיא היום, ראובן ריבלין, התקשה להרגיע את הרוחות. "תנציחו גם את כהנא, מה אכפת לי", אמר בשארה. "לך לסוריה יא חתיכת מחבל, רוצח יהודים, לך לסוריה טינופת", קרא לעברו בר-און, מחותמי החוק. "פאשיסט, סתום את הפה, לך לחברון, כלב".

      עצרת חירום להצלת השידור הציבורי (ניב אהרונסון)
      "הוא היה אוהב הארץ? גם אני אוהב הארץ". שריד (צילום: ניב אהרונסון)

      בהמשך הדיון, ניסה ארדן לבצע מעין הקבלה בין טרנספר לקיום יחסים, אך דבריו נקטעו במהירות. "אתה יודע מה ההבדל בין אונס לבין קיום יחסים בהסכמה?", שאל את ח"כ בשארה, "זה ההבדל בין לשבת בכלא לבין להתחתן. זה ההבדל בין טרנספר לבין..." בשלב זה, קטעה אותו גלאון: "מי לימד אותך את הטמטום הזה?".

      "ח"כ גלאון, יש לכם SMS, תשלחי לו SMS. אל תצעקי פה, מספיק", אמר ריבלין. "ח"כ ארדן, מדברים עכשיו על חוק רחבעם זאבי. להפסיק לתקוף את הדובר על דברים אחרים, לך לטלוויזיה ותתקוף אותו על מה שאתה רוצה, זה זמנו עכשיו ורשותו לדבר". גלאון הוסיפה: "לך לטלוויזיה, תסביר את ההבדל בין אונס ליחסים בהסכמה". לבסוף, אמר ארדן: "אני שוקל אם לחזור בי".

      הדיון הסוער נמשך. "ילמדו לבגרות על גנדי, הילדים שלך ייבחנו על גנדי", צעק בר-און לבשארה והמהומה רק גברה. "החברים שלך רצחו אותו", צעק ח"כ אליעזר כהן לאחמד טיבי. "הטרוריסטים הם תולעים ואתה מייצג אותם", הוסיף ח"כ יחיאל חזן. "אני לא זואולוג ובעיקר לא פסיכיאטר", השיב טיבי לחזן, "לכן, למקרה שלך אני לא יכול להתייחס". הכנסת עברה להצבעה סופית על החוק: 44 בעד, 15 נגד, אין נמנעים. החוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.