וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דבר לא היה משתנה

ח"כ יובל שטייניץ

16.10.2002 / 12:44

4 ראשי ממשלה כה שונים זה מזה כיהנו בישראל, ודבר לא השתנה. מדוע היה משתנה לו כיהן רבין במקומם? הפלסטינים התכוננו לעימות. אמנם לשלום צריך שניים, אך למלחמה – מספיק צד אחד

אין שום סיבה להניח שההיסטוריה היתה משתנה באופן דרמטי אם רבין לא היה נרצח. ראשית, על פי כל הסקרים, רבין היה מפסיד רבין לנתניהו בבחירות 1996. למעשה, הרצח כמעט שהוביל לשינוי היסטורי בכך שפרס כמעט וניצח את נתניהו. מכאן, ההנחה הסבירה ביותר היא שרבין היה מפסיד בבחירות ופורש מהפוליטיקה.

שנית, גם אצל רבין – לפחות על פי חלק ממקורביו – החלו הרהורי חרטה לגבי תהליך אוסלו. התחיל לקנן בו החשש שמא מדובר בהונאה: במקום שטחים תמורת שלום נקבל שטחים תמורת טרור. ההיסטוריה מאז הסכמי אוסלו לא נקבעה על ידינו, אלא על ידי העובדה הבסיסית שהצד השני, הפלסטיני, ראה את הסכמי אוסלו מהרגע הראשון כסוס טרויאני. כפי שאמרו פייסל חוסייני ויאסר ערפאת בהזדמנויות שונות, הם ראו את אוסלו בדומה להסכמי חודייבה, הסכמים שמותר להפר אותם. לשלום, כמו לטנגו, צריכים שניים, אבל למלחמה, מספיק אחד. רבין, נתניהו או ברק - העימות הנוכחי היה בלתי נמנע.

ארבעה ראשי ממשלה כיהנו בישראל מאז הרצח - פרס, נתניהו, ברק ושרון. בכל כהונה, ובכל תקופה – רגועה או סוערת – הדינמיקה של העימות הלכה והחריפה. תשתיות הטרור גדלו, חוסר הנכונות להשלים עם קיומה של ישראל התחזק, הדמוניזציה של ישראל בחינוך גברה וזכות השיבה הודגשה. ארבעה ראשי ממשלות כל כך שונים זה מזה, ושום דבר לא השתנה בשטח. סביר להניח שלא היה משתנה אם היה זה רבין במקומם.

רבין היה מנהיג גדול, ראוי להערכה ובעל הישגים בלתי מבוטלים. עם זאת, בהסכמי אוסלו הוא שגה שגיאה פטאלית, למעשה הולך שולל, דבר המקובל היום גם על חלקים נרחבים מהשמאל. דעתי היא כי כמו ברק, אם היה מפסיד בבחירות היה פורש, ולא נאחז בקרנות המזבח כשר לפיתוח אזורי. אם וכאשר היתה פורצת האינתיפאדה, כמו ברק הוא היה מגבה את ממשלת ישראל ואת התגובה הצבאית החריפה בה נקטה.

ניטשה אמר פעם – מה שלא מחסל אותי, מחשל אותי. רצח רבין לא חיסל את הדמוקרטיה בישראל, אלא במידה מסויימת, באופן פרדוקסלי, חיזק אותה. הגינוי לרצח היה כללי, הזעזוע מהרצח היה כללי. הציבור וההנהגה – מימין ומשמאל – מיתנו מאז את התבטאויותיהם ואת השנאה המיוצרת כלפי הצד הפוליטי היריב. עוד מאז ימי המחלוקת בין בן גוריון לבגין, בשנות ה-50, דיברו הימין והשמאל זה על זה במונחים של דמוניזציה. מאז רצח רבין רוככה רוח הדברים, למרות שהמחלוקות נותרו בעינן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully